המדינות בהן סקילה ציבורית היא שיטה חוקית להוצאה להורג ונמצאת בשימוש המדינות בהן סקילה ציבורית היא שיטה חוקית להוצאה להורג אך לא נמצאת יותר בשימוש אזורים בהן סקילה ציבורית היא שיטה חוקית להוצאה להורג אך לא נמצאת יותר בשימוש[1]
סקילה או סקילה באבנים היא שיטה להוצאה להורג באמצעות רגימת אדם כפות באבנים עד להמתתו.
הסקילה היא פעולת הריגה איטית, מכאיבה ומשפילה ביחס לשיטות הריגה אחרות. היא מתבצעת על ידי קבוצה של בני אדם באופן שבו לא ניתן לייחס את ההריגה לאדם מסוים.
קיימים הבדלים בין שיטות הסקילה בתקופות שונות ובין עמים ותרבויות שונים. בחלק מהתרבויות נוהגים לקבור את הנידון בבור עד למותניו או עד לחזהו כך שפלג גופו העליון יזדקר מהקרקע ויהיה חשוף לפגיעת אבנים שיושלכו אליו. בחלק מהתרבויות נהוג לקבוע את גודל האבנים שישמשו לסקילה בהתאם למהירות ההמתה הנדרשת. בחלק מהשיטות מנוהל תהליך הסקילה על ידי איש דת, שמפקח שהעונש יבוצע על פי הכללים. בחלק מהתרבויות נהוג להלביש את הנידון למוות בלבוש מסורתי.
על פי ההלכה במסכת סנהדרין, הסקילה היהודית מתבצעת בשלושה שלבים: בשלב הראשון הנידון נזרק ממקום גבוה; אם לא מת בכך, זורקים עליו אבן גדולה; ורק לאחר מכן, רוגמים אותו כל העדה באבנים[2].
על פי ההלכה היהודית צריך לבצע את הסקילה כך שהמוות יהיה מהיר ויסב כמה שפחות צער לנסקל. לפי זה עיקר המשמעות של עונש הסקילה זה היותו של המעמד אירוע ציבורי שבו הציבור לוקח חלק בהוקעת החוטא. יש לציין שלפי הדעה המקובלת בין התנאים, סקילה היא העונש החמור ביותר בתורה. בהתאם לכך- עונש זה מגיע רק כאמצעי להוקעת חטאים חמורים במיוחד שפוגעים ביסודות העולם הערכי של התורה.
