סכר מורלוס (בספרדית: Presa Morelos) הוא הסכר האחרון על נהר הקולורדו, ומעבר לו המים אינם זורמים יותר בערוץ המקורי של הנהר. הסכר נבנה בשנות ה-50 של המאה ה-20 לאחר שארצות הברית ומקסיקו חתמו ב-1944 על הסכם לחלוקת מי הנהר. הסכר שוכן כ-2 קילומטרים דרומית למפגש הגבולות בין קליפורניה לעיירה לוס אלגודונס (Los Algodones) במדינת באחה קליפורניה בצפון-מערב מקסיקו. הסכר נבנה על ידי מקסיקו ומתוחזק על ידה אף על פי שהמחצית המזרחית של הסכר נמצאת בתחומי מחוז יומה באריזונה בדרום-מערב ארצות הברית.

הסכר קרוי על שם חוסה מריה מורלוס (José María Morelos), מגיבורי עצמאות מקסיקו מספרד. אורך הסכר 426.72 מטרים, והוא כולל 20 שערים רדיאליים על נהר הקולורדו ומבנה ההטיה הכולל 12 שערים רדיאליים השולטים על ההטיה למערכת התעלות במקסיקו. החלק של הנהר מתוכנן לעמוד בשיטפון של עד 9,911 מטרים מעוקבים בשנייה, ומתקן ההטיה מסוגל להעביר עד 226 מטרים מעוקבים בשנייה.^[1]

הסכר מאפשר למקסיקו להטות מים מנהר הקולורדו לאדמות המעובדות בחקלאות שלחין בעמק מקסיקלי, שהוא בין האזורים החקלאיים הפוריים ביותר במקסיקו.^[2]

את הסכר מנהלת ועדת הגבול הבינלאומי והמים (International Boundary and Water Commission בראשי תיבות IBWC^[3]) המשותפת לשתי המדינות.

ב-23 במרץ 2014 נפתחו השערים על הנהר בסכר מורלוס והחלה זרימה מתוכננת בת שמונה שבועות בערוץ הנהר המקורי. המטרה הייתה לחדש את צמחיית הגדות המדברית של הדלתה של הקולורדו, באזור בו סייר חוקר הטבע אלדו לאופולדו ב-1922 ותיאר ביומן המסע שלו "A Sand County Almanac" כ"ג'ונגלים כבירים" וכ"חורשות נהדרות".^[4]