נגישות (באנגלית: Accessibility) היא מידת התאמתה של מערכת לשימושם של אנשים רבים ככל האפשר, כולל אנשים עם לקויות, שצריכים להשתמש במערכת בעזרת ציוד טכנולוגיה מסייעת (כגון תוכנות להקראה קולית לפלט צג המחשב או כיסאות גלגלים). אין לבלבל בין מונח זה למונח שמישות (Usability), המתאר מידת התאמתה של מערכת לשימושם של אנשים רבים ככל האפשר, כולל אנשים עם לקויות, בלא שאֶלה יצטרכו להשתמש במערכת בעזרת טכנולוגיה מסייעת.
לדוגמה: כספומט עם יכולת חיבור לצג ברייל הוא כספומט נגיש יותר לעיוורים מאשר כספומט בלא חיבור כזה. כספומט שמצויד באוזניות שנותנות פלט קולי עבור עיוורים הוא כספומט שמיש יותר מכספומט בלא אוזניות. נימוק: לעיוור קשה להשתמש בכספומט בלא יכולת חיבור לצג ברייל ושאינו מצויד באוזניות. עיוור יכול להשתמש בכספומט המצויד באוזניות בלי להביא איתו כל ציוד שהוא או להשתמש בכספומט בעל יכולת חיבור לצג ברייל כאשר הוא מביא עמו פריט טכנולוגיה מסייעת זה.
אנשים עם לקויות שונות עשויים להיתקל במחסומי נגישות למידע ותקשורת. לקויי שמיעה יכולים להתקשות בשיחה עם הזולת, בהקשבה לרדיו, לטלוויזיה, לטלפון וכיוצא בזה. לקויי ראייה מתקשים בשימוש בספרים, מחשבים, בצפייה בסרטים ועוד. לקויי תנועה מתקשים לחייג בטלפון, לתפעל מחשב, להפוך דפים בספר וכו'. אנשים עם לקויות קוגניטיביות עשויים גם הם להיתקל במחסומי נגישות מגוונים בתחום זה.
התחום המפותח ביותר בענף נגישות זה הוא נגישות המחשבים; פתרונות נגישות למחשב עצמו, לרשת האינטרנט ושימוש במחשב להנגשת סביבות שאנשים חסרי לקויות מסתדרים בהן בלא מחשבים.
נגישות מחשבים
לאנשים עם לקויות שונות יכולה להיות בעיית נגישות אל פריט זה או אחר מממשק האדם-מחשב. יש אנשים עם לקויות שמפריעות לנגישות פלט המדפסת, הרמקולים, הצג או אמצעי פלט פחות נפוצים. יש אנשים עם לקויות שמפריעות לנגישות השימוש באמצעי הקלט של המחשב כגון מקלדת, עכבר, מיקרופון ואמצעי קלט פחות מקובלים. ההערכה היא שלמרבית האנשים שמוצאים את ממשק האדם-מחשב של המחשב האישי הסטנדרטי בלתי נגיש (קשה לתפעול או בלתי אפשרי לתפעול) יש לקות בגפיים העליונות, בראייה, בשמיעה, לקות שפה לקות קוגניציה שאינה קשורה לקשורה לאינטלקט (כגון דיסלקסיה, חסכי זיכרון, חסכים קוגניטיביים לאחר אירוע מוחי) או לקות אינטלקטואלית (פיגור או נסיגה אינטלקטואלית). אנשים עם לקות אינטלקטואלית יכולים גם להתקשות גם בהבנה בצורך במחשב לביצוע פעולה כל שהיא גם אם הם מפעילים אותו היטב.
אנשים עם לקויות יכולים להיעזר באסטרטגיות הפעלת מחשב למרות לקות, בהדרכה ייחודית ובציוד טכנולוגיה מסייעת כדי לייעל את השימוש. דוגמאות לציוד טכנולוגיה מסייעת להנגשת מחשב: מדפסת ברייל, צג ברייל, תוכנה להקראה קולית של פלט הצג (כמו ZoomText), משוב קולי לפעולות המקלדת והעכבר, עזרי הקלדה פיזיים (מקל ראש, מקל פה), מקלדות חליפיות פיזיות ווירטואליות (הווירטואליות מופעלות על ידי עכבר או תחליפי עכבר), מתגים (מתגי מגע, מתגי קרבה, מתגי נשיפה), מערכת זיהוי קול ומערכת זיהוי תנועת עיניים. מידת הנגישות למחשב יכולה להתאבחן על ידי מומחה שיעזור בבחירת האסטרטגיות והציוד המיטבי[1].
אנשים עם לקויות עשויים להיתקל בבעיות נגישות בדפי אינטרנט יותר מאשר בקבצים מסוגים אחרים. זאת משום שדפי אינטרנט מעוצבים במגוון גדול של עיצובים, על ידי מעצבים ברמת מקצועיות מגוונת, עם רמת מודעות מגוונת לנגישות. לדוגמה, אנשים עם לקויות ראייה הקוראים דפי אינטרנט בעזרת תוכנה להקראת הכתב על המרקע, נתקלים לא פעם בתמונות בדפי אינטרנט שאין להן תמליל חליפי והם אינם יכולים לדעת מה מראה התמונה ועד כמה היא חשובה להבנת תוכן דף האינטרנט. בשנת 2006 הגיש ארגון העיוורים הלאומי (NFB) בארצות הברית, תביעה משפטית נגד רשת חנויות Target על כך שחלק מאתר האינטרנט אינו נגיש ללקוחות עם מוגבלויות[2].
מחשב כאמצעי נגישות
המחשב יכול לעזור לאדם עם לקות לעשות דברים שאנשים בלי לקות לא צריכים מחשב בשביל לעשות. בחלק מהמקרים האדם בעל הלקות משתמש במחשב כדי לעשות פעולות שאנשים בלי לקות נוהגים לבחור אם לעשותם בעזרת המחשב או לא. לדוגמה, אדם עם לקות שלא מצליח להוריד מצרכים מהמדפים בסופרמרקט מזמין את המוצרים דרך אתר האינטרנט של הסופרמרקט, ואילו שכנו חסר הלקות נוהג לקנות פעם מהסופרמרקט הגשמי ופעם מאתר הסופרמרקט שבאינטרנט. בחלק אחר של המקרים האדם בעל הלקות משתמש במחשב לפעולות שאדם חסר לקות לא ישתמש לעולם במחשב עבורן. במקרה זה המחשב משמש בעצמו כפריט ציוד טכנולוגיה מסייעת. מחשב המשמש כפריט ציוד טכנולוגיה מסייעת יכול להיות מחשב אישי רגיל כגון מחשב נייד שהותקנה בו תוכנה שמקריאה בקול רם את מה שאילם מקליד. מחשב כזה יכול להיות גם מחשב ייעודי כגון מחשב מערכת ההיגוי של כיסא גלגלים ממונע.
נגישות טלפונים
הטלפון הביתי והנייד עשויים להיות לא נגישים לאנשים עם לקויות שמיעה, לאנשים עם לקויות תנועה בגפיים העליונות ובמערכת הדיבור, ולאנשים עם לקויות דיבור על רקע קוגניטיבי. טלפון ציבורי עשוי להיות מוצב כך שהוא לא נגיש גם למשתמשי כיסאות גלגלים שאין להם לקות בגפיים העליונות, לאנשים נמוכי קומה ולאנשים נוספים.
טלפונים מודרניים שמצוידים ב-SMS ובזיכרון שפוטר את המשתמש בחיוג מדויק של המספרים נגישים לאנשים רבים יותר ועדיין, יש מי שנאלץ להצטייד במכשור להנגשת הטלפון או לסמוך על אכיפת החוקים לנגישות טלפונים ציבוריים.
מכשיר נגישות הטלפונים הבולט בהיסטוריה הוא הטלפרינטר (TTY או TDD). הטלפרינטרים הראשונים הורכבו לפני עידן המחשב מטלפונים וממכונות כתיבה חשמליות. היה בהם מגנון שממיר לחיצות קלידים לצלילים שאינם מובנים לאוזן האנושית וצלילים אלה חזרה ללחיצות קלידים. מכשיר זה אפשר לחברי הקהילה החירשת לתקשר זה עם זה בעזרת הטלפון אך לא עניין אנשים חסרי לקויות. על כן הוא מוגדר כציוד טכנולוגיה מסייעת.
טלכתב
"טלכתב" (אנ') (הלחם בסיסים של טלפון+כתב) הוא מכשיר טלפון ומודם התומך בשליחת וקבלת טקסט. הוא היה נפוץ בעיקר בארצות הברית ושימש חירשים. הפקס והמסרונים השימושיים לחירשים ולשומעים הוציאו את הטלכתב מכלל שימוש.
נגישות ספרים
ספרים עשויים להיות בלתי נגישים לאנשים עם לקות ראייה, עיוורון, דיסלקסיה או לקות תנועה בגפיים העליונות. הפתרונות המקובלים הם שימוש בטכנולוגיה מסייעת כמו מכשור להקראה ממוחשבת, מכשור להגדלה ועיבוד של תמונות דפי הספרים או מכשור המאפשר לדפדף בספר בלא להניע את הידיים ואת הגב או ספרים בפורמט נגיש לאנשים עם לקויות כמו ספרים מוקלטים וספרים בכתב ברייל. ספרים כאלה מופקים מספרים רגילים בעזרת מומחים לדבר (ראו הספרייה המרכזית לעיוורים כבדי ראייה ומוגבלים). קשה לסדר ספרים הנגישים לכל קורא. ניסיונות לחייב ספריות ציבוריות להחזיק רק ספרים עם אותיות דפוס גדולות התבררו כקשים לביצוע ודלי תועלת. גם ניסיונות לחייב ספריות להחזיק ציוד טכנולוגיה מסייעת לקריאה לא צלחו.
על פי תקנות הנגישות של ממשלת ישראל[3], "דפוס נגיש" מוגדר כ"הדפסה אשר מתקיימים בה כל אלה:
האותיות הן אותיות דפוס;
הגופן מסוג פשוט (כגון אריאל), מעובה, וגודלו בין 16 לבין 22 נקודות;
בטופס שמקבל השירות נדרש להוסיף בו מידע, מצוי רווח הולם להוספת המידע כאמור;
הנייר אינו מבריק ואין בו קישוטי רקע;
ככל שניתן, גוון האותיות והספרות יהיה נוגד את הרקע באופן המאפשר לקרוא אותן בבירור;"
נגישות טלוויזיה וקולנוע
אנשים שהטלוויזיה והקולנוע אינם נגישים להם עשויים להיות בעלי לקויות שונות. עבור חלקם נגישות כל מיצגי הטלוויזיה והקולנוע עשויה להיות בעייתית, כגון עיוורים, ועבור אחרים רק חלק ממיצגים אלה עשויים להיות לא נגישים. אדם עבורו רק חלק ממיצגים אלה לא נגישים עשוי להיות דיסלקט שמתקשה בקריאת כותרות התרגום לשפתו במיצגים בשפה בה הוא אינו שולט או משתמש כיסא גלגלים שחלק ממבני הקולנועים לא נגישים לו (ראו נגישות מבנים).
אמצעי ההנגשה המפותחים ביותר עבור מיצגי טלוויזיה וקולנוע הם אלו שנועדו להנגיש אותם ללקויי שמיעה. אמצעי אחד הוא תרגום סימולטני לשפת הסימנים על ידי אדם המופיע בפינת המרקע. אמצעי זה אינו מקובל במיוחד, ואם משתמשים בו זה לרוב בתוכניות טלוויזיה בשידור חי. חסרון האמצעי הזה הוא בעובדה שהרבה לקויי שמיעה אינם שולטים בשפת הסימנים. חיסרון זה לא קיים בהקלדה סימולטנית של כותרות. כותרות מוקלדות סימולטנית יכולות להופיע בטלטקסט המוצמד לערוץ הטלוויזיה.
כאשר השידור אינו חי, ניתן לסדר למיצג כותרות ערוכות היטב מראש. בין כותרות תרגום ולכותרות המוקלדות סימולטנית, לבין כותרות ערוכות מראש עבור לקויי שמיעה יש שני הבדלים. ראשית, מקום הופעתן על המרקע של כותרות ערוכות מראש עבור לקויי שמיעה ממחיש מי מהדמויות אומרת את הדברים במופיעים בהן. שנית כותרות ערוכות מראש עבור לקויי שמיעה כוללות גם הסברים על צלילי הרקע של המיצג, כגון צליל מים זורמים או צלילי מוזיקת ג'אז של תזמורת גדולה.