ערך זה עוסק בהעדרות שלא ברשות מהצבא. אם התכוונתם לפלסטינים אשר עזבו, ברחו או גורשו מבתיהם במהלך מלחמת העצמאות, ראו נפקדים נוכחים; אם התכוונתם לספר של דוד גרוסמן, ראו נוכחים נפקדים.

נפקדות היא מונח צבאי-שלישותי בצבא, המיוחס לחייל אשר מבצע עבירת היעדרות משירות שלא ברשות עד מניין ימים מסוים. לפיכך, נפקדות מהווה שלב מקדים להפיכת החייל המבצע עבירה זו לעריק. המונח "נפקדות" נקבע בפקודות הצבא, וזאת על מנת לבצע הפרדה בין חיילים עריקים לבין חיילים נפקדים ולאופן הטיפול בהם.

במדינת ישראל נוהג גיוס חובה, שאינו נעוץ רק בצורך ביטחוני אלא גם באתוס של צבא הגנה לישראל כצבא העם. על-פי אידיאל זה, תפקיד השירות הצבאי להוות בין היתר "כור היתוך", במסגרתו מגויסים נערים מכל שכבות האוכלוסייה ומשתלבים בחברה ובצבא. התפיסה הנוהגת היא אפוא שאידיאל זה, מצריך את העמדתם לדין של חיילים שאינם מתייצבים לשירות ולא קיבלו פטור חוקי, בין אם באמצעות השתמטות או באמצעות עזיבת הצבא במהלך שירות פעיל. לצורך הגשמת אידיאל זה, מעמיד צה"ל מדי שנה כ-1,300 נעדרים מן השירות לדין פלילי, מה שמביא אותם להשתחרר מן הצבא עם רישום פלילי. החל מ-2019, חלקם ישתחררו מהצבא עם רישום פלילי מופחת, המקביל בהשלכותיו לתוצאת אי-הרשעה בבית משפט אזרחי.

סעיף 94 לחוק השיפוט הצבאי קובע: "חייל שנעדר משירותו בצבא, או מהמקום שהוא חייב כדין להימצא בו אותה שעה, דינו - מאסר שלוש שנים, אלא אם הוכח כי היה לו היתר או הצדק סביר אחר לכך". מכאן, שמבחינה משפטית, ההתייחסות לעבירת ההיעדרות ולחומרתה היא אך ורק מבחינת מניין ימי ההיעדרות ללא הבחנה האם מדובר בחייל נפקד, או בחייל עריק.

לאור זאת, ועל בסיס חוק השיפוט הצבאי, נכתבו שתי פקודות מטכ"ל המתייחסות לעבירת היעדר מן השירות שלא ברשות; פ"מ 31.0513: "היעדרות משירות סדיר"^[1] ופ"מ 31.0521: "היעדרות משירות מילואים".^[2] פקודות אלו מגדירות מהו נפקד, מהו עריק ומהו אופן הטיפול בכל אחד מן המקרים הללו.

על פי פ"מ 31.0513 "היעדרות משירות סדיר" ופ"מ 31.10.21 שעניינה "היעדרות משירות מילואים", נפקד הוא אחד מאלה:

• חייל שנקרא להתייצב לשירות, ולא התייצב במועד שנקבע;
• חייל שעזב את יחידתו, או את תפקידו ברשות, אך לא חזר בזמן;
• חייל שלא נמצא במקום שהיה צריך להימצא בו באותו זמן, לרבות חייל שיצא מן הארץ ללא קבלת היתר על-פי פקודות הצבא;
• חייל שנשלח מיחידתו ליחידה אחרת ולא התייצב ביחידה החדשה במועד אשר נאמר לו.

בנוסף לטיפול המשמעתי (להלן), מגדירות פ"מ את יחסו של צה"ל לחייל הנפקד:

• חייל נפקד יישפט, למעט במקרים חריגים במיוחד, בדין משמעתי ולא בבית דין צבאי. כלומר, לא יהיה לחובתו רישום פלילי, שכן רק בית הדין הצבאי יכול לגרום לרישום כזה.
• חייל נפקד ימשיך לקבל שירותי רפואה מגורמי הרפואה של צה"ל באופן מלא ואף יוכל להיות מסופח ליחידת קישור רפואית (יק"ר), או למתקן אשפוז אם יהיה בכך צורך.

בפקודות צה"ל מחולקת הנפקדות לשני סוגים - נפקדות של עד 24 שעות ונפקדות של מעל ל-24 שעות.

נפקדות של עד 24 שעות היא מצב בו חייל נעדר משירות שלא ברשות, לתקופה שלא עולה על 24 שעות החל מרגע תחילת היעדרותו. חייל, אשר חזר ליחידתו לאחר היעדרות של עד 24 שעות יטופל משמעתית פי כללי דין משמעתי בצה"ל ועל פי פ"מ 31.0513 "היעדרות משירות סדיר, או על פי פ"מ 31.10.21, שעניינה "היעדרות משירות מילואים". בנוסף לטיפול המשמעתי, מגדירות הפ"מ הנ"ל את יחסו של צה"ל לחייל, המבצע נפקדות של עד 24 שעות:

• חייל, אשר יורשע בעבירה של היעדר מן השירות שלא ברשות של עד 24 שעות, לא תיחשב תקופת היעדרותו כתקופה בלתי נמנית שלילית (מכונה גם תב"ן שלילי). כלומר, לא יהיה עליו לשרת את הזמן בו נעדר שלא ברשות בנוסף לתקופת הזמן אליה גויס מלכתחילה וזאת בניגוד לחייל, אשר ביצע נפקדות של מעל 24 שעות.
• לא תוקפא משכורתו הצבאית של החייל, כמו גם תשלומים נוספים להם הוא זכאי במהלך תקופת היעדרות זו. כלומר, החייל ימשיך לקבל את משכורתו וכלל התשלומים להם הוא זכאי גם במהלך היעדרותו וזאת בניגוד למצב בו חייל ביצע נפקדות של מעל 24 שעות.

נפקדות של מעל 24 שעות היא מצב בו חייל נעדר משירות שלא ברשות לתקופה העולה על 24 שעות ועד לזמן בו הוא מוכרז כעריק. בחודש יוני 2011 עודכנה פ"מ 31.0513 "היעדרות משירות סדיר", והק"א 31.05.13 "היעדרות משירות סדיר". הפקודות המעודכנות ביטלו את סטטוס "עריק ביחידה" והגדירו מחדש את מניין הימים להכרזת עריקות. על פי הפקודות המעודכנות, נקבע כי חייל בשירות סדיר יוכרז על ידי רשויות הצבא כעריק לאחר 21 ימים ולא 45 ימים, כפי שבוצע עד כה. חייל בשירות מילואים יוגדר כעריק החל מהיום ה-15 או ה-21 להיעדרותו (בהתאם לכתוב בפ"מ שעניינה היעדרות משירות מילואים).

חייל שחוזר מנפקדות של מעל 24 שעות, יטופל משמעתית על פי חוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955 או פ"מ דין משמעתי בצה"ל.

האופן שבו צה"ל מפרש את עבירת ההיעדר מן השירות שם אותה במתח מול עבירת סירוב הפקודה. נכון להיום, ניתן להרשיע חייל בדין משמעתי בגין היעדר מן השירות גם אם סירב לבצע את תפקידו או שלא נכח בדיוק באותו המקום בו הוא אמור להיות, גם אם עדיין נכח בבסיס.

בפסיקת בתי הדין נקבעו הלכות רבות בעניין היעדר מן השירות:

• ראשית נקבע כי אין דינו של יום הגיוס בצרפת כדין שירות חובה במדינה זרה הפוטר מחובת שירות. בפסק הדין, טען הנאשם כי משבאופן פורמלי מדובר בגיוס, הרי שהוא פטור משירות נוכח האמנות הבינלאומיות עליהן ישראל חתומה.

באותו העניין בו נקבעה ההלכה, זוכה בסופו של יום החייל בעקבות ערעורו לבית המשפט העליון, אך זאת מבלי לקבוע מסמרות לגבי ההלכה בנושא. בין היתר, התביעה ביטלה את כתב האישום נוכח הערות השופט חנן מלצר, והחייל זכה לפטור משירות מנסיבות אישיות. על-פי הודעת דובר צה"ל, "לא ניתן ללמוד מתוצאות מקרה זה על מדיניות הצבא ביחס לחובת השירות בצה"ל של אזרחים בעלי אזרחות כפולה ישראלית וצרפתית".^[3]

• עוד נקבע כי שמשמגיע הנער לגיל 17, הרי שהגירתו מן הארץ, הגם שפעמים רבות יחד עם הוריו, הופכת אותו למי שהשתמט מגיוס.
• בעבור מי שלאחר התייצבותו היגר עם הוריו מחוץ לישראל, הרי שההיעדרות הארוכה נתפסת כגורם המחמיר את הפגיעה בערך המוגן, ולא כניתוק הזיקה לארץ. כך, למשל, בע/3,8/14 התובע הצבאי הראשי נ' יצחק אבו (2014) דובר על מי שלאחר התייצבותו חי באמריקה כ-9 שנים מגיל 18 בהשפעת אימו. הלה הורשע בעריקה לפי סעיף 92 לחוק השיפוט הצבאי, הגם שהיה גרוש עם ילדים ובא ארצה בעקבות גרושתו כדי לבקר את ילדיהם המשותפים. הנאשם נשפט ל-15 חודשי מאסר, הגם שבת זוגו בארצות הברית הייתה בהיריון מתקדם ושלרשותו חובות כבדים ורקעו דל. בין היתר, נטען כי לנאשם תפיסה שלילית לגבי חובת הגיוס. מתחם הענישה במקרים אלו הועמד על 12–18 חודשי מאסר לריצוי בפועל.
• בפסק הדין בעניין מאיר בלוי, קבע בית הדין לערעורים כי דרך המלך להמצאת צו הגיוס היא בדואר רשום ולא בטלפון. עוד נקבע כי חרף פסילת צו הפוקד האישי, הרי שהנאשם הורשע בעבירה מכח "צו הפוקד הכללי", לפיו כל יוצא-צבא (מונח בחוק שירות ביטחון המתייחס למי שהגיע לגיל הגיוס) מחויב בגיוס עם הגיעו לגיל המתאים.
• בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ דחה על הסף את טענתו של מי שנעדר מהשירות כי יש לבטל את כתב האישום נוכח העובדה שהוא אב, נוכח אפליה במדיניות ההעמדה לדין ביחס לנשים, להן נוהגת התביעה הצבאית לבטל את כתבי האישום באם ילדו.
• בעניין ע"מ/11/19 טור' ארז עזרן נ' התובע הצבאי הראשי (2019), נדחתה טענת הנאשם כי יש להותירו במעצר בפיקוח אלקטרוני. הנאשם טען כי לבית הדין הצבאי סמכות טבועה להורות על מאסר בפיקוח אלקטרוני, ובית הדין קבע כי הוא מותיר סוגיה זו בצריך עיון, שכן במקרה הקונקרטי ממילא אין הצדקה לכך. הקושי בהחלת הסדר מעצר מעין זה נעוץ בהיעדרו של הסדר זה בחוק השיפוט הצבאי מחד, ולשונו של חוק המעצרים מאידך. חוק המעצרים מגדיר את המעצר בפיקוח האלקטרוני כחלק מתוכנית, המוגבלת במשאבים, ומצויה באחריות שירות בתי הסהר והמשרד לביטחון פנים, כהוראת שעה. ההגנה ביקשה מנגד להיבנות מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו וכן מסעיף 460 לחוק השיפוט הצבאי, שלפיו "בכל עניין של סדרי דין שאין עליו הוראה בחוק זה או בתקנות שהותקנו לפיו, ינהג בית דין צבאי בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק".
• בע/111/07 טור' דניס סמורגונסקי נ' התובע הצבאי הראשי (2007), עמד בית הדין על היחס בין סעיף 12(א) לבין סעיף 20 לחוק שירות ביטחון. נקבע כי במניין התקופה הנקובה בסעיף 12(א), שבמהלכה יש לקבוע את הכושר לשירות, יבואו גם הימים שבהם נתון המגויס במשמורת הצבא, כעציר או כאסיר. בית הדין הוסיף וקבע כי אם חלפה תקופת שלושים הימים לקביעת הכושר ולא הוארכה על ידי הגורם המוסמך יש לשחרר את האדם משירות (והוא אינו רשאי לעשות בהקשר זה דין לעצמו) והרשויות יכולות לשוב ולנקוט הליכים לגייסו בדרך המלך, ולא בנתיבו של סעיף 12(א).
• התאמת פרופיל 21 נפשי אינה מביאה לביטול כתב אישום או זיכוי מן העבירה, אלא רק משפיעה על מידת העונש. כמו כן, באופן שכיח בתום תקופת המאסר מותאם לחיילים פרופיל הפוטר אותם משירות. כן נקבע כי התאמת פרופיל זה לא מאיינת את עילות המעצר, משעילת המעצר של חשש מהימלטות מהדין טבועה בעבירה מניה וביה.
• באופן כללי, טעמים כלכליים, סוציאליים והסתגלותיים אינם פוטרים מחובת השירות. עם זאת, ההנמקה לכך אינה במונחי פגיעה בביטחון אלא מטעמי פגיעה בשוויון. כך, למשל, בת 25 שהוריה גרושים, אין לה קשר עם אביה ואמה, שקועה ברוסיה בחובות כבדים, נכלאה לארבעה חודשים במעמד של חיילת בודדה. היא הוחזקה בבידוד ותחת השגחה עקב מצב נפשי קשה ובתום מאסרה נקבע לה פרופיל 21.^[4] במשפטי הסרבנים (ישראל, 2003), התביעה הצבאית אף ביקשה להשוות בין הסרבנים לבין אנשים בעלי מצוקות הסתגלותיות או חומריות, על-מנת להקהות את עוקץ טענתם.^[5]

ישנן שאלות משפטיות נוספות בנושא שטרם נידונו. כך, מעמדה של עבירת ההיעדר מן השירות כעבירה מחדלית והנובע מכך טרם נידון, וכן נמנעו עד היום מלהעלות טענה לפיה מערך השוויון דווקא נובע כי אין לגייס אדם, שכן השירות מכביד עליו יותר באופן איכותי שונה מאחרים.

תוכנית הליכי שילוב היא מיזם של צה"ל בשיתוף משרד הרווחה, בו מתמודד צה"ל עם בעיית ההיעדרות מן השירות של חיילים בעלי קשיים כלכליים באמצעות סיוע כלכלי, ולא באמצעות מאסרם בפועל ופיטוריהם מן השירות. הצבא מכנה את ההליכים הללו "הליכים שיקומיים", שכן הטיפול בבעיות העומדות בבסיס היעדרות החיילים מן השירות נתפסת על-ידו "שיקומי", משההיעדרות מן השירות היא עבירה פלילית. במסגרת המיזם, הושקעו תקציבים ממשרד הרווחה לטיפול בבעיות השורש המונעות מחיילים להשלים שירות תקין.

חרף אופיו הסוציאלי של ההליך, מדובר בהליך המתבצע בצל המשפט הפלילי, ובמסמך בו הציג הצבא את התוכנית נוקטים בכפל לשון, כאשר לעיתים מכונה ההליך "הליך שילוב", מונח המדגיש את אופיו הסוציאלי, ולעיתים "הסדר שילוב", מונח המדגיש את אופיו המשפטי-פלילי. החיילים בתוכנית השילוב נדרשים להתייצב לדיוני מעקב תקופתיים בבית הדין הצבאי, בכובעו כ"בית הדין המשלב".

בין השנים 2018–2020, בוצעה בצה"ל תוכנית הרצה (פיילוט) במסגרתה יושמו מנגנונים לשילוב עריקים ומשתמטים בשירות תקין באמצעים שאינם עונשיים, תוך מתן סיוע כלכלי. הצבא הגדיר את התוכנית כמוצלחת, כאשר מתוך כ-200 חיילים ששולבו בתוכניות השונות, כ-70 השלימו שירות מלא והשתחררו מבלי לרצות עונש מאסר ממושך וללא רישום פלילי (כ-80 חיילים אחרים עדיין נמצאים בשירות תחת פיקוח במסגרת תוכנית ההרצה). היות שהתוכנית נמצאה מוצלחת, ב-20 ביולי 2020 צה"ל מצא לנכון להרחיב את המיזם כך שיכלול חיילים המתאימים לכך מכלל הזרועות והגופים במערכת הצבאית.

נכון לאפריל 2020, נבחנו 510 מועמדים להליכי שילוב ו-454 מהם החלו משתלבים בפרויקט. 118 חיילים סיימו את ההליך בהצלחה, 85 נשרו ו-251 עודם נבחנים.

במסגרת הליכי השילוב, עריק או משתמט שנעצר או הסגיר את עצמו, ותקופת היעדרותו מצדיקה ככלל העמדה לדין פלילי - יוכל לבקש להשתלב ב-"הליך שילוב". התוכנית מותנית במוטיבציה לשירות, ובית הדין הצבאי יפנה את החייל לבחינת התאמתו להליך על ידי מערך גחל"ת.^[6]

חרף אופיו הסוציאלי של ההליך, הפרוצדורה ההליכית עודנה מתרחשת בצל המשפט הפלילי. כך, בכל שלבי ההליך, החייל זכאי לייצוג מטעם הסנגוריה הצבאית או של עורך דין פרטי, וכן תנאי להתחלה של הליך השיקום הוא ישיבה במעצר ראשוני במתקן כליאה, שיכול להגיע עד ל-48 שעות. עוד עולה כי התחייבות החייל נושאת אופי של הסדר הקפאה, כנהוג במשפט הפלילי, שכן החייל מתחייב להימנע מביצוע עבירות פליליות וכן נדרש להתייצב לדיוני מעקב תקופתיים בבית הדין הצבאי, בכובעו כ"בית הדין המשלב". תוצאת ההליך, אף היא, נושאת אופי משמעתי-פלילי, כאשר חייל העומד בהסדר ומשלים את הליך השילוב בהצלחה, מורשע בבית הדין בעבירה שאינה נושאת רישום פלילי, ומושת עליו מאסר על תנאי.

חייל שנמצא מתאים להליך שילוב, חותם על הסדר שילוב ומקבל על עצמו את התנאים הקבועים בו, ומשוחרר ממעצרו לצורך התחלת שירותו ביחידה בה הוא משתלב. עם שובו ליחידתו, ממונה לחייל מפקד מלווה, שהוא קצין או נגד בדרגת רס"ל ומעלה. ככלל, הליך השילוב נמשך כשנה, ובמקרים המורכבים, מכונת ביחידה ועדה בהשתתפות גורמים שונים הבוחנת את הדרך הראויה לשילובו של חייל בשירות צבאי.

• עריקות בצה"ל
• עריקה

• הדר אבירם, העדר מן השירות שלא ברשות: פתרונות מדומים לבעיה אמיתית משפט וצבא 15 התשס"א
• העדר מן השירות, באתר צה"ל
• אמיר שגב סרוסי, הגנה על השוויון בנטל, פגיעה במוחלשי החברה, הקונגרס הישראלי, 2022
• חזית - לוחמים למעם צבא התנדבותי מקצועי | כנס החירות ה-8