סורת אל-פג'ר (בערבית: سورة الفجر) היא הסורה ה-89 בקוראן, והיא מונה 30 פסוקים. [1]
שמה של הסורה נגזר מהפסוק הראשון בה,[2] ומשמעות השם היא "השחר".[3]
תוכן הסורה
המסר העיקרי בסורת אל-פג'ר הוא שעושר חומרי אינו בהכרח סימן למילוי רצון האל.
בחלק הראשון של הסורה, אשר מורכב מפסוקים 1–14, מוצגת הטענה שאללה יכול לתת חסדים למי שהוא רוצה ולקחת אותם ממי שהוא רוצה, תוך שימת דגש על כך שהוא לכאורה לוקח את החסדים מאלה שבנוסף להיותם לא מאמינים, הם גם אנשים מושחתים. פסוקים 1–4 הם למעשה סדרת שבועות שנעשות לכאורה על ידי האל. בחלק השני, אשר מורכב מפסוקים 15–26, מסופר שאושרו של אדם אינו נמדד על פי כמות נכסיו, ושזעמו של האל לא חייב להתבטא בכך שהאדם החוטא יסבול בעולם הזה, אלא שהוא כביכול ייענש בעולם הבא. החלק השלישי והאחרון של הסורה גורס שעל המאמין להמשיך ללכת בדרכו של האל גם כשטוב לו בחיים וגם כשרע לו. [4]
חלק מחוקרי הקוראן גורסים כי מתוכנה של הסורה עולה כי היא נכתבה בשלב בו החלו אנשי מכה לרדוף את האנשים שהחליטו לאמץ את האסלאם. [5]
הסורה במסורת השיעית
לפי אחת המסורות באסלאם השיעי, אללה סולח על טעויותיו של זה אשר קורא את סורת אל-פג'ר בעשרת הלילות הראשונים של החודש ד'ו אל-חיג'ה. על פי מסורת שיעית נוספת, מי שקורא את הסורה הזאת במהלך תפילותיו, יהיה עם חוסיין בגן העדן ביום הדין[6].
קישורים חיצוניים
סורת אל-פג'ר, בתרגום הרמן רקנדורף, באתר ויקיטקסט
הערות שוליים
.svg)
