סִבְּכִי מִדְבָּר (שם מדעי: Curruca nana) הוא מין של ציפור שיר קטנה בסוג סבכי.
בישראל הוא חורף נדיר למדי במספרים קטנים בעיקר בנגב הדרומי ובערבה הדרומית, שם באתרים מתאימים עשויים להימצא מספר פרטים יחד באזור מצומצם. אתרים מומלצים לצפייה בו כוללים את המישר, בקעת עובדה, וקע א-סעידיין. בנוסף, הוא נצפה בצפיפויות נמוכות גם צפונה יותר בניצנה ובצפון הערבה, ואף מזדמן נדיר ביותר מחוץ לאזורי המדבר.[2]
טקסונומיה ואטימולוגיה
עד לא מזמן הוא והסבכי האפריקני (Curruca deserti) נחשבו יחדיו למין יחיד,[3] אך בעקבות מחקרים המין פוצל וניתן לו מעמד של מין נפרד[4][5] על בסיס של הבדלים גנטיים, גאוגרפיים, התנהגותיים, מורפולוגיים, וווקאליים. השם של המין לפני הפיצול היה סבכי מדבר, ולאחריו הוסף לכל מין (באנגלית) הסיומת "אסייתי" או "אפריקאי". השניים הם עדיין קרובי המשפחה החיים הקרובים ביותר זה לזה, ויחסיהם לסבכים אחרים אינם ברורים דיים. הם עשויים להיות קרובים למדי לסבכי קוצים; ספציפית, נקבות סבכי קוצים דומות לנקבות סבכי מדבר עם צבעים עשירים יותר. אך נראה כי שלושת המינים הללו הם מינים בסיסיים למדי בעץ הפילוגנטי של הסוג.[6][7] זהו מין מונוטיפי, כלומר לא הוגדרו תת-מינים שונים.[8]
הסוג Curruca הוצג בידי חוקר הטבע הגרמני יוהאן מתאוס בכשטיין בשנת 1802. המין הטיפוסי בסוג (Curruca curruca) הוגדר להיות סבכי טוחנים.[9][10][11] שם הסוג Curruca מגיע ממילה לטינית לציפור קטנה ובלתי-מזוהה שהזכיר המשורר הרומאי יובנאליס.[12] הסוג Curruca פוצל מהסוג Sylvia ב-2014 בעקבות מחקר פילוגנטי שפורסם ב-2011.[13] הפיצול מוכר כיום על ידי רוב הרשויות.[14]
מין זה שוכן באזורי ערבות-מדבריים וסמי-מדבריים המכוסים בלענה, שיחים נמוכים ועשבים, ונמצא בדרך כלל בשטח חולי; אך בתדירות נמוכה יותר גם על קרקעות סלעיות.
קינון
עונת הקינון מתחילה מסוף אפריל, ובתטולה ארבע עד שש ביצים. הקן בצורת גביע חזק ועבה דופן עשוי זרדים, גבעולי דשא, עלים, פלומה צמחית וקורי עכביש, ומרופד בעשבים ובסיבים עדינים יותר. הוא בנוי בשיח נמוך בגובה של עד 110 ס"מ מעל הקרקע.[18]
תיאור
זוהי ציפור זעירה, באורך 11.5–12.5 ס"מ, דומה בגודלה לעלווית והשנייה הכי קטנה מהסבכים אחרי סבכי אפריקני. הזוויגים כמעט זהים בצבעם, אפור-חום בהיר מלמעלה עם כנפיים וזנב חומים יותר, ולבנבן מלמטה; המקור והרגליים צהבהבים, ולעין יש קשתית צהובה.
התנהגות
כמו קרוביו, הוא בעיקר אוכל חרקים, אבל ילקט גם זרעים ופירות קטנים. בניגוד לרוב הסבכיים, הוא ניזון בדרך כלל על הקרקע, שם הוא מקפץ בצורה אופיינית, ולעיתים אף נכנס למחילות של מכרסמים.[2] לעיתים ניתן לראות סבכי המדבר המבלה חלק ניכר מזמנו יחד עם סלעית המדבר. אין מחקרים המציעים השערות לקיומו של קשר מובהק בין השניים, אבל ייתכן כי הסבכי נהנה מחרקים ופרוקי-רגליים אחרים אותם מבריחה הסלעית בתנועותיה, ומרוויח הגנה כתוצאה מערנותה של הסלעית כלפי טורפים אפשריים.[2]
קולות
השירה היא ג'ינגל ייחודי שניתנת לעיתים קרובות במעוף ראווה, עם שילוב של תווים ברורים וקשים יותר.[3][5]
^Mayr, Ernst; Cottrell, G. William, eds. (1986). Check-List of Birds of the World. Vol. 11. Cambridge, Massachusetts: Museum of Comparative Zoology. p. 270.
^Dickinson, E.C.; Christidis, L., eds. (2014). The Howard & Moore Complete Checklist of the Birds of the World. Vol. 2: Passerines (4th ed.). Eastbourne, UK: Aves Press. p. 510. ISBN978-0-9568611-2-2.
^Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. p. 125. ISBN978-1-4081-2501-4.