PROFILPELAJAR.COM

נדז'דה אודלצובה
Надежда Андреевна Удальцова
לידה	29 בדצמבר 1885 (יוליאני); אוריול, האימפריה הרוסית
פטירה	25 בינואר 1961 (בגיל 75); מוסקבה, ברה"מ
שם לידה	Надежда Андреевна Прудковская
מקום קבורה	בית הקברות נובודוויצ'יה
מקום לימודים	Académie de La Palette
זרם באמנות	סופרמטיזם
פרסים והוקרה	מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945
בן או בת זוג	Aleksandr Udaltsov ; אלכסנדר דראווין ;
צאצאים	Andrey Drevin

נדז'דה אנדרייבנה אודלצובה (ברוסית: Наде́жда Андре́евна Удальцо́ва‏; 29 בדצמבר 1885 – 25 בינואר 1961) הייתה אמנית אוונגרד רוסית (קוביסטית, סופרמטיסטית), ציירת ומורה.^[1]

ביוגרפיה

נדז'דה אודלצובה נולדה באוראל שברוסיה ב-29 בדצמבר 1885. כשהייתה בת שש עברה משפחתה למוסקבה, שם סיימה את לימודיה בתיכון והחלה את הקריירה האמנותית שלה .^[2] בספטמבר 1905 נרשמה אודלצובה לבית הספר לאמנות בניהולם של קונסטנטין יואן ואיבן דודין, שם למדה שנתיים ופגשה את עמיתיהם ליובוב פופובה ואלכסנדר וסנין. באביב 1908 נסעה לברלין ולדרזדן, ועם שובה לרוסיה הגישה בקשה להתקבל למכון לציור, פיסול ואדריכלות במוסקבה ללא הצלחה. בשנים 1910–1911 למדה אודלצובה בכמה אולפנים פרטיים, ביניהם של ולדימיר טאטלין. בשנים 1912–1913 היא ופופובה נסעו לפריז כדי להמשיך את לימודיהם באקדמיה דה לה פאלט. אודלצובה חזרה למוסקבה ב-1913 ועבדה בסטודיו של ולדימיר טאטלין יחד עם פופובה ואחרים.^[3]

קוביזם וקובו-פוטוריזם

הופעת הבכורה המקצועית של אודלצובה כמשתתפת בתערוכת קבוצת האוונגרד במוסקבה הייתה בחורף 1914. ^[4] ב-1915 היא הרשימה כאמנית קוביסטית, והשתתפה בשלוש תערוכות מרכזיות בשנה אחת. ציוריה נאספו לאחר מכן והוצגו בשנות ה-20 על ידי גלריית טרטיאקוב, המוזיאון הרוסי ומקומות אחרים כדוגמאות לקובו-פוטוריזם.

סופרמטיזם

בהשפעת טאטלין התנסתה אודלצובה בקונסטרוקטיביזם, אך לבסוף אימצה את הגישה הציורית יותר של התנועה הסופרמטיסטית . ב-1916 היא השתתפה עם אמנים סופרמטיסטים אחרים בתערוכת האווגארד במוסקבה, ובאותה תקופה הצטרפה לקבוצת הסופרמוס של קזימיר מלביץ'. בשנים 1915–1916, יחד עם אמנים סופרמטיסטים אחרים (קזימיר מלביץ', אלכסנדרה אקסטר, ליובוב פופובה, נינה גנקה-מלר, אולגה רוזאנובה, איבן קליון, קסניה בוגוסלבסקיה ואחרים) עבדו במרכז העממי של כפר ורבובקה.

המהפיכה

כמו רבים מבני דורה האוונגרדיים, אודלצובה תמכה במהפכת אוקטובר בשנת 1917, היא נבחרה למועדון של הפדרציה הצעירה של השמאלנים באיגוד המקצועי של אמנים וציירים והחלה לעבוד במוסדות תרבות ממלכתיים שונים.

ב-1918 היא עבדה כעוזרת של מלביץ', ולאחר מכן עמדה בראש סטודיו שלה. היא גם שיתפה פעולה עם אלכסיי גן, אלכסיי מורגונוב, אלכסנדר רודצ'נקו ומלביץ' בעיתון בשם "אנרכיה (אנרכיה). בשנת 1919 תרמה אודלצובה אחת עשרה עבודות מהתקופה שבה עבדה בסטודיו של טאטלין ל"תערוכת המדינה החמישית". היא גם נישאה לבעלה השני, הצייר אלכסנדר דרווין.

כאשר הוקם בית הספר הרוסי הממלכתי לאמנות וטכניקה, ב-1920, היא מונתה לפרופסור ומרצה בכירה ונשארה בצוות עד 1934. ב-1920 היא גם הפכה לחברה במכון לתרבות אמנותית והשתתפה שם באופן פעיל בדיונים על גורלה של אמנות כן הציור. עם זאת, כאשר המכון אישר את הקונסטרוקטיביזם והכריז על סיום ציור הכן, היא התפטרה מחברותה במחאה ב-1921.

פוביזם וחזרה לפיגורטיבי

בתחילת שנות העשרים של המאה ה-20, עבודתה של אודלצובה החלה להראות התרחקות מהאונגרד הרדיקלי והייתה יותר קרובה לאמנים כמו איליה משקוב, פטר קונצ'לובסקי שהם הציגו את דיוקנאותיהם והנופים הפוביסטים שלהם ב"ביאנלה" של ונציה של 1924. היא גם המשיכה ללמד, כולל הדרכה בעיצוב טקסטיל במכון הטקסטיל במוסקבה מ-1920 עד 1930.

בהשפעת דרווין חזרה אודלצובה לטבע והחלה לצייר נופים. בין השנים 1926 ו-1934 הם נסעו רבות, ציירו את הרי אוראל ואלטאי, וכן נופים בארמניה ובמרכז אסיה. בשנים 1927 עד 1935 תרמה לתערוכות לאומיות ובינלאומיות והשתתפה עם דרווין בתערוכות משותפות במוזיאון הרוסי (1928) ובארוואן, ארמניה (1934).

הרחקה ושיקום

בשנת 1938 נעצר אלכסנדר דרווין והוצא להורג על ידי המשטרה החשאית הסובייטית, ואודלצובה הפכה לפרסונה נון גרטה בעולם האמנות הסובייטית. היא הורשתה להציג תערוכת יחיד באיגוד מוסקבה רק ב-1945, ולאחר מותו של סטלין, היא תרמה לתערוכה קבוצתית בבית האמן במוסקבה באוקטובר 1958.

אודלצובה מתה בשנת 1961 במוסקבה .^[5]