נקודת המפנה: "חשיבותם הגדולה של הדברים הקטנים" הוא ספרו של מלקולם גלדוול. הספר פורסם לראשונה על ידי Little Brown בשנת 2000. הספר תורגם לעברית על ידי עפרה אביגד, ויצא לאור על ידי הוצאת ידיעות אחרונות.
גלדוול מגדיר את "רגע המסה הקריטית, הסף, נקודת הרתיחה" כנקודת המפנה. הספר מנסה להסביר ולתאר את "מסתרי" השינויים הסוציולוגיים המתווים את חיי היומיום. הוא טוען כי הדרך הטובה ביותר להבנת התפשטות של רעיונות, מסרים, התנהגויות ומוצרים היא להתייחס אליהם כאל מגפה. לכל מגפה יש נקודת מפנה. חלק מהדוגמאות לשינויים המוזכרות בספר הן: התפשטות להיטי אופנה (נעלי Hush Puppies בשנות ה-90), הפיכת תוכניות טלוויזיה מסוימות לפופולריות ביותר ("רחוב סומסום") וגאות ודעיכה של גלי פשע בניו יורק. ניקוי רחובות ניו יורק, הזדקנות האוכלוסייה במעט ושיפור קטן בנוכחות המשטרה יצרו אפקט דרמטי של ריסון הפשע.
שלושה מאפיינים משותפים לכל הדוגמאות – הידבקות, השפעה גדולה של גורמים קטנים והתרחשותו של שינוי מהיר ודרמטי בעת ההגעה לנקודת המפנה.
שלושת הכללים של מגפה
גלדוול מתאר את "שלושת כללי המגפה" (שלושת "סוכני השינוי") המביאים לנקודות מפנה:
- "כלל המיעוט": לאנשים מסוימים חשיבות רבה יותר מאשר לאחרים. כלכלנים מכנים זאת "עיקרון ה-20/80" לפיו בכל מצב נתון כ-80 אחוז בקרוב מסך כל העבודה מתבצעים על ידי 20 אחוז מהמשתתפים. אנשים אלה מתוארים כך:
- מקשרים, אלו האנשים אשר "מחברים אותנו לעולם". הם מתאפיינים ברשתות חברתיות של למעלה ממאה אנשים. גלדוול מזכיר מספר דוגמאות, ביניהן: הניסוי של מילגרם לפתרון "בעיית העולם הקטן" ומשחק הטריוויה "שש דרגות של קווין בייקון". אנשים אלו ניחנו בכישרון מיוחד לאחד את העולם. הם מומחים ל"קשרים חלשים". יכולתם להקיף עולמות רבים ושונים היא פועל יוצא של מרכיב פנימי באישיותם – צירוף של סקרנות, ביטחון עצמי, כישרון ליצירת קשרים חברתיים ומרץ בלתי נדלה. המקשר הוא ה"דבק החברתי" אשר יפיץ את המסר.
- ידענים, אלו הם מומחי ידע, אלה שיקשרו אותנו לידע חדש. הם צוברים ידע ומשתפים אותו עם אחרים. ידען רוצה בדרך כלל לפתור את בעיותיו שלו באמצעות פתרון בעיות של אחרים. לידען היכולת להתחיל "שמועה מפה לאוזן" הודות לידע שלו, מיומנויותיו החברתיות ויכולתו לתקשר. הידען יספק את המסר, יתחיל אותו.
- אנשי מכירות – "משכנעים", אנשים כריזמטיים עם מיומנויות משא ומתן. הם בעלי הכישרון לגרום לאחרים להסכים עימם. איש המכירות ישכנע אותנו בנכונות המסר.
- "יסוד הדביקות": אותו תוכן שגורם למסר להיות זכיר במיוחד. תוכנית הטלוויזיה הפופולרית "רחוב סומסום" מדגימה את יסוד הדביקות אשר התווסף לתוכן החינוכי שלה באמצעות הוספת ערך בידורי.
- כוחו של ההקשר: אנו רגישים ומושפעים מאוד מסביבתנו. "מגפות רגישות לתנאים ולנסיבות של הזמן והמקום בו הן מתרחשות". בהקשר זה מוזכרת גישת ה"אפס סובלנות" לפשעים קטנים ברכבת התחתית בניו יורק (מיגור התחמקות מתשלום או מעשי ונדליזם) אשר עזרה להקטין את רמת הפשע בכל העיר, וכן את מספר דאנבר המכונה "כלל המאה וחמישים" אשר אומר כי קבוצה בגודל 150 איש לערך היא הגודל המרבי של קבוצה בה אנו מסוגלים לקיים יחסים חברתיים אמיתיים. מעבר לגודל זה יהיה קשה להגיע להסכמה ולפעול יחדיו. לכן, מסר קבוצתי מדבק כאשר קבוצה אינה עולה על גודל זה.
מסקנות – מיקוד, בדיקה ואמונה
- מיקוד: כדי להתחיל "מגפה מוצלחת" רצוי להתמקד באותם אנשים שהוזכרו ב"כלל המיעוט": מקשרים, ידענים ואנשי מכירות, אף אחד אחר אינו חשוב. יש להתמקד בפתרון הפשוט ביותר, היות שהוא מאפשר לפתור בעיה תוך השקעה מזערית של מאמצים, זמן וכסף.
- בדיקה: יש לנהוג בשיקול דעת, היות שהעולם לא תמיד מתאים לאינטואיציות שלנו. לתקשורת האנושית מערכת כללים משל עצמה אשר לעיתים סותרת את האינטואיציה.
- אמונה: ביסודן של "מגפות מוצלחות" חייבת להיות האמונה שהשינוי אפשרי. אנשים יכולים לשנות באופן קיצוני את התנהגותם או אמונותיהם, היות שהם מושפעים במידה רבה מסביבתם, מההקשר ומהאנשים הסובבים אותם.
קבלה ציבורית
גלדוול קיבל מקדמה של מיליון וחצי דולר לכתיבת ספר זה, אשר נמכר ב-1.7 מיליון עותקים עד לשנת 2006[1]. בתקופה זו גלדוול הרוויח כ- 40,000$ להרצאה[2]. המכירות עלו שוב ב-2006 לאחר פרסום ספרו הבא – "ממבט ראשון"[3].
בישראל
עם כניסתו של רב ניצב יוחנן דנינו לתפקיד מפכ"ל משטרת ישראל בשנת 2011 הוא רכש וחילק לכל קציני המשטרה מדרגת סגן ניצב ומעלה את הספר והכתיר את תקופת המפכלות שלו בכותרת "דרך המפנה"[4].
קבלה מדעית
גלדוול נשען בעיצוב "כלל המיעוט" על ניסוי "שש דרגות הריחוק" של סטנלי מילגרם אשר נעשה בסוף שנות השישים[5]. בניסוי זה הוכח כי מספר מצומצם מאוד של אנשים מקושרים לכל היותר בכמה צעדים, וכל השאר מקושרים לעולם כולו דרך קבוצת מיעוט מיוחדת זו. ברם אולם, דנקן ווטס מאוניברסיטת קולומביה שחזר על הניסוי ב-2003[6] הראה שקיומם של אותם אנשים "מחברים" אינו קריטי. לטענתו, התאוריה של גלדוול אינה עומדת בקנה אחד עם המחקרים מ-10 השנים האחרונות בתחום[7]. גם בנוגע להשפעת "תאוריית החלונות השבורים" על ירידת רמת הפשע בניו יורק חלוקות הדעות[8].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ McNett, Gavin (2000-03-17). "Idea epidemics".
- ^ Andrew Potter, "A Backwards Glance at Gladwell", MacLeans, June 12, 2009.
- ^ Donadio, Rachel (2006-02-05). "The Gladwell Effect". The New York Times. Retrieved 2009-01-17..
- ^ "יוחנן דנינו,
"נקודת המפנה שלנו", באתר "ישראל היום"
- ^ Travers, Jeffrey; Stanley Milgram (December 1969). "An Experimental Study of the Small World Problem". Sociometry 32 (4): 425–443.
- ^ Chang, Kenneth (2003-08-12). "With e-mail, it's not easy to navigate 6 degrees of separation". The New York Times. Retrieved 2008-08-06.
- ^ Thompson, Clive (February 2008). "Is the tipping point toast?". Fast Company.
- ^ Gladwell, Malcolm (2006-04-30). "Steven Levitt". Time Magazine. Retrieved 2008-12-29.
