בתחום רשתות המחשבים, נְקֻדַּת גִּישָׁה (WAP - Wireless Access Point או AP) היא התקן אלקטרוני ממוחשב המבצע את התקשורת האלחוטית בין המחשבים השונים כדי ליצור רשת אלחוטית. נקודת הגישה בדרך כלל מתחברת לרשת LAN ומנתבת את המידע בין התקנים ברשת הקווית להתקנים אלחוטיים. מערך בן מספר נקודות גישה יכול ליצור רשת רחבה יותר שתאפשר נדידה (Roaming) של התקנים אלחוטיים ללא צורך בהחלפת הרשת שבה אנו נמצאים.
נקודת גישה בודדת הפועלת בתקן IEEE 802.11 או WIFI יכולה בדרך כלל לתקשר עם 30 ויותר התקנים הממוקמים בטווחים משתנים כתלות במספר משתנים כמו מיקום ההתקן במבנה פתוח או סגור, גובה, סוג האנטנה, מזג האוויר, תדר הרדיו שבו ההתקן משדר, רמת ההפרעות ממכשירים חשמליים או התקני תקשורת אחרים וכן מתח המוצא.
מנהלי רשתות יכולים להגדיל את טווח הקליטה של נקודות גישה על ידי שימוש במשחזרים המרחיבים את הטווח למרחקים בהם האות נחלש. בתנאים אופטימליים רשת אלחוטית יכולה לתפקד בטווחים של קילומטרים.
כדי להתחבר לנקודת גישה יש צורך בכרטיס רשת אלחוטי הנמצא בטווח התדרים המתאים והתומך בתקן המתאים.
אבטחה
למרות שבעיית האבטחה הייתה קיימת כבר ברשתות מבוססות כבלים, חוסר באבטחה ממשית לא גרם לנזק משמעותי מכיוון שלארגונים היו אמצעי אבטחה פיזיים סבירים. ברשתות אלחוטיות האופן בו נודדים אותות רדיו מחוץ למבנים סגורים וגבולות הארגון מביא לכך שהרשת חשופה יותר מפני איומים חיצוניים כגנבי רשתות (LAN Jacking).
כתגובה, פותחו מספר שיטות אבטחה. השיטות הפשוטה ביותר מאפשרת גישה רק לכתובות MAC מסוימות. מכיוון שמחשבי צד לקוח יכולים לזייף כתובת MAC ללא מאמץ רב פותחו שיטות נוספות.
נקודות גישה רבות כוללות הצפנת WEP הנחשבת חלשה מאז נפרצה ב-2005. באותה שנה פורסם סטנדרט הצפנה חדש לנקודות גישה וכרטיסי רשת הכולל את ההצפנות WPA ו-WPA2 והציג שיפורים בתחום האבטחה.
APN ברשתות סלולריות
חיבורים סלולריים בטכנולוגיות ה-GPRS וה-UMTS כוללים גם הם נקודות גישה לצורך התחברות לרשת.
הגדרות נקודת הגישה משתנות מחברה לחברה. בדרך כלל ההגדרה תעשה באופן אוטומטי, עם הכנסת הסים למכשיר. במידה והמכשיר אינו מתחבר לרשת, יש להגדיר ידנית.[1]
