נימי דו-ימי חי באזורים חוליים ובוציים בסמוך לקרקע בעומקים שבין 22–200 מטרים באזורי חיותו המקוריים ובים התיכון בעומקים של 30–80 מטרים[3]. ניזון מרכיכות, דגיגים ושאר יצורים ימיים שמצליח ללקט מקרקעית הים. אורכו המקסימלי של הדג מגיע ל-25 ס"מ אולם נפוץ באורך 15 ס"מ. צבעו אדמדם, קצה חלקו העליון של סנפיר הזנב מאורך יותר מחלקו התחתון, ומסתיים במעין חוט דקיק וקצר.
נימי דו-ימי נצפה לראשונה בים התיכון של ישראל בשנת 2006[4], ובמפרץ איסכנדרון שבטורקיה בשנת 2008[5]. הדג הגיע בהגירה לספסית, מים סוף דרך תעלת סואץ אל הים התיכון, וכיום הדג נפוץ ביותר בים התיכון, באזור הלבנט, ומהווה בו נציג יחיד למשפחת הנימיים[4]. כיום הוא הדג הדומיננטי ביותר בדיג המכמורת בים התיכון של ישראל[6][7]. ערכו המסחרי של הדג התגבר וכיום הפך לחלק בלתי נפרד מהדיג המסחרי. כיום הוא הדג הנתפס ביותר בדיג פיתיונות ספורטיבי בעומקים של 30 עד 83 מטר מול חופי ישראל של הים התיכון לאחר שדחק את המולית האדומה (ברבוניה) שהייתה נפוצה מאוד בעבר באזורי המחיה הנוכחיים של הנימי דו-ימי בים התיכון.
בשפה עממית הדג נקרא ג'רבידה אילתית, ברבון, ברבידה או סנפנים (ברבים).
