הפרויקט הוצע בשנות ה-70 ולשם הקמתו, בוצעו מספר מחקרים על ידי חברות ממדינות שונות. במאי 2000, דחתה האספה הלאומית של וייטנאם (the National Assembly of Vietnam) את ההחלטה לגבי הסכר, בשל חוסר מידע על תוכניות להעברת אוכלוסייה ופיצויים וכן קבלת מחקרי היתכנות לגרסה מוקטנת של הסכר. הפרויקט אושר על ידי האספה בדצמבר 2002.[2] התכנון נמסר לידי החברה הרוסית Hydroproject. הבנייה החלה ב-2 בדצמבר 2005 וארכה כחמש שנים. העלות הכוללת של הפרויקט הייתה כשני מיליארד דולר. הסכר נמצא בבעלות חברת החשמל הווייטנאמית (Vietnam Electricity - EVN).
ב-17 בדצמבר 2010 חוברה הטורבינה הראשונה לרשת החשמל.[1] הטורבינה השנייה הופעלה ב-10 במאי 2011, הטורבינה השלישית ב-20 באוקטובר 2011, הטורבינה הרביעית ב-22 בדצמבר 2011, הטורבינה החמישית ב-30 באפריל 2012, והטורבינה השישית ב-26 בספטמבר 2012.[3] הפרויקט כולו הושלם ב-20 בדצמבר 2012.
תיאור
הסכר הוא מסוג "סכר כבידה" שאורכו הוא למעלה מ-1,000 מטרים, גובהו 138 מטרים ורוחבו 90 מטרים בבסיס. הסכר בנוי מבטון, בשיטת Roller-compacted concrete - RCC.[4]
תחנת הכוח מורכבת משש טורבינות, שכל אחת מהן היא בעלת כושר ייצור של 400 מגה-וואט,[1] דהיינו לסכר יש כושר ייצור של 2,400 מגה-וואט. הייצור השנתי הצפוי הוא בשיעור של 10,246 ג'יגה-וואט. הטורבינות הותקנו ומתוחזקות על ידי החברה הווייטנאמית Lilama Joint No 10.
בספטמבר 2008 ובפברואר 2009 התגלו סדקים בסכר, הגדול שבהם היה באורך של 31.5 מטרים, ברוחב של 11 מ"מ ובעומק שישה מטרים. על אף שהסדק נראה גדול, מומחים העריכו כי אינו משמעותי, ביחס לרוחבו של הסכר.[4]
השפעת הבנייה על הסביבה
הפרויקט דרש יישוב מחדש של למעלה מ-91,000 תושבים, בני כמה מיעוטים אתניים. הייתה זו העברת האוכלוסייה הגדולה ביותר בהיסטוריה של וייטנאם.[2] היישוב מחדש החל בשנת 2005.[2]
