סורת א-צאפאת
سورة الصافات

שם מתורגם	סורת הערוכים
מספר הסורה	37
מספר פסוקים	182
מיקום	מכה
ויקיטקסט	סורת ערוכים (תרגום רקנדורף)
→ סורת י.ס. סורת צ. ←

סורת א-צאפאת^[1] (בערבית: سورة الصافات, "המתייצבים במערכה"^[2]) היא הסורה ה-37 בקוראן.^[3] היא מונה 182 פסוקים, ושמה נגזר מהפסוק הראשון בה.^[4]

• פסוקים 1–70 עוסקים בשאלותיהם וטענותיהם של הלא מאמינים בעניין יום הדין.
• פסוקים 71–148 מתמקדים במעלות וביתרונות שבעבודת האל.
• פסוקים 140–170 דנים באמונותיהם של הפוליתאיסטים.
• פסוקים 171–182 עורכים מעין השוואה בין המונותאיזם לבין הפוליתאיזם, וגורסים כי המונותאיזם עדיף לכאורה.^[5]

בסורת א-צאפאת הוזכרו סיפוריהם של מספר נביאים:

• סיפורו של נח: מסופר שאללה הציל אותו ואת בני משפחתו מהמבול, בזמן שהאחרים טבעו.
• סיפורו של אברהם: מסופר כיצד הוא ניפץ את הפסלים שעבדו בני משפחתו ובני עמו ואסר עליהם את עבודת האלילים, וכתוצאה מכך בני עמו השליכו אותו לאש שלא הצליחה לשרוף אותו משום שאללה שמר עליו.
• סיפור העקדה: אברהם התבקש להקריב את בנו, אך כאשר הוא כבר עמד לעשות זאת, אללה מנע את זה. כמו כן, מוזכר כיצד הגיעו אליו המלאכים ובישרו לו על הולדת יצחק מאשתו שרה.
• הסורה מזכירה גם את סיפורם של משה ואהרון, וכיצד אללה הושיע אותם ואת בני ישראל מידיו של פרעה, ולאחר מכן נתן להם את התורה.
• עוד מוזכר בסורת א-צאפאת סיפורו של אליהו.
• עוד מתואר בסורה כיצד אללה הושיע את לוט ואת בני משפחתו, אך העניש את אשתו ואת בני עמו.
• הסורה מזכירה גם את סיפורו של יונה.^[6]

מדיה וקבצים בנושא סורת א-צאפאת בוויקישיתוף

סורת א-צאפאת, בתרגום הרמן רקנדורף, באתר ויקיטקסט