PROFILPELAJAR.COM

סכין שוחות סימן 1/ 1918 סכין שוחות סימן 1
Mark I trench knife
	סכין שוחות סימן 1 ונדן תואם, להב משוחר
מידע כללי
סוג	סכין לחימה
תכנון	צבא ארצות הברית
מדינה מייצרת	ארצות הברית; צרפת
יצרן	Au-lion, Landers, Frary & Clark (L.F.&C.), enry Disston & Sons (HD&S), Oneida Community Limited (O.C.L.)
יחידות שיוצרו	כ-120,000-150,000 משוער
היסטוריית שירות
תקופת השירות	1918–1945 (כ־27 שנים)
מדינות משתמשות	ארצות הברית
מלחמות	מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה ושימוש פרטי של חיילים במלחמות נוספות

סכין שוחות סימן 1 המוכרת גם בשם 1918 סכין שוחות סימן 1 היא סכין לחימה, אשר עוצבה בשלהי מלחמת העולם הראשונה, על ידי קצינים שהשתתפו בצוות ייעודי, מצד חיל המשלוח של ארצות הברית (AEF) לאירופה. צוות זה ביצע עבודת מטה לגבי גיבוש אמל"ח שיתאים לכוח האמריקני שהשתתף באופן פעיל בלחימה וסייע למדינות ההסכמה בחזיתות השונות. לסכין היה להב בצורת פגיון באורך של כ-17 ס"מ, ידית ושמורה יצוקים מפליז או ברונזה בצורת אגרופן ובחלקה התחתון הברגה בולטת להידוק הלהב ולשמש כאלמנט מרסק. לאור העבודה שייצור הסכין החל רק לקראת סוף המלחמה, כמעט ולא היה בדגם זה שימוש בשדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה. הסכין סופקה לכוחות אמריקנים שונים: נחתים וצנחנים בעיקר בתקופת מלחמת העולם השנייה, עד שסכין סימן 2 של הצי או סכין שוחות סימן 3 החליפו אותה.

היסטוריה

רקע

מלחמת העולם הראשונה התאפיינה בלחימת שוחות בחלק מהזירות בדגש על החזית הגרמנית-צרפתית. לחימה זו אופיינה בסטטיות ולא אחת באירועים של לחימה מטווח קרוב, במתחמים צפופים כגון שוחות היריב. כלי נשק קרים ללחימה פנים אל פנים היו דבר נפוץ אצל החיילים של שני הצדדים הלוחמים.

צבא ארצות הברית השתמש בסכיני שוחות ייעודיים, דגמי ה-M1918/M1917, האמריקניות. סכינים אלו בעלי שמורה סגורה עם תבליטים בצורת פירמידות- בדומה לאגרופן, הלהב היה בעל פרופיל משולש- בדומה לכידונים של המאה ה-19. האחרונות סופקו בתחילה לחיילים וזכו לביקורות שליליות בעיקר בשל העובדה שפרופיל להבן היה משולש, החיילים הגיעו למסקנה שזו יעילה בתור דוקרן בלבד ואינה מספקת מענה לצרכים בשטח כגון עבודות תחזוקה, שימוש כללי, פינוי מוקשים.

אפיון הדגם

לאור הצורך בדגם חדש או בשיפור הדגמים הקיימים, ביולי 1918, התכנס צוות ייעודי של חיל המשלוח האמריקני, לאור אפיון שנקבע התקיימו סדרת בדיקות למספר דגמי סכינים, על מנת לקבוע איזה דגם יסופק לכוחות האמריקנים בחזית האירופאית. נבחנו סכינים בריטיות, צרפתיות ואף גרמניות. המאפיינים המרכזיים שנבדקו^[1]:

מהירות שליפה.
אבטוח הסכין לגוף בעת זחילה.
אורך וצורת הלהב.
יכולת חדירה של ביגוד חיילי היריב.
הגנה על כף היד.
יכולת להשאיר את הסכין ביד בעת מאבק פנים אל פנים מול יריב.
לוודא כי הסכין לא תיפול מידו של מי שאוחז אותה במקרה ונפגע מהדף או איבד את ההכרה.
יכולת לשאת את הסכין ביד אחת, בעוד ביד השנייה מבצעים משימות נוספות.

בסוף הבדיקות, הצוות הגיע למסקנה שהדגמים הנוכחיים אינם מספקים תוצאות רצויות, ולכן יש לשפר את הדגמים הישנים או לייצר, יש מאיין, דגם חדש. קצינים של חיל המשלוח האמריקני (AEF) וקציני חימוש התכנסו ועיצבו את סכין השוחות סימן 1, לדבריהם "הטוב בכל סכין שנבדקה נלקח לטובת יצירה של סכין אחת"^[1]. העיצוב שאוב מדגמי סכיני השוחות M1918/M1917 אשר עברו מתיחת פנים ודגם של סכין שהיה בשימוש הכוחות הצרפתיים.

נתונים טכניים

להב בצורת פגיון מפלדת פחמן מחוסמת לקושיות גבוהה (סביב 50–55 HRC משוער) אורך של כמעט 17 ס"מ להב, לעיתים הלהב היה מושחר. ידית פליז/ברונזה יצוקה עם שמורה בצורת אגרופן, הלהב מחוזק באמצעות מכסה מרובע המוברג לחלקו התחתון מכסה זה משמש גם כ"שובר גולגולות". נדן מתכתי עם תפס לחגורה.

ייצור

ארצות הברית הגישה בקשה לייצור של 1,232,780 יחידות, בדרישה לספק את הסכינים עד דצמבר 1918, לארבע חברות אמריקניות וחברה צרפתית זוכות במכרז:

סכין שוחות סימן 1 תוצרת Au lion, סכינים אלו היו הראשונות שיוצרו, הן ברמת גימור פחותה וגסה בהשוואה למקבילה האמריקנית וסביר שחלקן הספיק להגיע לחיילים בחזית

הצרפתים הם הראשונים שמייצרים מאחר שהיו להם תשתיות מוכנות והיה רק צורך לספק חומרי גלם, מייצרים מספר לא ידוע של סכינים - מעורך בעשרות אלפים. סכינים אלו ידועים בתור Au lion, או האריה בתרגום חופשי. זהו אינו שם היצרן מאחר שכמה מפעלים ייצרו את הסכינם הללו אך לכולם יש את אותו לוגו. לא ברור עד היום איזה מפעלים ייצרו את הדגם הזה.
Landers, Frary & Clark (ארצות הברית)
(Henry Disston & Sons (HD&S (ארצות הברית)
(Oneida Community Limited (O.C (ארצות הברית)

בנובמבר 1918 נכנסה לתוקפה הפסקת האש וממשלת ארצות הברית ביטלה את כלל ההזמנות מלבד זו של Landers, Frary & Clark, כ-119,000 יחידות. עם זאת, יוצרו מספר אלפים-עשרות אלפים סכינים של Au-lion ומספר לא ידוע של שתי החברות האמריקניות הנוספות.

שימוש

תאריך היעד לאספקה שקבע חיל המשלוח של ארצות הברית היה דצמבר 1918, וכפי שצוין, בנובמבר 1918 נכנסה לתוקף הפסקת אש ומלחמת העולם הראשונה הרגיעה לסיומה. כך, בפועל, סכינים אלו לא השתתפו במלחמה, מוערך כי מספר מאוד קטן שיוצר בצרפת הספיק להגיע לכוחות האמריקנים. עשרות אלפי סכינים שכן יוצרו אוחסנו במחסני החירום של צבא ארצות הברית, רק כדי לשמש את החיילים האמריקניים במלחמת העולם השנייה. ב-1942, צבא ארצות הברית, הזדקק במהרה למאות אלפי סכינים לכוחותיו הלוחמים. עלתה הצעה לחדש את הייצור של ה-M1918 Mark-1, הידע והתשתיות היו קיימות, לצד מלאי קיים. אך, שיקול של משאבים הטה את הכף: השמורה וידית הסכין היה עשוי פליז/ברונזה - מתכת אשר הייתה במחסור באותה תקופה והזדקקו לה לתעשיות הנשק השונות^[2], כגון תחמושת. הנושא לא היה נתון אף לדיון, מה שקיים נופק לחיילים השונים, בעיקר לצנחנים, נחתים וכוחות מיוחדים^[3]. בוצעו התאמות וחלק מחלקה העליון של השמורה העגולה נחתך, על מנת שהסכין תתאים יותר טוב לחגור האמריקני ותשב צמוד יותר לגוף החייל, כמו כן הוכנו נדני עור חדשים שיחליפו את נדני המתכת המקוריים. במקביל החלה הכנה של דגמים חדשים סכין סימן 2 של הצי האמריקני, וסכין שוחות סימן 3.

אספנות

סכין השוחות סימן 1 יוצרה במלחמת העולם הראשונה, נכחה בשדות הקרב של העולם שנייה, מלחמת קוריאה ואף מלחמת וייטנאם (ספורות). הדגם יוצר במספרים יחסית נמוכים ועל ידי מספר יצרנים שונים. הדגם היה נחשק בקרב חיילים (אף על פי שהיו כאלו שסלדו ממנו) ואף עבר לא מעט שינויים על ידי חיילים שונים, כגון הרכבה של להבים שונים על שמורת הפליז/ברונזה המפורסמת. הסכין נחשבת לאייקונית והשפיעה רבות על עולם עיצוב הסכינים, באופן תדמיתי היא משויכת ליחידות עילית, הופיעה בסרטים. לאור כך היא דגם זה הוא פריט אספנות נחשק, העולה מאות דולרים לפריט וישנם הרבה זיופים וחיקויים לסכינים אלו בעולם.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סכין שוחות סימן 1 בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ ¹ ² Benedict Crowell, America’s Munitions 1917-1918, USA: Forgotten Books, 2017, ISBN 0282163808
^ Blending Metals to Arm Our Fighting Men, Popular Science, Vol. 142 No. 6 (June 1943)
^ Canfield, Bruce N., U.S. infantry weapons of World War II, Andrew Mowbray Pub, 1998