נץ אדום-חזה (שם מדעי: Accipiter toussenelii) הוא נץ החי במערב אפריקה, הקרוי על שם חוקר הטבע הצרפתי אלפון טוסנל.[2] לרוב, נץ זה נחשב כתת-מין של הנץ האפריקאי, אך יש הטוענים שיש לסווגו כמין נפרד.[3]
סיווג ותת-מינים
הנץ אדום-החזה נחשב למין נפרד, בהתאם למדריך על ציפורים בעולם (אנ') מאת ז'וזף דל חויו[4] ועל פי מקורות נוספים.[5] לפי סיווג זה אם מתייחסים לנץ אדום-חזה כמין, ניתן לחלקו לשתי קבוצות תת-מינים: הניצים המזרחיים (Accipiter toussenelii ו-Accipiter canescens), המצויים בין אגן הקונגו לדרום קמרון, והניצים המערביים (Accipiter macroscelides ו-Accipiter lopezi), המצויים בביוקו ובמערב קמרון.
יחד עם זאת, כאמור, לרוב מתייחסים לנץ אדום-החזה כתת-מין של הנץ האפריקאי. הסיבות העיקריות לכך הן זיווגים בין שתי הקבוצות והגיוון הרב בין פרטים בתוך כל קבוצה.[3]
אזורי תפוצה ומחייה
נצים אדומי-חזה חיים ביערות ומנגרובים, ליד נהרות וביצות. ניתן למצוא אותם גם בשטחים מתורבתים - מטעים, פארקים וגנים. הם אינם נודדים, למעט תפוצת צעירים לשטחי מחיה חדשים.[3]
תפוצתו של נץ זה ותפוצתו של הנץ האפריקאי חופפות במערב אוגנדה ובדרום מזרח קונגו.[3]
תיאור
מוטת הכנפיים של הנץ היא 18.3 - 20.3 ס"מ אצל הזכרים ו-20.4 - 24.3 20.4.24.3 סנטימטרים אצל הנקבות, הגדולות יותר. גם במשקל יש הבדל ניכר בין המינים: משקל הזכרים הוא 150 - 235 גרם ומשקל הנקבות 170 - 275 גרם.
אורך גופם של נצים אדומי-חזה הוא כשישים אחוז ממוטת כנפיהם.
לניצים הבוגרים עיניים ורגליים בצבעי צהוב-כתום.
בתת-המינים המזרחיים, אצל הבוגרים, פלג הגוף העליון אפור כהה, ופלג הגוף התחתון אדום-חום ולבן. כמו כן, הזנב מאופיין בגווני שחור עם סימנים לבנים גדולים. לעומת זאת, אצל הצעירים חסר הצבע האדום. פלג הגוף העליון שחור וללא סימנים, ופלג הגוף התחתון לבן.[3]
בתת-המינים המערביים, אצל הבוגרים, פלג הגוף העליון כהה גם הוא, אולם מופיעים גם צווארון אפור ופלג גוף תחתון אדום-חום ואפור. אצל הצעירים פלג הגוף העליון שחור-חום, ופלג הגוף התחתון לבן ומלווה בסימנים חומים.[3]
מצב שימור ורבייה
אוכלוסיית הנץ אדום-החזה מתדלדלת, ככל הנראה כתוצאה מירידה באזורי המחיה. יחד עם זאת, הנץ יכול להתאקלם במהירות, ועדיין נפוץ מאוד.[3]
עונת הרבייה של הנץ אדום-החזה מתחילה בחודש יולי או באוגוסט, ומסתיימת בחודש פברואר. בניגוד לנץ האפריקאי, הנץ אדום-החזה עף בלהקות לעיתים רחוקות. הנצים בונים את קיניהם על ענפים ובפיצולי גזע של עצים גדולים, 6-20 מטרים מעל הקרקע, ומחביאים אותם בעזרת עלים וגפנים. הקן בנוי ממקלות ומרופד בעלים. הנקבה מטילה שתיים או שלוש ביצים (ולעיתים רחוקות ביצה אחת או ארבע). כמו אצל רוב הנציים, הנקבה דוגרת על הביצים ומטפלת בגוזלים, בעוד הזכר צד עבור מזון. כשהגוזלים גדלים, הנקבה מתחילה לצוד גם היא. הדגירה נמשכת בין ארבעה לחמישה שבועות, והגוזלים לומדים לעוף תוך 32 עד 36 ימים. כשנה לאחר לידתם, הגוזלים משירים את נוצותיהם ומגדלים נוצות של בוגרים.[3]
תזונה
הנץ אדום-החזה ניזון בעיקר מצפרדעים ומסרטנים החיים במים מתוקים. הוא אוכל חרקים גדולים לעיתים קרובות יותר מאשר הנץ האפריקאי, ובנוסף לכך, אוכל גם לטאות, תולעים, יונקים ועופות קטנים. הוא צד לאורך היום, וגם בשעות הזריחה והשקיעה. כדי לתפוס טרף, הנץ מסתתר במארב בין עצי חופת היער או בסמוך לשבילים ולגופי מים. הוא עף במהירות בין העצים על מנת להפתיע את הטרף שלו.[3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ נץ אדום-חזה באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ F.-É. Guérin-Méneville, F.-É Guérin-Méneville, Société Cuvierienne, Revue et magasin de zoologie pure et appliquée, Paris: Bureau de la Revue et Magasin de Zoologie, 1849, עמ' 199. (בצרפתית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ג'יימס פרגוסון-ליז, דיוויד א. כריסטי, Raptors of the World, הוטון מיפלין הארקורט, 2001, עמ' 521-523, ISBN 978-0-618-12762-7
- ^ ז'וזף דל חויו, אנדרו אליוט, ג'ורדי סרגטל, דיוויד א. כריסטי, Handbook of the birds of the world. Vol. 2: New World Vultures to Guineafowl, Barcelona : Lynx Edicions, 1992, ISBN 978-8487334153
- ^ ג'יימס קלמנטס, The Clements Checklist of the Birds of the World (Sixth edition), Cornell University Press, 2007, ISBN 978-0-8014-4501-9
