במהלך מטר מטאורים, נראה כאילו כל המטאורים מגיעים מאותה נקודה ברקיע. נקודה זו מכונה "נקודת ההקרנה" (באנגלית: radiant) של המטר,^[1] אך למעשה המטאורים נעים כולם בקווים מקבילים לעבר כדור הארץ, ונקודת ההקרנה היא תוצאה של פרספקטיבה, בדומה לפסי רכבת ישרים ה"נפגשים" באופק לעיני צופה העומד עליהם (ראו נקודת מגוז).

צופה אומנם עשוי לראות מטאור בכל מקום בשמיים, אך כיוון התנועה, אם מתחקים אחר נתיב הגעתו, יצביע על נקודת ההקרנה. מטאור שלא מצביע על נקודת ההקרנה הידועה הוא מטאור ספורדי (אקראי, לא סדיר) ואינו נחשב כחלק מהמטר.

מִטְרוֹת המטאורים השונים מכונים על שם קבוצת הכוכבים שבה נמצאת נקודת ההקרנה שלהם, כגון ה"פרסאידים" על שם הקבוצה פרסאוס, ה"לאונידים" על שם קבוצת אריה (leo), ה"אוריונידים" על שם קבוצת אוריון, וכדומה ביתר המְטָרוֹת.

נקודת ההקרנה של מִטְרוֹת מטאורים רבים משתנה תוך כדי התקופה שבה מתרחש המטר. לדוגמה, נקודת ההקרנה של האלפא אאוריגידים זזה יותר ממעלה כל לילה.

מִטְרוֹת מטאורים נגרמים בדרך כלל משְׁבָלִים של אבק ופסולת שנותרים אחרי מעבר שביט. האבק הזה ממשיך לנוע לאורך השובֶל של השביט, וכאשר כדור הארץ חולף דרכו, אבנים ואבק נכנסים לתוך אטמוספירת כוכב הלכת וכך נוצר מטר מטאורים. מכיוון שכל האבק נע באופן כללי באותו כיוון, המטאורים שפוגעים באטמוספירה "מצביעים" כולם על הכיוון של מסלול השביט, ובגלל המרחק הרב נראה כאילו כל המטאורים בוקעים מאותה נקודה.

יוצא דופן בדרך היווצרותו הוא מטר הג'מינידים, שנגרם מחדירת חלקיקים משובל האסטרואיד 3200 פאת'ון (Phaethon) לאטמוספירה, שככל הנראה מתאים להיות אסטרואיד פאלאדיאני. נקודת ההקרנה של מטר הג'מינידים נמצאת בקבוצת הכוכבים תאומים (gemini).

מיקום נקודת ההקרנה הוא גורם משפיע מאוד בצפייה במטאורים. אם נקודת ההקרנה נמצאת על קו האופק או מתחת לו, ניתן יהיה לראות מספר מועט, אם בכלל, של מטאורים. זאת מכיוון שהאטמוספירה מגינה על הארץ מפני רוב הפסולת, ורק המטאורים שבמקרה נעים בקו משיק כמעט לפני כדור הארץ יהיו ניתנים לצפייה.