הניזאריה (בערבית: النزارية; תעתיק: א-נִּזָארִיָּה) היא הקבוצה הגדולה ביותר בין המוסלמים האִסמאעילים, שהם הענף השני בגודלו באסלאם השיעי אחרי השיעה התרי-עשרית.[1] הניזארים מאפשרים לאימאמים לפסוק הלכות על פי המקורות, המדע והידע האנושי המצטבר (אג'תהאד), אך סמכות הפסיקה נתונה אך ורק בידי האימאם, ולכן הם מחויבים להישמע להנחיותיו וללכת בדרכו. כיום חסידי הניזאריה הם בעד פלורליזם וצדק חברתי כלל עולמי: קבלת האחר, ללא הבדלים גזעיים, אתניים, תרבותיים ודתיים.[2]
הניזארים מונים כיום כ-12 מיליון איש הפזורים בכ-25 מדינות בעולם.[3]
ייסוד הזרם הניזארי
מינוי האימאמים בניזאריה
הניזאריה, כמו האִסמאעיליה, מאמצת את קביעתו של האימאם השיעי השישי, ג'עפר א-צאדק, שקבע: ”כל אימאם מכיר את האימאם שעתיד לבוא אחריו ולכן הוא ממנה אותו ליורשו” והוסיף: ”אף אחד מאיתנו לא ימות עד שאלוהים הודיע לנו על מי שיירש אותנו”.[4]
הקביעה נקראת נָס (نص; תעתיק: נָץ; קיצור של המלה הערבית: نصابه תעתיק: נצָאבּה; פירוש: הַעֲמָדָה), והאימאם המיועד נקרא מַנסוּס (منصوص; תעתיק: מַנצוּץ).[5]
על פי הניזאריה, הוא קבע שיורשו יהיה בנו הבכור ניזאר, אך לאחר מותו, יועצו הקרוב, אל-אפדל שאהנשאה (אנ') (1066–1121), חשש לאבד את משרתו ולכן כלא את ניזאר, ומינה תחתיו את אחיו – אל-מוסתעלי באללה (אנ').[4]
אל-מוסתעלי הפך לאימאם וניזאר מת בכלא באלכסנדריה. בנו של ניזאר, אל-האדי (الهادي بن نزار), נמלט עם חסידיו לפרס וכך נוצר פיצול בזרם האסמאעילי, בין ה"מוסתעליה" – תומכי האימאם בפועל, לבין הניזאריה – תומכי האימאם על פי הדין.[4]
אל האדי, בנו של ניזאר, מצא מקלט בפרס, אצל חסן-י סבאח שהיה איש הזרם האסמאעילי ושלט במצודת אלמות. שניהם פתחו במאבק אלים, במטרה להחזיר את הח'ליפות הפאטימית, להגן על האסמאעילים ולהפיץ את משנת האסמאעיליה, וניזאר הוכרז כאימאם ה-19.
במצודת אלמות, האימאמים משושלתו אל-האדי נותרו חבויים מהעולם, עד שחסן השני אבן אל-קאהר (حسن الثاني ابن القاهر) הכריז על עצמו כאימאם.
מדינה זו נודעה במספר שמות, בהם "המדינה האסמאעילית הניזארית (ער')" ו"מדינת אלמות". המדינה הייתה מורכבת ממערכת מקושרת היטב של מעוזים אסטרטגיים ברחבי פרס והלבנט. הכוח הלוחם של המדינה כלל מעין לוחמי קומנדו או פדאיון (אנ') שנודעו בשם "חשישיון", ואחת מהטקטיקות הלא שגרתיות שלהם הייתה התנקשות ביריבים פוליטיים. למעשה, מקור המילה 'התנקשות' בשפות אירופיות רבות הוא בשיבוש המילה 'חשישיון' על ידי הצלבנים: "אסאסינים" (Assassins).[6][7]
למרות שהיו עסוקים בהישרדות בסביבה עוינת, האסמאעילים פיתחו בתקופה זו השקפה מתוחכמת ומסורת ספרותית.[7]
כמעט מאתיים שנה לאחר הקמתה, נכנעה המדינה למונגולים הפולשים, שטבחו בניזארים.
תאולוגיה ועיקרי האמונה
הזרם הניזארי מאמין באלוהים הטהור מכל ולכן שוללים ממנו כל תכונה שהיא.
הניזאריה ממשיכה את עיקרי האמונה של האסמאעיליה והם מאמינים בשבעת עמודי התווך של האמונה:[8]
ווילאיה (ער'): אמונה באל אחד, הכל יכול ואין בלתו היא הבסיס לכל פלגי האסלאם. הניזאריה מעמידה בראש העיקרים את החובה לציית להנחיות, להוראות ולדוגמה של הממונים האלוהיים, האימאמים, היודעים להנחות את המאמינים, על פי הצו האלוהי ועל פי האג'תהאד. כלומר על כל אימאם מוטלת האחריות והחובה, כל אחד בדורו, לפרש ולהתאים את הצווים האלוהיים, כדי שהמאמינים יוכלו לקיימם.
טַהַ֫ארַה: טהרה, ניקיון פולחני, כמו רחצה לפני התפילה, ניקיון הגוף והבגדים וניקיון מקום התפילה – ג'מאעת ח'אנה (ער').
סלאת: תפילה. הקצאת זמן לתפילות הקבועות. הניזאריים מתפללים שלוש פעמים ביום (ולא חמש, כמקובל בכל הזרמים האחרים), על פי מה שהוזכר בקוראן: בזריחה, לפני השקיעה ולאחריה. התפילה נקראת דועאא' (دُعَاء).
סִיַ֫אם (תעתיק מדויק: ציאם): צום. המשמעות כפולה: גם מילולית וגם מטפורית. המשמעות המילולית היא שעל האדם לצום במהלך הרמדאן והמשמעות המטפורית היא שהמאמין מצֻווה לשאוף להשיג את האמת האלוהית ועליו להימנע מכל פעילות גשמית שעלולה למנוע, או להפריע להשגת המטרה הזו.
זָכָּאה: צדקה. הקצאת חלק מהעושר של האדם, לנזקקים. המאמינים הניזאריים תורמים 10% עד 12.5% מההכנסה החודשית שלהם נטו (לאחר מיסים, צורכי מחיה בסיסיים והחזר חובות) לאימאם. חלק מהכסף הזה משולם בדרך כלל לארגונים המנוהלים על ידי קרן הפיתוח של האגא ח'אן – AKDN,[9] אחת מרשתות הרווחה הגדולות בעולם. הם מאמינים שכפי שמוחמד נהג לקבל את תשלומי הצדקה מהמאמינים בזמנו, כך זו החובה לשלם לאימאם או לנציגו בימינו. התרומות לאגא ח'אן הביאו לעושרו הגדול והכסף מנוצל לפרויקטים חברתיים, רחבי היקף בתחומי הפיתוח, רווחה הכלכלית וחינוך. הניזאריה הפכה לתנועה חברתית בעולם.
חג': העלייה לרגל. עבור הניזארי, ביקור אצל האימאם או נציגו הוא אחת מהעליות לרגל הרצויות ביותר. יש שני סוגים של עלייה לרגל, חג' זַאהִרִי וחג' בַּאטִנִי. הראשון הוא הביקור במכה; השני, להיות בנוכחות האימאם.
ג'יהאד: מאבק וחתירה ללכת בדרכי האל. לג'יהאד יש שתי משמעויות: "הג'יהאד הקטן" ו"הג'יהאד הגדול". "הג'יהאד הקטן" הוא האישי, הנפשי, להילחם נגד היצר הרע ולהשתדל להיות טוב ו"הג'יהאד הגדול" הוא נגד אויבי האמונה. עם זאת, הניזארים הם פציפיסטים ורואים את "אויבי" האמונה כנובעים מפגמים אישיים וחברתיים (כמו זעם וחוסר סובלנות). הניזארים נמנעים מפרובוקציה ומשתמשים בכוח רק כמוצא אחרון.
בעיניהם, יש לפרש את המונחים "גן עדן" ו"גיהנום" בדרך שונה לחלוטין. גן העדן הוא ידע ומודעוּת ואילו הגיהנום הוא הבוּרוּת.[10]
בניגוד לזרמים אחרים בשיעה, הניזארים לא מאמינים בהיעלמות אימאם מסוים וטוענים שיש קשר ישיר בין עלי ובנו חוסיין, עד לאגא ח'אן הנוכחי.[10]
הניזארים מייחסים קונוטציות מסתוריות למספרים. כך למשל, למספר שבע יש משמעות מיוחדת וסגולות הנגזרות מהופעתו בעולם, כמו: שבעה ימים, מספר הרקיעים, שבעת עמודי התווך של האמונה.[10]
מעמד האישה בניזאריה
האב והאם אחראים לחינוך בניהם ובנותיהם ברוח עקרונות האמונה וללמדם את המצוות. כהוכחה לדרכם הם מציינים שח'דיג'ה, אשת הנביא מוחמד, הייתה שותפה לסודותיו וסייעה לו. הזרם הניזארי מתיר לאישה, בכל מקום שאפשר, לא לעטות רעלה בציבור. האימאם ה-48 סולטן מוחמד שאה אמר: "הצעיף מתנגש עם האמונות האסמאעיליות, ואני קורא לכל אישה אסמאעילית להסיר את הצעיף שלה ולהיכנס לזירת החיים כדי לתרום לבניית המבנה החברתי והדתי של הכת בפרט ושל העולם האסלאמי בכלל".[11]
חופש זה של הנשים בניזאריה, גורם לקיצוניים מוסלמים לראות את הניזאריה כ"מתירנית".
תפקיד האימאמים
האִימַאמ֫וּת* האסמאעילית היא ישות על-לאומית, המייצגת את רצף האימאמים מאז תקופת הנביא מוחמד. תפקידו של האימאם האסמאעילי הוא תפקיד רוחני; הסמכות שלו היא של פרשנות דתית. זה לא תפקיד פוליטי; בעידן העכשווי, האימאמים אינם שולטים בשום ארץ. יחד עם זאת, האסלאם מאמין ביסודו שהעולם הרוחני והחומרי קשורים קשר בל יינתק. האמונה אינה מרחיקה את המוסלמים ואת האימאמים שלהם מעניינים מעשיים יומיומיים – מחיי המשפחה, מהעסקים, ומענייני הקהילה. אדרבה, האמונה היא כוח שצריך להעמיק את הדאגה שלנו לעולם שבו אנו חיים, להתמודדות עם האתגרים שלו, ולשיפור איכות החיים של בני האדם.
בשנת 1258 הרסו המונגולים את מצודת אלמות ואת כל המרכזים הניזאריים בפרס.[14] האימאמים הניזארים המשיכו לרכז מאמינים סביבם, אך היו חייבים להסתיר את זהותם.
28. שמס א-דין מוחמד שאה (ער') היה האימאם שלאחר הרס מצודת אלמות. הוא נאלץ להסתיר את זהותו ואת תוארו[15] אך בשנת 1374 עלה בידו להחזיר את השליטה במצודת אלמות. במשך זמן מסוים שושלתו התגוררה בסולטנות אזרבייג'ן.
באיראן, קבוצה של ניזארים שכנה, בעקבות אימאמים שלהם, בכפר אנג'ודאן (פר'), במרכז פרס, ומאז המאה החמש עשרה לספירה ידועה שושלתם:
לאחר מותו של ח'ליל-אללה שאה, בנו – קיבל על עצמו את תפקיד האימאם, והתואר הוחלף לאגא ח'אן.
46. חסן עלי שאה (ער') היה מושל בכרמאן ומנהיג בולט באיראן ולאחר מכן בתת-היבשת ההודית. הוא היה האימאם הניזארי הראשון שקיבל את התואר אגא ח'אן, ולכן נקרא: אגא ח'אן הראשון (נפטר ב-1881).[16]
מאז, יש המכנים את הניזאריה "אגאח'אניה" (أغاخانية).
47. אגא ח'אן השני (ער') – אגא עלי שאה (أغا علي شاه), בנו של חסן עלי שאה (נפטר ב-1885)
48. אגא ח'אן השלישי (ער') – סולטאן מוחמד שאה (سلطان محمد شاه), בנו של אגה עלי שאה (נפטר ב-1957)
49. אגא ח'אן הרביעי (1957 – מכהן) – שאה כרים אל-חוסייני, נכדו של סולטן מוחמד שאה. האימאם הנוכחי.
מקום מושבה של האימאמות הניזארית
ב-3 ביוני 2015 חתמו האגא חאן הרביעי בשם הניזאריה והרפובליקה של פורטוגל על הסכם להקמת המושב הרשמי של ה"אימאמוּת" הניזארית בפורטוגל.[12]
אישים ניזארים בולטים
עזים פּרֶמג'י (אנ'): חלוץ האינטרנט ההודי. פורבס מעריך את הונו ב-11.8 מיליארד דולר.[17] ידוע בצניעותו (נוהג ברכב משפחתי רגיל). הקים את קרן Azim Premji הפילנתרופית ותרם לה 2.3 מיליארד דולר.[18] פרמג'י דורג כהודי העשיר ביותר עד 2003, ונשאר המוסלמי העשיר ביותר בהודו.
.jpg)
