נקודות שיפנר נקראות על שם וילהלם אוגוסט פול שיפנר (Wilhelm August Paul Schüffner), רופא ומיקרוביולוגגרמני, אשר תיאר אותן לראשונה בשנת1899 במֶדַן שבאינדונזיה[3].
ככלי לאבחנת גורם המלריה
אריתרוציט מודבק בטפיל Plasmodium ovale מפגין ריבוי נקודות שיפנר לאחר צביעת גימזה. שימו לב לצורה הסגלגלה של האריתרוציט (השוו עם התמונה העליונה)
ארבעת טפילי המלריה בבני האדם ידועים כמעודדים את היווצרותם של שינויים מורפולוגייםמיקרוסקופיים באריתרוציטים אליהם פלשו, דוגמת בליטות המזדקרות מקרום האריתרוציט (Knobs), אִינְוָוגִינָצְיוֹת (יצירת מעין שקעים הנמשכים אל פנים התא) וחריצים (בקיעים) בקרום התא. בנוסף לכל אלה, טפילי P. vivax ו-P. ovale מעודדים את היווצרותם של מעין גרגירים (גרנולות) ייחודיים אשר ניתנים להבחנה במיקרוסקופ אור רגיל לאחר צביעת רומנובסקי, או גימזה[4].
אריתרוציטים שנגועים בטפילי פלסמודיום אלה מכפילים תחילה את ממדיהם (במקרה של הדבקות ב-P. ovale גם רוכשים צורה סגלגלה) ולאחר מכן מתחילים ליצור אינווגינציות הדומות לוסיקולות בממברנה, המזכירות בצורתן את נאדיות הריאה. דבר שנראה, לאחר צביעה, במיקרוסקופ אור כנקודות אדומות. מחקרים מלריולוגיים שבוצעו בנושא הראו כי וסיקולות אלה מכילות את חלבוני הטפילים[4].
הופעת נקודות שיפנר מתרחשת בכל אחד משלבי מחזור חיי P. vivax ו-P. ovale באריתרוציטים פרט לשלב המוקדם ביותר, המתרחש לאחר הפלישה, אשר נקרא Ring stage (השלב הטבעתי)[1]. הופעת הנקודות מהווה כלי אבחנתי חשוב באיתור גורם מחלת המלריה. למרות שהנקודות מופיעות באריתרוציטים הנגועים באחד משני טפילי פלסמודיום הנ"ל, רק האריתרוציטים הנגועים בטפיל P. ovale נראים סגלגלים במשטח דם. זאת בניגוד לאריתרוציטים הנגועים בטפיל P. vivax שממשיכים לשמור על צורה עגולה יותר.
^Wickert H, Krohne G. (2007). The complex morphology of Maurer's clefts: from discovery to three-dimensional reconstructions. Trends in Parasitology. 23(10):502-9. PMID17888738
^ 12Udagama PV, Atkinson CT, Peiris JS, David PH, Mendis KN, Aikawa M. (1988). Immunoelectron microscopy of Schüffner's dots in Plasmodium vivax-infected human erythrocytes. The American Journal of Pathology. 131(1):48-52. PMID3281470
