נחל חווה (בערבית: نهر حواء "נהר חואא", "ואדי משיש א-שריקה") הוא נחל אכזב, מיובליו של נחל צין בהר הנגב המרכזי.
שם הנחל
מקור השם הוא בערבית,[1] בעקבות צליל שמו הערבי של חלקו העליון של הנחל "ואדי אל הווא" שפירושו "נחל הרוחות" ומקורו במישור הרוחות שבראשו, חלקו התחתי נקרא בערבית "ואדי משיש א-שריקה" שפירושו "נחל השקעים המזרחי" ומקורו במחשופי מי תהום שבאפיק הנחל.
מסלול הנחל
נחל חווה מתחיל מצפון ליישוב מצפה רמון. יובלו העליון עובר בתחום אזור התעשייה של מצפה רמון שמצפון ליישוב. ממצפה רמון יורד הנחל כלפי צפון מזרח בתוך מישור הרוחות ועובר בנתיב כמעט מקביל לקירו הצפון-מערבי של מכתש רמון במרחק של 2–3 ק"מ ממנו. לאחר כ-31 ק"מ במקביל למכתש רמון משנה הנחל את כיוונו ויורד צפונה לאורך כ-6 ק"מ בעוקפו את הר גרפון ממזרח. בהמשך חוצה הנחל את דרך העפר הצמודה לצינור הנפט אילת-אשקלון מכאן ממשיך הנחל ויורד בערוץ עמוק אך לא קניוני בכיוון צפון מזרח אל נחל צין.
תיאור הנחל
אורכו של נחל חווה ממצפה רמון ועד לנחל צין כ-37 ק"מ,[2] נחל חווה הוא מיובליו של נחל צין הגדול, חלקו העליון של הנחל הוא רדוד רחב ואכזב. מפתח קניון חווה משרה אווירה של כניסה לתוך פסל. נוף הקניון משלב סדקים גאולוגים מרשימים ומפלים ששחקו את הסלע ויצרו בו תבניות של קימורים רכים. בנחל קירות קניון הבנויים מאבן גיר בהירה הנדירה מאוד בארץ ישראל.
הגבים נמצאים בקניון בנחל חווה מתחת למפל שגובהו כ-25 מטרים. ייחודם של גבים אלו הוא שהם אינם פוגשים אור שמש בכלל ולכן הם קרים. בזכות העובדה שהם נמצאים בצל תמידי תהליך אידוי המים שלהם איטי מאוד דבר שמאפשר לגבים להחזיק מים כל השנה. המים בגבים אינם ראויים לשתייה.
בקעת החול אשר בנחל חווה היא תופעה מיוחדת במינה. בבקעה חלוקי צור גדולים ומתחתם אבן חול צהובה. אבנים אלו חזקות וקשות מאוד ואינן חלק מהמסלע המקומי. הסברה היא שמקורם בערוץ נחל שקדם לפתיחתו של הבקע הסורי-אפריקני. אשר הסיע את הסלעים ממזרח לכיוון הים התיכון הקדום. אותם סלעים הפכו במהלך מסעם מערבה לאבני חול וחלוקים של גיר וצור אשר הורבדו כיחידת סלע המוכרת בשם תצורת חצבה על פני כל מרחב הנגב. עם יצירת הבקע והרמת אזור הנגב, נסחפו בשנית אותם סלעים מן האזורים המורמים ונותרו רק במקומות נמוכים או בבקעות, שלכדו בתוכם סלעים אלו.
סדקי חווה
נחל חווה, המתחתר על קו התפר בין רמת עבדת לרכס מחמל, יוצר קניון עמוק ששתי גדותיו שייכות לתקופות גאולוגיות שונות: גדתו הצפונית של אפיק נחל חווה היא חלק מרמת עבדת, והסלעים המאפיינים אותה הם קירטון וגיר מתקופת האיאוקן. גדתו הדרומית של האפיק היא חלק מרכס מחמל והסלעים הנחשפים בנקודה זו הם בעיקר גיר ומעט חרסית. בסלעים אלה, בעקבות השחיקה רבת השנים, נוצרו מערכות סדקים עמוקות ומרשימות שהן תוצאה של בליית הסלע, התחתרות הנחל והרחבת אפיקו.
ת'מילות הבדואים
מקור מים עונתי בנחל חווה (ת'מילה-נביעה הנובעת מן הקרקע) שנחפרו על ידי הבדואים בקרקעית מעוק רדוד בחלקו התחתון של הנחל. המים של ת'מילות אלו משמשים את בעלי החיים בסביבת הנחל. במשטחי הסלע הנחשפים באפיק הנחל ועל גדותיו יש ריכוזים נדירים של מאובנים.
צמחייה
נחל חווה מתאפיין בצמחייה ייחודית לאזור. בחלקו הקניוני מצויים צמחים הזקוקים לכמות מים גדולה יחסית, סוג הצמחים הנפוץ ביותר הוא עצי התאנה אשר גדלים ליד המעיינות והגבים המחזיקים מים לאורך כל השנה. הפצת הזרעים של התאנה בנחל מתבצעת על ידי בעלי חיים אוכלי פירות ואילו ההאבקה נעשית על ידי צרעת הפיקוס. במקום בו אין צרעות כאלו, לא תתבצע הפריה ולא יתפתחו זרעים. מינים נוספים הנפוצים בנחל: שרך הנפוץ במקומות לחים ומוצלים, סמר, קנה סוףמלוח. בנוסף, כיוון שאגן הניקוז של הנחל הוא יחסית רחב, זורם הנחל לרוב יותר מפעם בשנה. שיטפונות אלו מאפשרים את קיומם של צמחים נוספים באפיקו של הנחל, כגון: טיון דביק, ימלוח, זוגן השיח ועוד.
עין חווה
בערבית נקרא המעיין "עין אום אלבארד" (המעיין הקר)[3] המעיין שוכן במורד הנחל כ-2 ק"מ מקטע המעוק, יורד במחשוף גיר מגיל טורון וגובהו 35 מ'. בבסיסו יש גומחה ענקית שמתקרתה מטפטפים מים הנקווים בשוקת קטנה הבנויה בטון ואבנים. מימיו של עין חווה נחשבים למים המתוקים ביותר בנגב. עוצמת הטפטוף תלויה בכמות המשקעים השנתית - בשנה גשומה, כאשר מאגרי המים בתוך הסלעים מלאים לגמרי, עוצמת זרימת המים במעיין תהיה יחסית גבוהה. בשנה פחות גשומה או בעונות הקיץ והסתיו, עוצמת זרימת המים במעיין תהיה נמוכה. מטרת השוקת היא לאגור את מי הנביעה.
_1192_(9300627528).jpg)
_1268_panorama_(9297867217).jpg)
_1166_panorama_(9297851743).jpg)
_1310_panorama_(9300600672).jpg)
_1201_(9297841581).jpg)
_1160_(9300635824).jpg)
