ערך ללא מקורות
	ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, ואף שהמידע בו כנראה אמין רצוי להוסיף לו מקורות. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ניקולאי יודוביץ' איוואנוב
Николай Иудович Иванов

לידה	3 באוגוסט 1851 מוסלסק, האימפריה הרוסית האימפריה הרוסית
פטירה	27 בינואר 1919 (בגיל 67) אודסה, דרום רוסיה האימפריה הרוסית
מדינה	האימפריה הרוסית
השכלה	בית הספר לתותחנים מיכאילובסקי
השתייכות	צבא האימפריה הרוסית
תקופת הפעילות	1869–1919 (כ־50 שנה)
דרגה	גנרל חיל התותחנים
תפקידים בשירות
מפקד הקורפוס הסיבירי ה-3 מפקד הקורפוס ה-1 מפקד המחוז הצבאי קייב מפקד החזית הדרום-מערבית
פעולות ומבצעים
המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) מרד הבוקסרים מלחמת רוסיה–יפן מלחמת העולם הראשונה מלחמת האזרחים ברוסיה
עיטורים
אביר במסדר אלכסנדר נבסקי מסדר אנה הקדושה דרגה שנייה עם חרבות מסדר סטניסלאב הקדוש דרגה שנייה עם חרבות מסדר ולדימיר הקדוש דרגה רביעית עם חרבות וקשת מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 1 עם חרבות אות המסדר אלכסנדר נבסקי הקדוש אות המסדר גאורגיוס הקדוש מסדר הכתר הרומני צלב "חצית הדנובה" מפקד בלגיון הכבוד מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש קצין גבוה בלגיון הכבוד Order of St. Alexander Nevsky with diamond signs קצין בלגיון הכבוד מסדר גאורגיוס הקדוש, דרגה שנייה מסדר גאורגיוס הקדוש, דרגה שלישית אות מסדר העיט הלבן מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 1 מסדר סנטה אנה, דרגה 2 עיטור אנה הקדושה, דרגה ראשונה דרגה רביעית במסדר גאורגיוס הקדוש מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 2 מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 3 חרב הזהב של גבורה עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 4 מסדר ולדימיר הקדוש, דרגה 2 עיטור ולדימיר הקדוש, דרגה 3 מסדר סטניסלב הקדוש

ניקולאי יודוביץ' איוואנוב (ברוסית: Николай Иудович Иванов; 22 ביולי 1851 - 21 בינואר 1919) היה גנרל בצבא האימפריה הרוסית אשר פיקד על חזית במלחמת העולם הראשונה.

איוואנוב נולד ב-22 ביולי 1851 בעיר מוסלסק שהשתייכה אז לאימפריה הרוסית. בשנת 1869 התגייס לצבא האימפריה הרוסית, והוצב ברגימנט ארטילריה של המשמר. באוגוסט 1877 הוא נשלח להילחם במלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878), כמפקד הרגימנט ה-3 של ארטילריית הגרנדירים של המשמר, ולאחר מכן הוא נשאר ברומניה כדי לשמש כמדריך בצבא רומניה. בסוף יולי 1884 הוא מונה למפקד הגדוד ה-2 של הארטילריה הקיסרית, ובתחילת אפריל 1890 הוא מונה למפקד הארטילריה של קרונשטאדט. באמצע דצמבר 1899 הוא נבחר לשמש כעוזרו של מיכאיל אלכסנדרוביץ', הנסיך הגדול של רוסיה, ולאחר מכן הוא גם השתתף בדיכוי מרד הבוקסרים בסין בתחילת המאה ה-20, ולאחר מכן הוא הועלה לדרגת לוטננט גנרל בתחילת דצמבר 1901.

הגנרל איוואנוב השתתף במלחמת רוסיה–יפן ב-1904, והוא מונה למפקד בארמייה המנצ'ורית הראשונה. באמצע יולי 1904 הוא מונה למפקד המחוז המזרחי, לאחר שמפקדו, לוטננט גנרל פיודור קלר, נהרג בקרב מוטיאן פאס, ולאחר מכן מונה למפקד הקורפוס הסיבירי ה-3, ופיקד על הקורפוס בעת נסיגתו מליאויאנג לאחר שהסתיים הקרב. מאוחר יותר במהלך קרב נהר שאה, הוא הצטווה לעקוף את האגף השמאלי של הצבא היפני ולדחוף אותם בחזרה לקוריאה, ובהמשך היפנים נסוגו בגלל התנגדות עזה מצד הרוסים. לאחר מכן בקרב מוקדן, הוא התבלט בהגנה מפני היפנים. לאחר ההצלחה הקצרה שלו, הוא קיבל את עיטור מסדר גאורגיוס הקדוש מדרגה שלישית ורביעית.

לאחר המלחמה הוא הפך למפקד הצבא המנצורי. בתחילת נובמבר 1907, הוא מונה למפקד הקורפוס ה-1, ולאחר מכן הוא התמנה לרמטכ"ל העיר קרונשטאדט באמצע אפריל של אותה שנה, ולמושל הכללי בנובמבר. מאוחר יותר באותה שנה הוא הועלה לדרגת אדיוטאנט גנרל, ובאמצע אפריל 1908 הוא הועלה לדרגת גנרל חיל התותחנים. לאחר מכן הוא גם מונה למפקד העליון של המחוז הצבאי של קייב מאוחר יותר בתחילת דצמבר.

ערך מורחב – מלחמת העולם הראשונה

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914, מונה איוואנוב למפקד החזית הדרום-מערבית. איוואנוב פיקד על כוחותיו במהלך קרב גליציה ובמהלך מתקפת הקרפטים, אולם ספג תבוסה קשה במהלך מתקפת גורליצה-טרנוב, שהביאה לתחילת הנסיגה הגדולה של צבא האימפריה הרוסית. במרץ 1916 הוחלף איוואנוב על ידי אלכסיי ברוסילוב, ומונה לחבר המועצה המדינית ולשלישו של ניקולאי השני, קיסר רוסיה. במהלך תפקידו זכה לתמיכה גדולה של הצארינה אלכסנדרה פיודורובנה, שאף רצתה למנות אותו לתפקיד שר המלחמה.

ב-27 בפברואר (12 במרץ) 1917 פרצה מהפכת פברואר ברוסיה, והיא התרכזה בפטרוגרד, הבירה. הגנרל אלכסייב הציע לשלוח כוח כדי להחזיר את הסדר בבירה, והצאר מינה את איוואנוב למפקד הראשי של המחוז הצבאי של פטרוגרד במקום סרגיי חבאלוב. מאוחר יותר, הצאר הורה לו לקחת פיקוד על כוח של המשמר בצארסקויה סלו כדי להבטיח את שלומם של משפחת המלוכה. ב-2 במרץ (15 במרץ) התפטר הצאר, ואיוואנוב נעצר על ידי הסובייט המקומי, אולם שוחרר בהמשך בעקבות הוראתו של אלכסנדר קרנסקי.

לאחר מהפכת אוקטובר הצטרף איוואנוב לתנועה הלבנה בדרום רוסיה, ובאוקטובר 1918 הוא הסכים להזמנתו של פיוטר קרסנוב לתפוס את הפיקוד על הצבא הדרומי, אשר בסתיו 1918 מנה יותר מ-20,000 חיילים, מתוכם כ-3,000 בחזית. חלקים מהצבא שפעלו באזורי וורונז' וצאריצין נפגעו קשות. בחודשים פברואר-מרץ 1919 הם שוקמו והפכו לחלק מהדיוויזיה ה-6 של הכוחות המזוינים של דרום רוסיה.

ניקולאי איוואנוב מת מטיפוס ב-27 בינואר 1919 באודסה.

מדיה וקבצים בנושא ניקולאי איוואנוב בוויקישיתוף

• ניקולאי איוואנוב, באתר Discogs (באנגלית)