בתאריך 31 באוקטובר1951 פורסם בעיתון הילדים "הארץ שלנו" מאמר בשם "קרנפול אדום" בטור "פינת המורה". במאמר זה תואר מנהג אמריקני של ענידת פרח ציפורן לציון יום האם בארצות הברית. בסוף המאמר נשאלו הקוראים לגבי חגיגת יום האם בישראל, שעד אז לא נחגג באופן מסודר ברחבי הארץ.
בידרמן, אשר הייתה בת 12 באותו זמן, כתבה מכתב למערכת "הארץ שלנו", אשר פורסם בתאריך 14 בנובמבר1951. במכתבה הציעה לחגוג את יום האם בישראל ביום פטירתה של הנרייטה סאלד, אשר נודעה כ"אם הנוער". הצעתה התקבלה על ידי העיתון, אשר החל לציין את יום האם בתאריך ב' באדר. יוזמה זו תפסה תאוצה לאורך השנים ומוסדה בשנות השבעים על ידי משרד החינוך, אשר קבע את יום האם באופן רשמי בתאריך מותה של סאלד, ל' בשבט, אף על פי שתאריך מותה המדויק הוא א' באדר, מכיוון שנפטרה לאחר שקיעת החמה. בשנות השמונים שונה שמו של יום האם ל"יום המשפחה", אך הוא עדיין נחגג באותו התאריך. לאחר נישואיה של בידרמן, נוצר בדרך מקרה קשר משפחתי בינה לבין סאלד, אשר הייתה בת דודה של אמו של בעלה חנן.
תרומתה של בידרמן לקביעת חג בישראל נותרה עלומה לאורך שנים רבות, עד שזכתה להכרה ציבורית לאחר מספר ראיונות ומאמרים שפורסמו בתקשורת בשנת 2012[2][3]. בראיונות אלה ציינה בידרמן שהכירה את יום האם מסיפוריה של אמה, שגדלה בפולין. היא הוסיפה כי בחירת התאריך הושפעה מאחד מזיכרונות ילדותה הצלולים והעמוקים ביותר ובו הוצבה בגן הילדים בו הייתה בידרמן תמונתה של הנרייטה סאלד מעוטרת בסרט שחור לאחר פטירתה, כשש שנים לפני הצעתה.
מלבד העובדה שבזכותך חגגנו במשך שנים רבות את יום האם, שמכונה כיום יום המשפחה, את עצמך מושא להערכה ולהוקרה. בזכותך ידעו ילדי ישראל כי יש בידם הכח לחולל שינוי ואם יתעמקו ויגיעו לשורש ולמהות ואף יגעו בצורך אמיתי - השינוי בוא יבוא.
