סביטה דווי (באנגלית:Sabita Devi 1914–1965)[1] הייתה שחקנית קולנוע יהודיה הינדית בקולנוע ההודי. ידועה כאחת הנשים המובילות "הבולטות" של "העידן החלוצי" של הקולנוע ההודי יחד עם מהטאב, ביבו, דורגה חוטה, גוהר, דוויקה רני וסיטה דווי.[2] יהודיה מלידה,[3] שינתה את שמה על מנת להיטמע בקולנוע ההינדי כמו שאר השחקניות האנגלו-הודיות והיהודיות של זמנה, סולוקאנה (רובי מאיירס), סיטה דווי (רנה סמית), מדורי (בריל קלאסן), ומנורמה (ארין דניאלס).[4][5]
קורות חיים
סביטה דווי נולדה כאיריס גאספר למשפחה יהודית. אביה פרסי אוסבורן גאספר, נפטר בנובמבר 1938, בבומביי.[6] אמה נשארה כמנהלת המלווה שלה. לסביטה היו אח ואחות.[7]
לאחר שעבדה בתחילה עם British Dominion Films Ltd, כלכותה, היא עברה לבומביי והופיעה בעיקר בסרטים שהפיקה Sagar Movietone, כאשר שותפה ברוב הסרטים היה השחקן מוטילאל (אנ'). כמה מהסרטים הפופולריים עם מוטילאל היו "ד"ר מדהוריקה" (1935) ו"קולבדהו" (1937) בבימויו של סרבוטם בדאמי[8] סרטם הראשון יחד היה "שאהר קה ג'אדו" (1934), שהיה גם סרטו הראשון של מוטילאל,[9] ולאחר מכן "לגנה בנדהאן" (1936) בבימויו של קליפרסאד גוש. ב-1935 היא שיחקה בסרט "Silver King" עם מוטילאל. היה זה סרט פעולה בבימויו של ס"מ לוהאר שזכה ל"הצלחה אדירה".
היא נחשבה לאחת משלוש האמניות המובילות בתקופתה, בשנת 1938 היא הייתה השחקנית השלישית בעלת השכר הגבוה ביותר אחרי סולוקאנה (רובי מאיירס) וגוהר, והרוויחה משכורת של 3000 רופי לחודש. תסריטאים קלאסיים כמו ק"מ מונשי ורמנלאל וסנטל הוזמנו לכתוב תסריטים לסרטיה, עם תפאורה מפוארת ומופעים מיוחדים, יחד עם "פרסום יצא דופן לפני ההפצה". אחד הבמאים הבכירים של התקופה שבה עבדה עם סרטי ז'אנר חברתיים היה סרבוטם בדאמי.[10] היא הקימה את חברת ההפקה שלה, Sudama Pictures, בשיתוף עם סרבוטם בדאמי ועם הסיוע של Ranjit Studios.[11] בין השנים 1935–1943 שיחקה סביטה בחמישה עשר סרטים, כולם בבימויו של בדאמי. כמה מסרטי הקומדיה שבהם שיחקה היו הצלחות קופתיות גדולות.[12]
קריירה
ביבו וסביטה דווי בנשים בלבד
שנות ה-30 של המאה ה-20
סרטה הראשון Kamaner Aagun" (אש של תשוקה) הופק על ידי British Dominion Films Ltd, כלכותה, בשנת 1930. הוא בוים על ידי דינש רנג'אן דס ושיחקו בו רמולה דווי, דבאקי בוס ורדהארני. הסרט היה גרסה חצי היסטורית של מלכת צ'יטור, רני פדמיני, שביצעה התאבדות המונית כדי להתחמק מנפילה לאויב.[13]
סביטה דווי ומליטאל ב- Teen Sau Din Ke Baad (1938)
בין השנים 1935–1943 היא שיחקה בלמעלה מחמישה עשר סרטים, כולם בבימויו של סרבוטם בדאמי, למעט מלך הכסף, שצוין כאחד מסרטי הפעלולים הטובים ביותר בתקופתו. הוא בוים על ידיס"מ לוהאר ובכיכבו של מוטילאל עם מוזיקה של פראנסוך נאיאק. סביטה והבמאי בדאמי עזבו את Sagar Movietone כדי ליצור את Sudama Pictures בשיתוף עם Ranjit Pictures.[11]
בשנת 1935 שיחקה סביטה בסרטו של בדמי, המבוסס על סיפורו של ק.מ. מונשי, "הנקמה היא שלי" (Ver Nu Vasulat).[14]Ladies Only היה סרט קומדיה משנת 1939 בבימויו של בדאמי ובכיכובם של ביבו, פראבהה דווי וסביטה שגילמו שלוש בנות ממדינות שונות בהודו, שכולן מאוהבות בגיבור בגילומו של סורנדרה . זה היה הסרט הקומי האחרון שבדאמי עשה עבור Sagar Movietone, לפני שעזב אותם אחר כדי להקים את אולפני סודאמה.[15]
סביטה שיחקה בסרט הקומדיה הבא בבימויו של בדאמי, הפעם עבור אולפני סודאמה. Aap Ki Marzi" (1939)" היה מבוסס על סרט של MGM שהופק, אדוארד בזל ביים את הסרט "גן עדן לשלושה" (1938).[16] המוזיקה נכתבה על ידיי גיאן דאט ובכיכובו של מוטילאל שמתאהב בדמותה של סביטה.
שנות ה-40 של המאה ה-20
"סג'אני" (1940) היה אחד מה"סרטים הרלוונטיים מבחינה חברתית" הראשונים שבדאמי עשה לאולפני סודאמה. בהמשך הופיעה ב"צ'ינגארי" (1940) מלודרמה רומנטית עם הבמאי סרבוטם בודאמי ובהשתתפות פריבהירג' קאפור. הסרט הומלץ מאוד על ידי עורך של Filmindia כמועמד לפרס איגוד עיתונאי הקולנוע של הודו ב-1940 אך לא זכה.[17]
"במבאי קי סאיר" שנקרא גם "חופשה בבומביי" (1941) בוים על ידי בדאמי, טדווי שיחקה בו יחד עם שובנה סמארת' וארון. הסרט "שבר שיאי קופות חדשים בקולנוע האימפריאלי כשיצא לאקרנים".[18]
בשנת 1947 היא שיחקה בסרט האחרון שלה "סראי קה בהאר" הידוע גם בשם Inquilab שהוא הסרט היחיד בבימויו של סופר האורדו המפורסם קרישאן צ'נדר.[19]
השפעה
נאמר שהיא השפיעה על פ"ס ברואה, שהצטרף לדירקטוריון של British Dominion Film Company ושיחק בכמה סרטים אילמים, להקים חברה משלו. לאחר שובו לכלכותה מפריז, הקים ברואה את יחידת הסרטים של ברואה. הסרט הראשון תחת החברה החדשה היה "אפראדי" (1931), בבימויו של דבאקי בוזה, עם סביטה שלוהקה כגיבורת הסרט. הסרט המשיך והפך ל"הצלחה משמעותית".[20]
היא הייתה אחת האמניות המוקדמות ביותר שכתבו על משחק קולנוע כמקצוע הגון עבור נשים ממשפחות מכובדות. במכתב לשבועון Filmland English, גיליון נובמבר 1931, שכותרתו "למה לא צריכות להצטרף לסרטים", היא התנגדה לטענות על חוסר מוסריות וסטנדרטים מוסריים נמוכים של מפיקים ובמאים, שהועלו על ידי שחקנית אנונימית בגיליון ספטמבר 1931, "האם נשים מכובדות צריכות להצטרף לסרטים". היא ציינה כי "היחס שגבר נוקט כלפי אישה מושפע מהיושרה של האישה הבאה לידי ביטוי במעשיה, מילותיה והתנהגותה".[21] היא המשיכה והצהירה שלאנשים הייתה "תפיסה אמצע-ויקטוריאנית" של נשים על הבמה ושהאנונימית אולי היא עצמה אשמה בכל התקדמות לא רצויה מצד גברים.[22]
^Gulazāra; Saibal Chatterjee (2003). "Motilal". Encyclopaedia of Hindi Cinema. Popular Prakashan. pp. 615–. ISBN978-81-7991-066-5. נבדק ב-30 באוגוסט 2015. {{cite book}}: (עזרה)
^Tejaswini Ganti (7 במרץ 2012). "3". Producing Bollywood: Inside the Contemporary Hindi Film Industry. Duke University Press. pp. 126–. ISBN978-0-8223-5213-6. נבדק ב-2 בספטמבר 2015. {{cite book}}: (עזרה)
.jpg)
