סונג נולדה בקוריאה הדרומית. אביה היה במאי שזכה להכרה מסוימת בדרום קוריאה, ואמה הייתה מאיירת ומעצבת גרפית. כשהייתה בת 12 הוריה היגרו למארקהם (אנ'), אונטריו, קנדה. בקנדה הוריה ניהלו חנות ציוד אומנות.[2][3]
בין 2014 ל-2020 סונג כתבה מספר מחזות. רוב המחזות הופיעו בתיאטרונות בוטיקיים, וגם המעט שהצליחו יותר, נשארו מוגבלים לנישה של תיאטרון שוליים מקומי.
המחזה "Family", שכתבה ב-2014 עבור תזת ה-Master of Fine Arts שלה, היה דרמה משפחתית עם מאפיינים של הומור שחור.[2][5][6] "The Feast", מחזה ניסיוני על תשוקה ומחסור במשאבים, עוסק בסעודת ערב מתורבתת שמתדרדרת לקאניבליזם.[2] המחזה, שסונג כתבה במהלך לימודיה, עלה לראשונה ב-2013 באוניברסיטת קולומוביה במסגרת הלימודים, ולאחר מכן ב-2015 ו-2016 בתיאטרונים מקצועיים.[7] המחזה Beep and Boop Fight Crime (2014) עסק באלימות משטרתית, ובמהלכו שוטרים לבושי מדי קו קלוקס קלאן יורים באזרחים.[2]
ב-2016 סונג הגיעה למסקנה שהיא צריכה לעזוב את העיסוק בתיאטרון. תיאטרון השוליים לא סיפק כלכלית את סונג, שעבור אחד מהמחזות קיבלה רק 500$. בנוסף לאילוץ הכלכלי, החיבור של סונג לתיאטרון נשחק, והיא התקשתה להתמודד עם היררכיית הגזע של התיאטרון (סונג אמרה בריאיון ש"הבייס של צופי תיאטרון הם לבנים וזקנים").[2] בשלב מסוים, סונג עבדה במשך חצי שנה רצופה כשדכנית בניו-יורק.[2] אך ייקח שנים עד שסונג תמצא את דרכה האומנותית מחוץ לתיאטרון.
ב-2016 עלה מחזה בשם "Tom & Eliza", שסונג תכננה שיהיה המחזה האחרון שלה. המחזה עסק בזוג שמנסה להבין למה הזוגיות שלהם נכשלה.[2] המחזה היה סמי-פיינליסט לפרס ה-"Relentless Award" של ה-American Playwriting Foundation.[8] על אף התכנון לעזוב את התיאטרון, סונג נשאבה לכתיבת מחזה נוסף: "Endlings", שעלה ב-2019 והפך למחזה המצליח ביותר שלה. הסיפור עוסק בשלושה האניו, דייגות קוראניות מסורתיות, ובמקביל במחזאית אמריקאית-קוריאנית שגרה בניו-יורק (בדומה לסונג עצמה). המחזה עלה תחילה בהתיאטרון הרפרטוארי האמריקני במסצ'וסטס, ולאחר מכן גם בניו-יורק (עד שמגפת הקורונה קטעה את העלאת המחזה).[2][3]
ב-2020 העלתה את המחזה הניסיוני The Seagull via The Sims באתר Twitch.tv, כחלק מעונת הקורונה של ה-New York Theater Workshop (אנ'). במהלך המופע, סונג מנסה לשחזר את המחזה השחף (The Seagull) מאת אנטון צ'כוב במשחק המחשב סימס 4. כ-10,000 אנשים צפו בשידור (רובם לא בזמן אמת). ביקורת של Vulture ציינה שהמופע "מגיש כמו ג'אנר חדש לגמרי, שנולד מגובש ובטוח בעצמו",[9] והביקורת של AV Club קראה למחזה "תיאטרון מרתק".[10]