המשטרה מונעת מהמפגינים בשייח' ג'ראח להיכנס למתחם רחוב עות'מאן בן עפאן בשכונה, יולי 2010מפגין מתווכח עם שוטר שדרש ממנו לעזוב את המדרכה ליד בית משפחת חנון שפונה בשייח ג'ראח, מאי 2010
סולידריות (או סולידריות שייח' ג'ראח) היא תנועה פוליטית-חברתית ישראלית, שזוהתה עם השמאל הרדיקלי ופעלה בין השנים 2009–2011. התנועה דגלה בשינוי המשטר הקיים[1] והתבססה על שיתוף פעולה יהודי-ערבי כנגד מה שתפסה כנישול, אפליה ואי שוויון אזרחי.
התנועה התגבשה במהלך מאבק נגד פינוי משפחות ערביות מבתים במתחם השכונה שייח' ג'ראח על פי פסיקת בג"ץ[2] וכניסת משפחות יהודיות ששוכנו במקומן.[3] בהמשך היא יזמה או הצטרפה למאבקים מקומיים נוספים בנושאים דומים.
תולדות התנועה ופעילותה
בסוף שנת 2009, בעקבות פינוין על ידי המשטרה של ארבע משפחות ערביות מבתים בשייח' ג'ראח בצו בג"ץ, והעברתם לידי עמותות (שנקבעו בבג"ץ כבעלים) ששיכנו בהם משפחות יהודיות, החלה קבוצת צעירים ירושלמים לארגן צעדות בימי שישי אחרי הצהרים מכיכר ציון אל שייח' ג'ראח שם הפגינו מול הבתים שפונו.[4] בהמשך הפכו ההפגנות למשמרות מחאה בשכונה.
מתחילת המאבק החיכוכים בין המפגינים למשטרה הובילו למעצרים של המפגינים, שהובילו להעלאת המאבק לסדר היום הציבורי ומשכו מפגינים נוספים. ב-15 בינואר2010 נעצרו למשך השבת 17 מפגינים ובהם מנכ"ל האגודה לזכויות האזרחחגי אלעד. שופטת בית משפט השלום בירושלים קבעה כי מעצרם לא היה חוקי.[5][6] ב-28 בינואר 2010 פסק בית משפט השלום בירושלים שלא הייתה עילה חוקית להורות על פיזור ההפגנה.[7]
בהמשך השנה החלה התנועה להצטרף למאבקים מקומיים נוספים בנושאים דומים. בין השאר הייתה פעילה במאבק תושבי הכפר הבלתי מוכר דהמש שבין רמלה ללוד,[9] מאבק דיירי הדיור הציבורי בבית שאן,[10] מאבק תושבי טייבה נגד הפקעת אדמות והריסת בתים לא חוקיים,[11] מאבק תושבי סילואן נגד מעבר יהודים להתגורר בשכונה בסיוע תנועות ימניות, ואיום הריסת הבתים שנבנו ללא אישור,[12] ומאבק תושבי יפו הערבים נגד מה שהם רואים כדחיקתם מהעיר.[13]
ב-11 ביולי 2010 פרסמה התנועה הבהרה לפרסום קודם, שבה היא מסבירה את בקשתה "לא לבוא בכתפיים וברגליים חשופות" ולהגיע עם כובע.[14] הבקשה הוסברה בכך ששותפיה הפלסטינים של התנועה חשו חוסר נוחות למראה הלבוש החשוף לטעמם, וחלקם נמנעו בשל כך מלהגיע להפגנות. הפרסום עורר מחלוקת קשה בקרב פעילי ותומכי התנועה. התומכים בו טענו שהפגיעה בזכויות הפלסטינים יותר משמעותית מהפגיעה בזכויות הנשים.[15][16] המתנגדים טענו שהתנועה מעדיפה לקדם מטרת שמאל אחת במחיר פגיעה במטרת שמאל אחרת,[17] ושזוהי הזדמנות להחדיר זכויות נשים לחברה הפלסטינית.[17] בהמשך הוצפו גם מקרי הטרדה ותקיפה מינית של מפגינות ישראליות בידי פלסטינים בשייח' ג'ראח. מקרים שהושתקו בתוך השמאל הישראלי[18][15]
בספטמבר 2011 הודיעה התנועה על סיום ההפגנות השבועיות בשכונה, ומעבר לשיטות מאבק אחרות.[21] עם זאת ההפגנות בשכונה לא הפסיקו, אלא המשיכו להתקיים במתכונת מצומצמת יותר בארגון תושבי השכונה.
"מטרתנו היא לא פחות משינוי משטרי. השאיפה הפוליטית שלנו היא לפרק את משטר הפריבילגיות. אנו נאבקים למען שוויון אזרחי.".
— ע"פ אתר התנועה
פירוק, או שינוי יסודי, של כל המוסדות הממלכתיים המבוססים לדעתם על עקרון של זכויות-יתר ליהודים תוך נישול הערבים, כגון: הסוכנות היהודית, קק”ל, האפוטרופוס על נכסי נפקדים ומינהל מקרקעי ישראל.
