בישראל מדוברים מספר ניבים של השפה הערבית. מרבית האוכלוסייה הערבית בישראל מדברת בערבית פלסטינית, ניב פלסטיני הדומה לניבים המדוברים בסוריה ובלבנון. הבדואים הדרומיים מדברים בניב בדואי הדומה לניב המדובר בסיני, והבדואים הצפוניים מדברים בניב בדואי הדומה לניב המדובר במזרח סוריה ובעיראק. בנוסף לשוני זה קיימים הבדלים רבים בין הגיית המילים והאותיות בין אזור גאוגרפי לאזור אחר כמו, ערים לכפרים, כפרים לכפרים אחרים ועיר לעיר אחרת, כך שהמיעוט הערבי בישראל מדבר במספר ניבים ולא בניב אחיד, כאשר לכל אזור יש ניב שמייחד אותו ולעיתים בעיר או בכפר מסוים קיים יותר מניב אחד.

באזורים שונים נעשה לעיתים שימוש במילים שונות. לדוגמה, המילה "שֵׁ֫יתִי" (شيتي), שמשמעותה "שלי", נמצאת בשימוש באזור המרכז בלבד ובמיוחד ביפו, לעומת אזורים אחרים כמו נצרת שבהם היא נשכחה. מילים רבות נפוצות באזור מסוים בעוד שבאזור אחר משתמשים במילה אחרת במקומן. להלן טבלה שמציגה מספר דוגמאות כאלה.

אחד המאפיינים של השפה הערבית המדוברת הוא ביטויים שונים של האותיות, ובמיוחד האות קאף (ق). כלומר, הגה אחד יכול להיאמר באופנים שונים. מאפיין זה קיים גם בקרב דוברי הערבית בישראל.

האות קאף (ق) נהגית על ידי חלק מתושבי נצרת וחלק מהכפרים שמסביב לה כ-"ק". כמו כן אות זו נהגית בצורה מודגשת על ידי הדרוזים ותושבי הכפר טורעאן. לעומת זאת, בקרב תושבי הערים וחלק מהכפרים הצפוניים, האות קאף נהגית כ-א. בקרב חלק מכפרי הצפון, הבדואים בצפון ובנגב היא נהגית כ-ג, ובקרב תושבי אזור המשולש היא נהגית כ-כּ.

להלן טבלה שמדגימה את ההבדלים בהגיית האות קאף:

‏¹ האות קאף (ق) נהגית בערבית ספרותית תקנית כסותם ענבלי אטום (/q/). כך גם הוגים אותה הדרוזים ותושבי הכפר טורעאן, וגם – אם כי באופן פחות מודגש – חלק מתושבי נצרת וחלק מהכפרים שמסביב לה.
‏² ההגייה של תושבי הערים וחלק מהכפרים הצפוניים.
‏³ ההגייה של הבדואים בצפון ובנגב, ושל כפרים מעטים בצפון.
‏⁴ ההגייה של תושבי אזור המשולש.

האות כאף (ك) נהגית בקרב חלק מאזור המשולש, בדואים צפוניים וחלק מהכפרים שבגליל התחתון כ-צ' (ch).

לדוגמה:

‏¹ ליתר דיוק, זוהי ההגייה בקרב חלק מאזור המשולש, בקרב הבדואים הצפוניים ובחלק מהכפרים בגליל התחתון.

• ערבית
• ערבית דרוזית
• ערבית פלסטינית
• ערביי ארץ ישראל
• דיגלוסיה
• דיגלוסיה בשפה הערבית
• האקדמיה ללשון הערבית בישראל

• יעקוב שמעוני, ערביי ארץ ישראל, תל אביב: הוצאת עם עובד, תש"ז 1947.
• אריה לוין, דקדוק הלהג הערבי של ירושלים, מאגנס, ירושלים, 1995; מהדורה שנייה: 1996.
• וולפדיטריך פישר ואוטו יסטרו, מדריך לחקר הלהגים הערביים, תרגם מגרמנית רפי טלמון. מאגנס, ירושלים, תשס"א.

• פרטים על מחקר בנושא התפתחות שפה וקריאה בערבית באוניברסיטת בר-אילן

ערך זה הוא קצרמר בנושא שפות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.