סורת מרים (בערבית: سورة مريم) היא פרק (סורה) מספר 19 בקוראן, והיא מכילה 98 פסוקים[1]. היא נקראה על שמה של מרים, אמו של עיסא (ישו), אשר סיפורה מוזכר בפסוקים 16–34 בפרק.
תחילת הסורה
הפסוק הראשון של סורת מרים מורכב מחמש אותיות ערביות: כאף.הא.יא. עין. צאד (كهيعص). הפסוק הזה מהווה סוגיה מסתורית עבור רוב פרשני הקוראן, מפני שחמש האותיות הללו אינן מרכיבות אף מילה ידועה או שם ידוע. בתפסיר אל-ג'לאלין נאמר בדבר הפסוק הזה "רק אללה יודע למה הוא התכוון בזה"[2]. עבד אללה אבן אל-עבאס, שהיה מהצחאבה ומגדולי פרשני הקוראן, אמר שהמילה המופיעה בפסוק הזה היא למעשה מילה המכילה כמה משמותיו ותכונותיו של אללה[3], בעוד שאחרים אמרו שהוא שם משמותיו של הקוראן, או שבועה של אללה.
אזכור של נביאים
מלבד מרים, מוזכרים בסורת מרים מספר נביאים נוספים[4].
- בפסוק 2 מוזכר זכריה, אביו של יוחנן: "זכר רחמי ריבונך על עבדו זכריה"
- בפסוק 7 מוזכר הנביא יוחנן: "הוי, זכריה! הנה אנו מבשרים לך על בן ושמו יהיה יוחנן, שם שלא ניתן לאף אחד קודם לכן".
- בפסוק 34 מוזכר ישוע בן מרים: "זהו ישוע בן מרים, דבר הצדק אשר עליו נמצאים במחלוקת".
- בפסוק 41 מוזכר אברהם: "והזכר בספר את אברהם, אכן הוא היה צדיק ונביא".
- בפסוק 49 מוזכרים יצחק ויעקב: "וכאשר התרחק מהם וממה שהם עובדים מלבד אללה, הענקנו לו את יצחק ויעקוב, ועשינו את שניהם לנביאים".
- בפסוק 51 מוזכר משה: "והזכר בספר את משה, אכן הוא היה טהור, והיה שליח ונביא".
- בפסוק 53 מוכר אהרן: "והענקנו לו ברחמינו את אחיו אהרון הנביא"
- בפסוק 54 מוזכר ישמעאל: "והזכר בספר את ישמעאל, אכן הוא היה צדיק שמקיים את הבטחותיו והיה שליח ונביא".
- בפסוק מספר 56 מוזכר חנוך: "והזכר בספר את חנוך, אכן הוא היה צדיק ונביא"
- בפסוק 58 מוזכרים אדם ונוח: "אלה אשר העניק להם אללה מחסדו מקרב הנביאים, מזרע אדם ומאלה אשר נשאנו עם נוח, ומזרע אברהם וישראל, ומאלה אשר הדרכנו ובחרנו. בהיקרא לפניהם אותות הרחמן, הם היו נופלים בסגידה ובוכים"?
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
