בישראל הוא תועד פעמיים: התצפית הראשונה התרחשה ב-20 באפריל 2013 בחוף שקמונה. התצפית התרחשה לפני פיצול המין, ובשל היות סבכי מדבר חורף הנצפה בקביעות היא לא עוררה עניין בזמן אמת. לאחר הפיצול ועיון בתמונות, התגלה כי הפרט שתועד מראה בבירור את כל הסימנים של המין האפריקני, ובשל כך התצפית אושרה ונוסף מין חדש לרשימת ציפורי ישראל.[2] פרט נוסף נצפה ב-23 במרץ 2024 בחוף הסטודנטים בחיפה.[3]
טקסונומיה ואטימולוגיה
הסוג Curruca הוצג בידי חוקר הטבע הגרמני יוהאן מתאוס בכשטיין בשנת 1802. המין הטיפוסי בסוג (Curruca curruca) הוגדר להיות סבכי טוחנים.[4][5][6] שם הסוג Curruca מגיע ממילה לטינית לציפור קטנה ובלתי-מזוהה שהזכיר המשורר הרומאי יובנאליס.[7] הסוג Curruca פוצל מהסוג Sylvia ב-2014 בעקבות מחקר פילוגנטי שפורסם ב-2011.[8] הפיצול מוכר כיום על ידי רוב הרשויות.[9] שם המין הספציפי deserti מגיע מ-desertus או desertum, לטינית למדבר.[10]
עד לא מזמן נחשב הסבכי האפריקני לתת-מין של סבכי מדבר.[11] אך כיום בעקבות מחקרים המין פוצל והוא הועלה לרמת מין עצמאי.[12][13][14] על בסיס של הבדלים גנטיים, גאוגרפיים, התנהגותיים, מורפולוגיים, ווקאליים. השם של המין המאוחד לפני הפיצול היה סבכי מדבר, ולאחריו הוסף לשם העממי באנגלית של כל מין הסיומת "אסייתי" או "אפריקני". השניים הם עדיין קרובי המשפחה החיים הקרובים ביותר זה של זה, וטיב קרבתם לסבכים טיפוסיים אחרים עדיין לא הוברר במלואו; הם עשויים להיות קרובים למדי לסבכי קוצים, ונראה ששלושת הטקסונים האלו הם חברים בסיסיים למדי בעץ הפילוגנטי של הסוגCurruca.[15][16]
זהו סבכי קטן למדי, מהקטנים בסוג; אורכו 11–12 ס"מ, ומשקלו 7–10 גרם. הזוויגים כמעט זהים בניצויים, הם בעלי צבע צהוב-חום חולי ובהיר בחלקים העליונים ולבנבן בחלקים התחתונים; המקור והרגליים צהבהבים, ולעין יש קשתית צהובה. לזנב גוון חלודי עשיר. הוא שונה מסבכי מדבר האסייתי בצבעו הכללי הצהבהב בגוון חם יותר.
השירה היא ג'ינגל ייחודי ומבוצעת לעיתים קרובות במעוף, בעלת תווים ברורים (היא שונה מזו של סבכי מדבר בכך שיש לה מעט תווים קשים[13]).
תפוצה והתנהגות
הסבכי האפריקני מקנן במדבריות צפון-מערב אפריקה, מדרום להרי האטלס בדרום מרוקו מזרחה עד למערב לוב ודרומה עד מאלי וניז'ר. הוא חורף באזורים קרובים, ובדרך-כלל אינו נודד מלבד למרחקים קצרים.
הוא מקנן בסביבה מדברית או מדברית למחצה, כל עוד מצויים באזור כמה שיחים מפוזרים המתאימים לקינון. הקן עשוי מזרדים יבשים, גבעולים ועלי עשב, מרופד בעשבים עדינים יותר, סיבים צמחיים ופלומה, ממוקם עד לגובה של כ-110 ס"מ מעל פני הקרקע בשיח נמוך.[17] והתטולה מכילה 2–5 ביצים.
בדומה לרוב קרוביו, הוא אוכל חרקים, אבל ילקט גם פירות יער קטנים; בניגוד לרוב הסבכיים, הוא ניזון בדרך כלל על הקרקע.[11][13]
^Mayr, Ernst; Cottrell, G. William, eds. (1986). Check-List of Birds of the World. Vol. 11. Cambridge, Massachusetts: Museum of Comparative Zoology. p. 270.
^Dickinson, E.C.; Christidis, L., eds. (2014). The Howard & Moore Complete Checklist of the Birds of the World. Vol. 2: Passerines (4th ed.). Eastbourne, UK: Aves Press. p. 510. ISBN978-0-9568611-2-2.
^Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. p. 125. ISBN978-1-4081-2501-4.
,_Israel.jpg)
_in_Israel.jpg)
