לאחר סיום לימודיו פתח מרפאה פרטית בעיר זרקא שבירדן, ובמקביל, הצטרף לתנועת הלאומיים הערבים והיה מנהיג הסניף המקומי. בשנת 1966 הוא נעצר על ידי כוחות הביטחון הירדניים ולאחר חקירתו חזר לביתו.[2][3]
בתאריך 15 יולי 1967 הוקמה חזית המאבק העממי הפלסטיני על ידי ד"ר סובחי ע'ושה (ער'), וסמיר ע'ושה היה בין ראשוני המצטרפים לארגון.[4] בשנת 1971 נעצר שוב ולאחר שחרורו עבר ללבנון. בשנת 1974 הוא נבחר למזכיר הכללי של הארגון ובשל חילוקי דעות שהיו לו עם יאסר ערפאת, הוא הוביל את הארגון להצטרפות לחזית הסירוב.
עם הקמת הרשות הפלסטיני, סמיר ע'ושה מונה לתפקיד שר העבודה הראשון ברשות וכיהן בתפקיד בין השנים 1994–1998. התפטרותו מהתפקיד הייתה על רקע:[5]
אי נקיטת צעדים בעקבות ממצאי דו"ח ביקורת שהוגש לנשיא על ידי המבקר.
היעדרות חברי הוועד המנהל של אש"ף מישיבות הקבינט, שגורמת לחוסר יכולת לקבל החלטות משמעותיות.
עיכוב בכינוס הוועד הפועל של אש"ף, למרות דרישות חוזרות ונשנות.
היעדר חוקים המפרטים את חלוקת הסמכות בין שְלוש הרשויות: המחוקקת, המבצעת והשופטת.
היעדר עקרונות וכללים בתהליך בניית המוסדות הלאומיים.
לאחר מותו של פייסל אל-חוסייני, ע'ושה קיבל על עצמו את תיק ירושלים והאוריינט האוס וכיהן בתפקיד בין השנים 2002–2003.[1][2] הוא התפטר מהתפקיד "בשל היעדר סמכות וחוסר רצינות בעבודה נכונה ורצינית למען העיר ירושלים".[6]
כרזת קיר לזכרו של סמיר ע'ושה, סלפית, 2023
בינואר 2007 כיהן כראש המחלקה לענייני ירושלים באש"ף.
המשבר הנוכחי של המהפכה הפלסטינית: שורשים ופתרונות (الأزمة الراهنة للثورة الفلسطينية الجذور والحلول).[8]
משפחתו ומותו
סמיר ע'ושה התחתן ב-1983 עם סחר עם עלי (سحر عم علي).[2]
הוא נפטר בבית החולים ירדן בעמאן, בגיל 72, ב-3 באוגוסט 2009. בצוואתו ביקש ע'ושה להיקבר בירושלים אך ישראל סירבה לכך והוא נקבר באל-בירה, לאחר מסע הלוויה ממלכתי בליווי משמר הנשיא הפלסטיני וטקס רשמי במוקטעה שברמאללה.[1]
