נח נובל (באנגלית: Noah Noble; 15 בינואר1794 – 8 בפברואר1844) היה פוליטיקאיאמריקאי מאינדיאנה, איש המפלגה הוויגית, שכיהן כמושל אינדיאנה החמישי בשנים 1831–1837. שתי תקופות הכהונה שלו התמקדו בעיקר בעבודות ציבוריות, שבשיאן הייתה העברת חוק העבודות הציבוריות של מאמות', שבאותה עת נחשב להישגו הגדול ביותר. המלצותיו למיסוי לצורך מימון העבודות לא יושמו במלואן, והמיזם הוביל את המדינה בסופו של דבר לנהל משא ומתן על פשיטת רגל חלקית כמה שנים מאוחר יותר. תקלה זו הובילה לקריסה הדרגתית של המפלגה הוויגית באינדיאנה, שמעולם לא חזרה למשול המדינה, והובילה לתקופה של שליטת הדמוקרטים שנמשכה עד אמצע מלחמת האזרחים האמריקאית. לאחר תום כהונתו של נובל כמושל הוא מונה כחבר במועצת העבודות הציבוריות, שם הוא דחף ללא הצלחה לארגון מחדש של מיזמים בניסיון להפיק מהם תועלת כלשהי.
ראשית חייו
נח נובל נולד בבריוויל, וירג'יניה כאחד מ-14 ילדיהם של דר' תומאס נובל ואליזבת קלייר סדג'וויק נובל. בערך ב-1800 עברה המשפחה לאזור הספר, שם פתח אביו של נובל מרפאה במחוז קמפבל, קנטקי. ב-1807 עברה המשפחה שוב למחוז בון שבקנטקי, שם רכש אביו של נובל מטע בשטח של 300 אקרים (כ-1,200 דונם) שעובד על ידי עבדים. בערך ב-1811, כשהיה בן 17, עבר נובל לברוקוויל, אינדיאנה, זאת בעקבות אחיו ג'יימס, שעבר לשם זמן מה קודם לכן. ג'יימס נובל היה עורך דין בולט, ולימים חבר הסנאט של ארצות הברית.
באינדיאנה שלח נובל את ידו בכמה מיזמים עסקיים יחד עם שותפו אינוק ד. ג'ון. יחד הם הפעילו בברוקוויל מלון, היו מעורבים מאוד בסחר מקרקעין, ופתחו מפעל אריגה שבו הופעלה מכונת ניפוץ בכוח המים. נובל גם פתח חברת מסחר שנקראה "נובל ושותפיו". החברה רכשה תוצרת מהחוואים באזור ושיווקה אותה לניו אורלינס. ב-1819 נהרס אחד המשלוחים שלו בתאונת שיט ועקב כך הוא נכנס לחוב גדול שלקח לו כמה שנים להחזירו. מאוחר יותר באותה שנה נשא נובל לאישה את דודניתו, קתרין סטאל ואן סוירינגן. לנובל ולרעייתו היה סבא-רבא משותף, ונולדו להם שלושה ילדים, שרק אחד מהם הגיע לבגרות והשניים האחרים נפטרו בינקותם.
כניסתו לפוליטיקה
ב-1820 נכנס נובל לפוליטיקה לאחר שנבחר לתפקיד השריף של מחוז פרנקלין. כאשר הוא התמודד לבחירה מחדש ב-1822 הוא כבר נעשה אישיות פופולרית מאוד במחוז, וזכה ב-1,186 קולות מול 9 הקולות שקיבל יריבו. ב-1817 הוא קיבל מינוי של לוטננט קולונל ברגימנט השביעי של המיליציה של אינדיאנה, וב-1820 הועלה לדרגת קולונל. כאשר תמה תקופת כהונתו כשריף, הוא התמודד בבחירות לייצוג מחוזו בבית הנבחרים של אינדיאנה וניצח ניצחון מוחץ. הוא התמודד לבחירה מחדש בשנה שלאחר מכן, אך התפטר בעקבות מותו של אחיו לזרוס. לזרוס נובל היה גובה הכספים של משרד הקרקעות של אינדיאנפוליס, ובמותו התפנתה משרתו. אחיו, סנאטור ג'יימס נובל, הפעיל את השפעתו להבטיח את התפקיד לנח נובל, שהחזיק בו עד 1829. משרה זו הצריכה אותו להעתיק את מקום מגוריו לאינדיאנפוליס, שם הוא היה אחראי על גביית כספים עבור הממשלה הפדרלית. במסגרת תפקידו זה הוא יצר קשרים עם רבים מהאישים המובילים במדינה ועד מהרה יצר עמם מערכות יחסים טובות. בעקבות בחירתו של הנשיאאנדרו ג'קסון והעסקתם של בני החסות הפוליטיים, הועבר נובל מתפקידו.
כשמצא את עצמו ללא תעסוקה, נכנס נובל למיזם עסקי אחר. לפני שעלה בידו לפתוח עסק חדש, מינו אותו ידידיו באספה הכללית של אינדיאנה לוועדה שהייתה אחראית על סלילת דרך מישיגן. הוא המשיך להיות חבר בוועדה עד 1831, כאשר הוא הכריז על מועמדותו למשרת מושל אינדיאנה כמועמד מטעם המפלגה הוויגית והצליח להתמנות כמועמד מטעמה.
מושל אינדיאנה
במהלך מסע הבחירות שלו האשים נובל את יריבו הדמוקרטי, ג'יימס ג' ריד, וטען לאי-כשירותו להתמודד בבחירות בשל היותו גובה מס פדרלי. חוקת אינדיאנה אסרה על פקידי ממשל מדינתיים להחזיק בו זמנית במשרה בממשלה הפדרלית ובמשרה בממשל המדינתי. ריד תקף גם הוא את נובל, שעדיין החזיק במשרת חבר ועדה פדרלית במסגרת עבודתו על דרך מישיגן. במסע הבחירות שלו קידם נובל מצע של עבודות ציבוריות וניצח בבחירות ברוב של 23,518 קולות מול 21,002 הקולות שקיבל ריד ומול 6,894 הקולות שקיבל המועמד העצמאי מילטון סטאפ.
לאחר השבעתו כמושל רכש נובל כמה חלקות אדמה בשוליים המזרחיים של בירת המדינה, נטע פרדס וכרם, ובנה בית לבנים גדול. הוא הביא כמה מהעבדים המשוחררים של אביו כדי לעבוד במשק ביתו, כשאחד מהם היה לכאורה ההשראה לדמותו של הדוד טום בספרה של הארייט ביצ'ר סטואואוהל הדוד תום. סטואו ביקרה בביתו של נובל ביותר מהזדמנות אחת.
תקופת כהונתו הראשונה
בית המדינה השלישי של אינדיאנה, 1860.
אינדיאנה המשיכה לחוות תקופה של שגשוג כאשר שטף מתיישבים גדול רכש בה אדמות, ובכך הבטיחו הכנסה גדולה לממשלת המדינה. קודמו בתפקיד של נובל החל להתוות את המסגרת לעבודות ציבוריות בהיקף רחב, אך עיכב באופן משמעותי את תחילת עבודות הכרייה של התעלות. נובל ניגש לעבודה באופן מידי ותוך כמה חודשים הושלם תהליך המדידה של נתיב תעלת וובאש ואירי והוא הגיש כמה המלצות בנוגע לבנייתה. נובל התנגד לסלילת מסילות רכבת, שאותן הוא ראה כמונופולים, שכן חברת הרכבת יכלה להוביל סחורות במסילותיה, בעוד שהתעלות היו פתוחות לכל גורם שבבעלותו היו כלי שיט. עבודת כריית התעלה החלו בצורה רצינית ב-1832.
סלילת הכבישים המדינתיים התקדמה באיטיות בשל מחסור במימון. נובל הציע שהמדינה תלווה כספים כדי להאיץ את העבודות, אך בית המחוקקים דחה את הצעתו. הוא גם המליץ על הקמתה של מועצת עבודות ציבוריות כדי לתאם את המיזמים ולהפחית את העלויות באמצעות ארגון יעיל יותר ורכישת אספקה, אך שוב דחתה האספה הכללית את הצעתו ותחת זאת המיזמים השונים הופעלו תחת מועצות מנהלות נפרדות. תקופות כהונתו הראשונה של נובל עברה בהתקדמות מועטה בתחום העבודות הציבוריות בגלל שנציגי בית הנבחרים מדרום המדינה חסמו כל תוכנית בהיקף רחב על רקע הטענה שמיזמים כאלו יהיו בעלי ערך מועט עבור ציבור בוחריהם, שכן רוב המיזמים התבצעו בחלקה המרכזי של אינדיאנה.
נובל קיים מפקד אוכלוסין והמליץ על חלוקה מחדש של הייצוג בבית הנבחרים כדי להעניק יותר מושבים למחוזות מרכז המדינה. בית הנבחרים אישר את התוכנית, והגדיל את מספר המושבים של הסנאט ובית הנבחרים המדינתיים ל-50 ו-100 מושבים, בהתאמה. שינוי זה העניק בפעם הראשונה לחלקים של מרכז וצפון אינדיאנה יותר נציגים בהשוואה לדרום המדינה, זאת על אף העובדה שעדיין הדרום היה יותר מאוכלס. נובל הגיש כמה המלצות לרפורמות בבתי הספר הציבוריים. רוב ההצעות לא התקבלו, אך הרחבתו של קולג' אינדיאנה אושרה, ולבתי הספר ביישובים הוענקה סמכות משמעותית יותר בפעולותיהם.
במהלך תקופת כהונתו הראשונה של נובל נסגר הבנק השני של ארצות הברית (אנ'), והמדינה נותרה ללא בנק שבו יוחזקו פיקדונות הממשלה או שינפיק שטרות כסף. במשך כעשור לא פעלו בנקים באינדיאנה, כך שלא הייתה שום חלופה, והאספה הכללית העביר חוק להקמתו של בנק אינדיאנה. בהצעת חוק זה לא נקט נובל עמדה, אך חתם עליה עם קבלתה. בסופו של דבר הפך הבנק להיות רווחי מאוד והקמתו הייתה אחד הצעדים החשובים ביותר בתקופת כהונתו של נובל כמושל. נובל גם פיקח על ביצוע התוכניות לבניית בית המדינה השלישי של אינדיאנה ב-1831. בניית הבניין הושלמה ב-1835, והוא פיקח על העברתם אליו של משרדי הממשלה.
תקופת כהונתו השנייה
מיזמי העבודות הציבוריות של מאמות'
ב-1834 נבחר נובל לתקופת כהונה שנייה כמושל לאחר שהתמודד שוב מול ריד. במהלך מסע הבחירות, הוא מכר את העבדים של אביו בקנטקי. הדיווח על כך התפרסם באופן נרחב, והפך לטיעון של מתנגדי העבדות באינדיאנה נגדו. בשל כך זכה נובל ב-28 קולות בלבד במחוזות בשליטת הקווייקרים שבמזרח המדינה. בסופו של דבר הוא זכה ב-27,767 קולות, מול 19,994 הקולות של ריד. נובל הפעיל את המיליציה בחלקים של המדינה שאוימו במהלך מלחמת בלאק הוק (אנ'), מרידה של האינדיאנים במערב אינדיאנה. 150 איש נשלחו לאילינוי, שם הם היו מעורבים בהתנגשויות עם המרידה האינדיאנית. המתיחות הייתה קצרה ותשומת הלב חזרה לעבודות הציבוריות.
כשבית הנבחרים היה חלוק בנושא בהפרש קולות קטן, הוגשו הצעות למיזמים נוספים בחלקים הדרומיים של המדינה כדי לגייס את תמיכת נציגי המחוזות שם. כל המיזמים אוגדו להצעת חוק אחת שעברה כחוק העבודות הציבוריות של מאמות' ב-1836. החוק גרם לשמחה רבה במדינה ונובל החשיב אותו כהישג הגדול ביותר שלו באותה תקופה. כדי לממן את החוק, שעלותו הצפויה עמדה על 10 מיליון דולר, המליץ נובל על העלאה של 50 אחוזים במיסים המדינתיים, אך צעד זה לא עבר בבית הנבחרים.
בשנה שלאחר מכן הכתה הפאניקה של 1837 (אנ'), וגרמה לירידה חדה בהכנסות ממסים, גם כאשר בתקציב המדינה של אינדיאנה השתקף גירעון גדול בשל הריבית על החובות. נובל הציע שהמיזמים ידורגו לפי סדר עדיפות, והעבודות במיזמים פחות חשובים יופסקו זמנית כדי לשמור על הכספים, אך התוכנית נדחתה. כאשר הסתיימה כהונתו של נובל, היה מצבה הפיננסי של אינדיאנה עגום, אך עדיין לא היה ברור שנלקחו הלוואות גדולות בהרבה מהסכומים שהמדינה הייתה מסוגלת לפרוע. על אף המצב הקשה, סיים נובל את כהונתו ב-1837 כדמות פוליטית אהודה ועלה בידו לעשות שימוש ביוקרתו כדי לסייע לסגנודייוויד וולאס, להיבחר כמושל הבא.
הן ב-1834 והן ב-1836, הוזכר שמו של נובל כמועמד לכהן בסנאט של ארצות הברית, אך בשתי ההזדמנויות הללו החליט בית המחוקקים של אינדיאנה, לאכזבתו של נובל, לבחור באישים אחרים.
שנותיו האחרונות
לאחר סיום כהונתו כמושל, היה נובל לחבר מועצת העבודות הציבוריות, שעליה הוטלה המשימה לפקח על העבודות הציבוריות באינדיאנה. ב-1840 סיימה אינדיאנה לממן את כל המיזמים. בראשית 1841 היה ברור שהמדינה לא תוכל לשלם אפילו את הריבית על חובותיה, ותשלום החובות עצמם לא בא כלל בחשבון. המועצה אישרה את שליחתו של ג'יימס לנייר לשאת ולתת על פשיטת רגל עם בעלי החוב, וכל מיזמי העבודות הציבוריות, למעט מיזם תעלת וובאש ואירי, שמומן בנפרד, הועברו לידי בעלי החוב בתמורה להפחתה של 50 אחוזים מחוב המדינה.
עוד טרם סיום כהונתו של נובל כמושל, רבים ממתנגדיו החלו להאשים אותו במצבה הפיננסי של אינדיאנה. הוא טען שהוא הציע העלאת מיסים כדי לממן את המיזמים, והאשים את האספה הכללית המדינתית שלא אישרה זאת. אף על פי שהמצב קצר הימים היה מתסכל ורבים מהמיזמים מעולם לא הושלמו, עבודות ההכנה של המיזמים הובילו לפיתוח מהיר לאחר שהמשבר הפיננסי נפתר. בינתיים, התברר לציבור במהלך תקופת כהונתו של יורשו של נובל על המשבר שהוביל לקריסה ההדרגתית של המפלגה הוויגית באינדיאנה, שיותר לא עלה בידה להגיע לשלטון במדינה. בשנים שלאחר מכן עלו הדמוקרטים לשלטון ונפטרו מכל המיזמים. בסופו של דבר הוביל מצב זה לאיסור על המדינה בחוקת אינדיאנה של 1851 לקחת על עצמה חובות.
לאחר פיזורה של מועצת העבודות הציבוריות ב-1841 שב נובל לחייו הפרטיים. המצב היה קשה מדי, והאווירה באינדיאנה הייתה יותר מדי נגד הוויגים, כך שלא היו לנובל סיכויים להיבחר שוב למשרה ציבורית.
נח נובל נפטר באינדיאנפוליס ב-8 בפברואר1844, בגיל 50.[1] הוא נטמן לצידה של רעייתו, קתרין, בבית הקברות גרינלואן שבעיר. ב-1979 הועברה גופתו לבית הקברות קראון היל שבאינדיאנפוליס. על שמו של נובל נקראו מחוז נובל שבאינדיאנה והעיירה נובל שבמחוז קאס.
