נדיה יהודה (1883 – 24 בינואר 1962^[1]) הייתה פעילה ציונית וחלוצה, אשר עלתה משיקגו שבארצות הברית לנהלל, המושב הראשון. פעלה כאשת יחסי ציבור וגיוס כספים בתנועה הציונית בתקופת המנדט ובשנים הראשונות לאחר קום מדינת ישראל.^[2]

נדיה נולדה בשנת 1883. בתם של בן ציון ופאני אנטונוב, משפחה יהודית מסורתית מהעיר אומן שבאוקראינה. היא למדה בגימנסיה מקומית. משפחתה של נדיה היגרה לארצות הברית בתחילת המאה העשרים.^[3] נדיה שכנעה אותם להגר, אך לא הצטרפה אליהם כיוון שכבר הייתה נשואה. בעלה הראשון, איזיק גרינברג, למד רוקחות בעיר קייב. לאחר הפוגרום בשנת 1905, הגרו בני הזוג ובנם סם, לשיקגו, אך הם חזרו לאחר תקופה קצרה בשל קשיי הסתגלות. בשנת 1911 היגרו לשיקגו בשנית, במטרה להשתקע בה. שם נולדה בתם מרי. נישואיה הראשונים של נדיה היו רצופים בקשיים כלכליים. מערכת היחסים שלה עם בעלה לא הייתה טובה.^[4]

בשנת 1921 אלמן^[5] צעיר בשם צבי יהודה, חלוץ העלייה השנייה וממקימי כנרת וקיבוץ דגניה א' (לימים חבר הכנסת הראשונה), הגיע לשליחות מטעם מפלגת "הפועל הצעיר" לארצות הברית. מטרת השליחות הייתה לסייע לעליה הבלתי לגלית ולגייס כספים לטובת מושב העובדים הראשון, נהלל.^[6] במסגרת ביקורו בארצות הברית הגיע גם לשיקגו והתאכסן בביתו של בן ציון אנטונוב, אביה של נדיה אשר היה ציוני נלהב, מעמודי התווך במוסדות הציוניים בשיקגו, ותורם כספים לקניית אדמות בגליל^[7] שם נפגש שם עם בתו נדיה.^[8] בעקבות פגישה זו הפכה נדיה להיות פעילה במפלגת צעירי ציון, במקביל לעבודתה ברוקחות. בשנת 1923 היא נסעה כצירה לקונגרס הציוני העולמי ה-13, שנערך בקרלסברג. בסיום הקונגרס נסעה נדיה לבקר בארץ ישראל ולהיפגש שוב עם צבי יהודה.^[9]

נדיה שהתה בנהלל מספר חודשים. במהלכם היא טיילה עם צבי יהודה במקומות שונים ברחבי ארץ ישראל. ביקורים אלו השאירו רושם עז בזיכרונה, אך מכל המקומות, נהלל היה המשמעותי ביותר עבורה. החיים בנהלל והעבודה במשקו של צבי חיברו את נדיה לנהלל ויצרו אצלה תחושת שייכות. כעבור מספר חודשים בנהלל עזבה נדיה את צבי ואת נהלל וחזרה לשיקגו. היא נשארה בשיקגו כשנה. בשנה זו הגעגועים לנהלל ולצבי גברו,^[10] ובשנת 1925 היא התגרשה מבעלה, נפרדה מהמשפחה והידידים ועלתה לארץ ישראל עם שני ילדיה. ילדיה שהיו בוגרים סיימו את לימודיהם האקדמיים בארץ ועזבו חזרה לארצות הברית.^[11]

נדיה עלתה מארצות הברית לארץ ישראל ב-4 בפברואר 1925, והגיעה לנהלל בגיל 42. כחודש לאחר מכן היא נישאה לצבי יהודה.^[12] נדיה הייתה שונה משאר חברות המושב. היא הגיעה בגיל מבוגר יחסית, מארצות הברית, ולא הייתה אחת מאנשי העלייה השנייה. מושב נהלל היה בתחילת דרכו בשנים אלו. נדיה הביאה עמה אמצעים כלכליים ואף מעט מן המותרות שהיו ברשותה בארצות הברית.^[13] למרות זאת, נדיה השתלבה בחיי המושב והפכה לחקלאית.

בנוסף לעיסוקה בוועדת ההארחה נדיה לקחה חלק פעיל בכינוסים של ועידות חברות המושבים. כינוסים אלו דנו בנושאים שונים הקשורים למושבים: עזרה הדדית, בעיות חינוך ועוד. בוועידת חברות המושבים החמישית, שנערכה בכפר ויתקין, הוחלט על הקמת "בית תינוקות" לילדי בני המושבים, שנשארו בלי הורים או שאחד מהוריהם חולה במחלה ממושכת. הוחלט כי בית התינוקות יבנה בנהלל. ההחלטה התקבלה בעקבות מותה בלידה של אחת מחברות נהלל, שהותירה אחריה שתי תאומות מיותמות. נדיה נבחרה לנהל את בית התינוקות מבחינה כספית ואדמיניסטרטיבית. בשנת 1936 הוקם בניין בן ארבעה חדרים שהיה מיועד להכיל בתוכו את התינוקות. במהלך מלחמת העולם השנייה, הופגז בית התינוקות "אמנה" שבחיפה. חברות ארגון "אימהות עובדות" ביקשו מאנשי נהלל להעביר את התינוקות שלהם לבית התינוקות הקיים בנהלל, כדי להגן על הילדים. שני המוסדות אוחדו. ובתום מלחמת העולם השנייה בית התינוקות חזר לחיפה, ומושב נהלל סגר את בית התינוקות שהיה במושב.^[14]

נוסף לעבודתה במשק, לקחה נדיה חלק פעיל בחיים הציבוריים של המושב. היא השתתפה בחיי התרבות והחברה ולקחה חלק פעיל בוועדת ההארחה של נהלל.

נהלל היה מושב העובדים הראשון בארץ והיישוב היהודי הראשון בעמק יזרעאל המערבי בעת החדשה. הוא נחשב ל"ספינת הדגל" של תנועת המושבים בארץ ישראל. אורחים רבים הגיעו לנהלל כדי ללמוד על צורת ההתיישבות הייחודית.^[15] כדי להסביר על המושב ודרכו קמה בו "ועדת הארחה". ועדה זו מנתה מספר אנשים, בדרך כלל שניים או שלושה חברים דוברי שפות זרות: אנגלית, צרפתית וגרמנית. נדיה הפכה למארחת, מסבירה ומתרגמת. היא בלטה בסגנונה הייחודי. מעבר לידיעת השפה האנגלית על בורייה ידעה נדיה את סודות האירוח והכירה את גינוני הטקס השונים, שבני נהלל לא הכירו ולא הורגלו להם. נדיה ציינה בהזדמנויות שונות כי עיקר חשיבותו של התפקיד הוא יצירת קשרים עם נציגי מדינות ומקומות שונים בעולם, כדי שהם יהיו הדוברים של המושב ומדינת ישראל בכלל וייצגו את היישוב היהודי ברחבי העולם.^[16] בשל יכולותיה, וגישתה הפכה נדיה להיות בולטת ומובילה בתוך ועדת ההארחה. מראשיתו של המושב הגיעו אנשים בעלי שם, מנהיגי מדינות ונציגים שונים כדי לחזות וללמוד על צורת ההתיישבות הייחודית, למשל נציג ממשלת ניו זילנד באנגליה,^[17] פרופסור מסריק^[18] ויורש העצר השוודי.^[19]

מתחילת מלחמת העולם התארחו בנהלל נציגים של המנדט הבריטי, כשהחשוב בניהם היה ביקורו של הנציב העליון ,^[20] כמו כן התארחו בנהלל באותה תקופה חיילים רבים, שעל קבלתם הייתה אחראית ועדת הארחה.^[21] באותו זמן הגיעו לנהלל נציגים של דרום אפריקה במטרה ללמוד על נהלל וללמוד מאנשיה חקלאות.^[22] לאחר קום המדינה המשיכו להגיע מבקרים מכל העולם לנהלל. בתחילה הגיעו נציגים של הממשל האמריקאי כגון הנרי וולאס^[23] וועדה של הקונגרס האמריקאי,^[24] הגיעו גם מספר נשים, ביניהן אלינור רוזוולט, אשת נשיא ארצות הברית^[25]והמלכה אליזבט, מלכת נורווגיה.^[26] היו גם נציגים של האו"ם^[27] ובין היתר אירחה לפני מותה את ראש ממשלת נורווגיה.^[28] נדיה מילאה את תפקידה לאורך שנים רבות, היא אירחה את כל אותם נציגים ועשתה זאת בגאווה ובאהבה.

בזכות פעילותה של נדיה בוועדת הארחה, בבית התינוקות ובכלל בנהלל, יצא שמה בתנועה הציונית ברחבי העולם. בשנת 1944 פנה לנדיה ד"ר ארתור הנטקה, בבקשה לעמוד בראש משלחת לגיוס כספים של קרן היסוד וויצו לדרום אפריקה.^[29][30] נדיה יצאה לדרום אפריקה ביוני 1944 לחמישה חודשים. היא הרצתה מספר פעמים ביום במקומות שונים ברחבי הקהילה היהודית בדרום אפריקה, וגייסה תרומות רבות, תוך שהיא מלהיבה את הציבור בדברה על ארץ ישראל, על המושב ועל עבודתן של הנשים בארץ. בדבריה היא הדגישה את "החלוציות נשית" כפי שהיא ראתה אותה. היא זכתה להצלחה רבה במהלך שליחותה. אנשים רבים באו לשמוע את דבריה.

בסיום שליחותה חזרה נדיה לנהלל ולעבודה במשק. היא הצטרפה למקהלת המושב והמשיכה לקחת חלק בוועדת ההארחה של המושב עד יום פטירתה. במסגרת פעילותה הציבורית הייתה גם חברה במועצת הפועלות.^[31]

בינואר 1962 נפטרה נדיה כשהיא בת 78. בהלוייתה שהתקיימה בנהלל השתתפו נציגי מוסדות מרכזיים ואזוריים.^[32]

לנדיה ולצבי לא היו ילדים שירשו אותם. ילדיה ונכדיה של נדיה מנישואיה הראשונים לא רצו להיות חקלאים בנהלל. כשהגיעו להכרה כי לא יהיה להם בן ממשיך מסרו את משקם חזרה למושב וקיבלו משק עזר קטן במרכז המושב. נדיה טיפחה את הבית ואת חצרו, נטעה עצים וכרמים והשקיעה רבות במשק הקטן שלה ושל צבי. לאחר מותה, החליט צבי, בעלה, כי יתרום את ביתם המשותף למושב ועוד בחייו ישמש חלקו הגדול של הבית לספריה.^[33] צבי תרם את כספו לבניית אגפים בתוך הספרייה וועד המושב התחייב לתרום סכום כסף נוסף כדי להרחיב את הספרייה. בשנותיו האחרונות הקדיש צבי את כל זמנו לבניית הספרייה ואיסוף ספרים.

צבי יהודה נפטר בשנת 1964, ובשנת 1966 נחנכה הספרייה על שם נדיה וצבי יהודה בביתם בנהלל. זו הייתה ספרייה ייחודית לאותה תקופה, היו בה מעל ל-12,000 ספרים ו-400 תיקים של קטעי עיתונות המסודרים על פי נושאים הקשורים לחיי העבודה בישראל.^[34] היום משמש הבית כמועדונית לילדי גן וכיתות א' ב' וכמרכז לחוגים אחר הצהריים.

• אסתר כרמל-חכים, משיקגו לנהלל בעקבות אהבה: חייה ופועלה של נדיה יהודה, מסכת, י"א תשע"ג (2013).

מדיה וקבצים בנושא נדיה יהודה בוויקישיתוף

• עלזה יונגרייז, נדיה - שבעה לפטירתה, דבר, 31 בינואר 1962