יובליו העליונים של הנחל מצויים באזור גדר ההפרדה מזרחית לכפר רנטיס. הנחל מנקז את האזור שבין יער קולה, כביש חוצה בנימין, רנטיס, נחל בית עריף והשכונות הצפוניות של שוהם. שם הנחל מורכב משני ערוצים ללא שם המדורגים בטרסות, ככל הנראה מהתקופה הביזנטית. בין שני הערוצים, על גב השלוחה עובר הקטע טירת יהודה - א-לובן מהדרך הרומית לוד - שכם ובמרכזה חרבת על.
הערוצים מתחתרים ממזרח למערב, ומתמזגים לנחל ברקת ממזרח לכביש 6. על גדתו הדרומית נבנה בתקופה הביזנטית מנזר אנה הקדושה (חרבת חני)[1].
כביש 6 חוצה את הנחל ומערבית משם מטשטש ערוץ הנחל עקב מחצבה עד כביש 444. מערבית לכביש 444 מצויה בגדתו הצפונית שרידי סוללה של מסילת רכבת מפורקת שחיברה את המחצבה למסילה המזרחית. הנחל נכנס לשפלה הפנימית ומשם משנה את כיוונו לצפון דרום ואפיקו הופך רדוד. הוא מקיף את מושבים ברקת וטירת יהודה, עובר ליד קבר השיח נבי כיפל ומתמזג עם נחל בית עריף.
חי וצומח
בחלקו העליון עובר הנחל בנוף בתה[2] שהשתמר היטב ולאחר מכן ביער אורנים נטוע. מאז בניית גדר ההפרדה התרבו באזור הצבאים.
בחלקו התחתון עובר הנחל בנוף של שדות מעובדים ובאפיקו כמה קבוצות קנה.
שרידי אדם וארכאולוגיה
בחלקו העליון מרובים שרידי חקלאות הררית, במפגש הדרך הרומית עם גדר ההפרדה מצויים שרידי מבצר מתקופת הברזל, מהתקופה הרומית-ביזנטית מצויים שרידים רבים ובניהם שרידי חווה בחרבת על, שרידי מנזר בחרבת חני ושרידי דרך רומית.
מהתקופה הצלבנית והעות'מאנית נבנה על הרכס שבין נחל ברקת ונחל מזור מבצר ועליו כפר בקולה, בחלקו המרכזי קיימים שרידים רבים לפעילות החציבה ושריפת הסיד מהתקופה העות'מאנית ואילך, בחלקו התחתון היה קיים עד מלחמת העצמאות הכפר א-טירה ולידו נבנה קבר השיח נבי כיפל.
חשיבות אקולוגית
חלקו העליון של הנחל הוא בתה כמעט לא מופרעת וחלק מהמסדרון האקולוגי[3] המחבר את האזורים הים תיכוניים במערב ארץ ישראל, ערוץ הנחל מאפשר מעבר יונקים וזוחלים גדולים בכבישים 6 ו 444.
מסלולים בנחל
חלקו העליון של הנחל עובר בשטח אש, במגבלות אלו ניתן לטייל לאורכה של הדרך הרומית והערוצים בחלקו העליון לכל אורכם.
בחלקו התחתון של הנחל עוברת דרך סלולה המתחילה בטירת יהודה ומסתיימת בנבי כיפל.
.jpg)