סַלְעִית כּוּרְדִּית (נקראה בעבר גם סַלְעִית חֲלֻדַּת-שֵׁת)[2] (שם מדעי: Oenanthe xanthoprymna) היא ציפור השייכת לסוג סלעית, ששויך בעבר למשפחת הקיכליים, אך כיום מוגדר במשפחת החטפיתיים. סלעית פרסית (O. chrysopygia) נחשבה בעבר לתת-מין של סלעית זו, אך כיום היא נחשבת לרוב למין נפרד. ייתכן כי השניים מקיימים אוכלוסיית ביניים באיראן (" O. x. cummingi") אך ייתכן גם שהפרטים שנצפו, שהם בעלי צבע שונה למדי, הם למעשה צעירים בחורף ראשון עם ניצוי מעבר.[3]
שם הסוג Oenanthe נגזר מהמילים ביוונית העתיקהoenos (οίνος), "יין" ו-anthos (ανθός), "פרח". זה מתייחס לחזרתה של הסלעית האירופית ליוון באביב בדיוק בזמן פריחת הגפנים. שם המין הספציפיxanthoprymna מגיע גם הוא מיוונית מהמילים xanthos - צהוב ו-prumna - שת.[4]
טווח תפוצת הקיץ של הסלעית הכורדית מכסה את המזרח התיכון, דרום-מזרח טורקיה, צפון עיראק, מערב איראן, חלקים מברית המועצות לשעבר ודרום-מזרח אסיה. היא נודדת דרומה בחורף לדרום איראן, חצי האי ערב, מצרים, סודאן, אריתריאה וצפון-מזרח סומליה[3] ומדי פעם לצפון-מערב הודו.[6] לא ברור אם כל האוכלוסיות נודדות או שרק חלק מהאוכלוסייה יורד לגבהים נמוכים יותר לקראת החורף.
במזרח טורקיה, קינים עם צעירים תועדו באמצע יוני ובתחילת אוגוסט. בעונת הקינון נמצאות הסלעיות האלה על מדרונות הרים סלעיים יבשים ובקרקעית עמקים, בהם מפוזרים שיחים ועשבים ננסיים (כמו כלך (אנ')), סלעים חשופים, בולדרים או עצים נמוכים. בשטחי החורף באפריקה הן נמצאות במישור החוף ובגבעות סלעיות, בעיקר בבתי גידול צחיחים כמו צוקים, גאיות, סוואנות שיטים, בתות עשבוניות ומדבריות סלעיים.[7]
קינון
הקן נבנה בין סלעים, בנקיק, בקרטון או מתחת לסלע. הוא בצורת אגן המרופד בצמר, שיער ועשבים מתים. בתטולה 4–5 ביצים בצבע לבנבן-כחלחל ומנוקדות בכמה כתמים חומים-ערמוניים.
תיאור
זוהי סלעית בינונית באורך 14–15 ס"מ. החלק העליון של הראש והעורף של הזכר בצבע אפור חיוור, המופרד בפס-עין לבן מהפנים והגרון השחורים. הגב אפור-חום והחלק התחתון לבן או חום. הכנפיים בצבע שחור מפוחם ללא פס לבן, ולנוצות התעופה שוליים חומים. הצדדים והשת בצבע כתום בולט והזנב לבן בבסיס עם פס כהה בקצהו. המין מקיים דו-צורתיות זוויגית, כשלנקבה יש ניצוי דומה אך עם צבעים עמומים יותר, והפנים והגרון הכהים מוחלפים באפור. השת והזנב הכתומים בולטים במיוחד בחורף כאשר הזכר במעוף.[8]
קולות
הקריאות הן "צ'אק-צ'אק-צ'אק" קשה. השירה דומה לזו של הסלעית האירופית (Oenanthe oenanthe) והיא פטפוט די חורק.
תזונה
התזונה של הסלעית הכורדית כוללת נמלים, חיפושיות, טרמיטים, זחלים ועוד מגוון רחב של חרקים, ומדי פעם גם לטאות קטנות, זרעים ופירות.[7]
מעריכים כי באירופה גודל האוכלוסייה המקננת הוא 600–2,000 זוגות, מה שמשתווה ל-1,200–4,000 פרטים בוגרים. אירופה מהווה כ-10% מטווח התפוצה העולמי, כך שהערכה ראשונית מאוד של גודל האוכלוסייה העולמית היא 12,000–40,000 פרטים בוגרים.[7]