שמו של נחל חלילים נובע מטעות בתרגום השם הערבי של המקום. במפות שלפני 1948 (למשל, מפת PEF או מפת הכפר הערבי קאלוניה, שהנחל היה בתחומו), הנחל קרוי וואדי א-זנאניר (الزنانير), שפירושו: ואדי האבנט או החגורה.[1]
נראה כי המערות המוארכות שבו הזכירו צורה זו. אולם, לאחר קום מדינת ישראל, בדיון בוועדת השמות הממשלתית מ-4 בינואר 1955, שונה השם ואדי א-זנאניר לנחל חלילים. לדברי זאב וילנאי, חוקר ארץ ישראל וחבר בוועדת השמות הממשלתית, הדבר נבע כנראה מבלבול בין השם "זנאניר" לשם "זמאמיר" -- האחרון, פירושו "חלילים" בערבית. וילנאי טוען שבאזור ירושלים ישנם עוד וואדיות עם מערות דומות, וגם וואדיות אלו כונו בערבית "זנאניר".[2]
ברבות השנים, נטען כי שמו של נחל חלילים נובע מהמערות החלולות שעל גדותיו, ייתכן גם, כי העמודונים בפתחיהן הדומים בצורתם לחלילים תרמו להתקבעות השיבוש בתרגום שם המקום.
לאורך אפיק הנחל קיימת מערכת חקלאות עתיקה מימי בית שני, הכוללת סכרים מאסיביים בנויים מאבן מקומית ולרוחב אפיק הנחל. תעלות ניקוז והשקיה מדופנות אבנים, שתפקידם לנקז את מי הגשמים והשיטפונות, ולמנוע סחף של אדמה מהטרסות.
על הגדה הצפונית נמצאים שרידי יישוב קדום. ניתן להבחין גם בשרידי גתות, בורות מים, המעידים על קיום תרבות חקלאית רצופה מימי קדם, וקרבה של יישובים וחוות חקלאיות.
בנחל נוף אופייני לבתה ים תיכונית, עצי פרי שחלקם גדלים פרא ופריחה מגוונת. בעמק דוגמאות מובהקות לחקלאות מדרגות, חורשות ועצי אורןברוש ואלון מצוי בודדים.
בנחל גם צמחייה עשירה של פרחים עונתיים חד שנתיים ורב שנתיים האופיינית להרי יהודה. ניתן לראות מגוון פרחים בכל העונות:
גדות הנחל נעשות תלולות יותר ככל שמתקרבים לשפכו. סמוך לשפך הנחל נמצאות מערות משני צידי האפיק. נוף זה האופייני לנוף אזור ירושלים הידוע בשם קרסט. תופעה גאולוגית זו מאופיינת על ידי מערכת ניקוז תת-קרקעית היוצרות מערות.
מאפיין נוף נוסף הם הטרשונים, גושי סלעים הבולטים מעל פני הקרקע, גם טרשונים אלו הם מאפיינים מובהקים של הנוף הקרסטי.
במצוק הדרומי התפתחה מערת המסה קרסטית אופקית ארוכה למדי. על פי מבנה המערה, חללים אלו הלכו וגדלו בתהליך ההמסה עד שהמחיצות שבין החללים נעלמו. בתהליך זה נוצר חלל ארוך אליו מחוברים חללים קטנים יותר. העמודים במערה שצורתם דומה לחליל הם שרידי המחיצות, ועתה הם עומדים זקופים כעמודי תמך. אורך המערה הדרומית הוא כ-40 מטר וגובהה כ-מטר וחצי. בגדה הצפונית מצויה מערכת נוספת של מערות המסה.
חרבת המוצה
בראש נחל חלילים, מצפון לשכונת מבשרת ירושלים נמצאת 'חורבת המוצה', הקרויה על שם עיר בנחלת שבט בנימין המופיעה בספר יהושע פרק י"ח: "והמצפה והכפירה והמוצה". אולם הסברה המקובלת בקרב חוקרים היא שאין לזהות את האתר עם העיר המקראית. היישוב הסמוך, מוצא, מנציח גם כן שם יישוב מקראי. יישוב קדום זה היה מיושב לסירוגין מאז תקופת הברונזה התיכונה ועד התקופה הערבית הקדומה. היישוב נקרא בערבית 'חירבת בית מיזה', שתורגם על ידי אנשי הסקר הבריטי כ"חורבת בית היין הטוב", שם שייתכן שנובע מריבוי הגתות שהיו באתר, ומכרמי הגפנים שהיו סביב לאתר, עד לשנות השישים של המאה העשרים.
[3]
באזור מוצא נמצאה גם חותמת של יינן שהוטבעה כנראה על קנקני היין, כנראה בתקופה החשמונאית.
[4]
שטחה המקורי של החורבה עמד על 20 דונם, בטרם הצטמצם בגין התפשטות שכונת 'רכס חלילים' של מבשרת ציון אל תוך שטח האתר.
באתר וסיבותיו נתגלו מתקנים רבים חצובים בסלע, ביניהם מקוואות טהרה מתקופת בית שני, מספר גתות מהתקופה הביזנטית, בורות מים ומערת קבורה הסמוכה לרכס.
המיזם ימוקם באזור ממורדות עין כרם ועד גבולות מבשרת ציון, ישתרע על אזור של כ-3,200 דונם ויהיה הפארק המטרופוליני הראשון במחוז ירושלים והגדול בארץ (כשהוא כפול בגודלו מפארק הירקון בתל אביב). הפארק ישתרע על שטחן של שתי רשויות: עיריית ירושלים והמועצה המקומית מבשרת ציון.
התוכנית שבתחום שיפוט מבשרת ציון, מתייחסת לנחל חלילים ולמדרונות שבין מבשרת ציון לנחל שורק – שטח זה מיועד להיות גן לאומי ושמורת טבע. התוכנית שבתחום שיפוט ירושלים, המתייחסת לפארק המטרופוליני "עמק הארזים", כוללת, באזור מבשרת ציון (באזור מפגש נחל חלילים ונחל שורק), את האתרים הבאים:
אתר נופש פעיל (פארק מים), אתר לאירועים זמניים (מופעי רוק, ירידים), מבנה חינוך/ חווה חקלאית, שיקום עינות תלם, מגרש חניה, חלקו עם אספלט (300 מקומות) וחלקו ללא אספלט. (1,200 מקומות) (ממוקם בסמוך לאתר לאירועים זמניים) הכניסה לפארק תהיה משני כיוונים – מכיוון הר חוצבים ומכיוון מוצא.
ניסיונות בנייה בנחל
לאורך השנים היו מספר ניסיונות לבנות בנחל. בשנים האחרונות המועצה המקומית מבשרת ציון וחברת י.ד. ברזאני בונים במעלה הנחל מרכז ספורט, יחידות דיור ומרכז מסחרי, למורת רוחם של חלק מהתושבים. לנוכח חששות המתנגדים לבנייה מפני הזרמת פסולת לנחל הוקמה על ידי תושבי מבשרת "העמותה להצלת נחל חלילים", אשר פועלת ביחד עם החברה להגנת הטבע לשמירה על הנחל.[5]
אגדת נחל חלילים
נפוצות מספר גרסאות לאגדה מקומית בנוגע למקור שמו של הנחל.[6]
בכפר הערבי קאלוניה מעל נחל חלילים, חי אדם עשיר מאוד - מוכתר הכפר - ולו בת יפה אחת. בהגיעה לגיל 12 הוחלט לחתן אותה. כמבחן לחתן המיועד הוחלט לבדוק מי מבין המחזרים יכול לרעות עדר של עיזים, וכך יצאו הכרוזים לכל הכפרים בסביבה להודיע על המבחן. במורד נחל חלילים גרו רועה הצאן ובנו שהתייתם מאמו בגיל צעיר. הרועה הצעיר הלך להציע עצמו כחתן ולקח עמו חליל רועים עשוי עץ זית עתיק, חליל קסמים אשר מנגן מנגינה הגורמת לעיזים לצעוד אחר המחלל עד לדיר.
מוכתר הכפר לא התלהב מהמחזר העני אך גם לא האמין כי יוכל לרעות את העיזים והסכים להעמידו במבחן. יצא הרועה הצעיר עם עדר העיזים הפרועות ומיד הן ברחו לכל עבר, אבל הרועה לא נבהל. לפנות ערב, הוא הוציא את חלילו וניגן. בני הצאן חזרו מיד והוא הוביל אותן אל הדיר בכפר. למחרת היום יצא שוב הרועה לאחו אך הפעם גילה כי חליל הקסמים נעלם או שמישהו גנב אותו. לפתע החלה רוח חזקה מנשבת ואז קרה הבלתי יאומן: הרוח עברה בחללים הרבים במערה והפכה את המערות לחליל אחד גדול שהשמיע מנגינת קסמים. העיזים נאספו ונלקחו לדיר. הרועה התחתן עם בת המוכתר, ומאז ועד היום קוראים לנחל "נחל חלילים".
על פי גרסה נוספת, הרועה העני נשלח לרעות את העדר בוואדי ממנו נעלמים בני הצאן ומוצא במערות נחל חלילים את כל העדרים האבודים שנמשכו אל המערות בגלל קול הדומה למנגינת חליל היוצא מפתחן, כאשר הרוח נושבת.[7]
