אילזה קולמן (בּוּבּי) – קצינה נאצית, מפקדת במחנה עבודה
שחקנית ב':
קִּירְסְטֶן (Kirsten) איברהארט – עיתונאית גרמניה צעירה
לוטה רוזנר – שרלוט הצעירה, רקדנית בלט, אסירה במחנה עבודה
שחקנית ג':
אידה ברמן – אסירה במחנה עבודה
עלילה
עלילת המחזה מתרחשת במקביל בתל אביב בזמן מלחמת המפרץ וכן בגרמניה בשנת 1944. קירסטן איברהארט, עיתונאית גרמניה צעירה, מתדפקת על דלתה של ניצולת השואה שרלוטה ברוד וחוקרת אותה אודות רומן סודי שהתרחש בינה לבין המפקדת הנאצית שלה, אילזה קולמן, במחנה העבודה לנשים נויינגמה.
המעברים בין ההווה לעבר הבימתי מתרחשים בפלאשבקים, בהם מתבצע חילוף תפקידים: השחקנית המשחקת את ניצולת השואה משחקת בהם את הקצינה הנאצית, ואילו השחקנית המשחקת את העיתונאית הגרמניה הצעירה משחקת בהם את ניצולת השואה שכעת היא אסירה צעירה במחנה עבודה.
מערכת היחסים בין האסירה היהודיה לקצינה הנאצית מוצגת במחזה כספק אהבה ספק אופורטוניזם הדדי. אולם לאחר שהאסירות עליהן פיקדה הועברו בטרנספורט לברגן-בלזן, הקצינה הנאצית התחפשה ליהודיה ונכנסה מרצונה למחנה הריכוז אפוף המוות על מנת להיות קרובה לאהובתה היהודיה.
הפקות
ההצגה עלתה לראשונה במסגרת פסטיבל Smallבמה באוניברסיטת תל אביב באוקטובר 2013 בבימוי רקפת בנימין וזכתה בו בציון לשבח. ההפקה הציגה במשך מעל לשנה בתיאטרון הקוביה שבמרכז הגאה, ולאחר מכן בתיאטרון צוותא. בתפקיד ניצולת השואה וכן הקצינה הנאצית שיחקה אילנה קיויתי דאבנפורט, בתפקיד קירסטן וכן שרלוטה הצעירה שיחקה יעל פרימר, ולאחריה עדי פז, ובתפקיד אידה וכן בשורת תפקידים נוספים שיחקה מיכל ויטמן נאור. בדצמבר 2015 ההצגה ייצגה את ישראל בפסטיבל התיאטרון הבינלאומי MoldFest במולדובה, בתרגום ספרותי סימולטני לרוסית מאת ועל ידי טניה סובול (חבוסטיקוב). ההצגה זכתה לביקורות חיוביות במסיבת עיתונאים שערך פאנל המבקרים מרחבי העולם דובר הרוסית.[2][3]
ביולי 2017 הפקה בריטית של המחזה בבימוי אריאלה אשד השתתפה בפסטיבל 'נשים ומלחמה'[4] ובפסטיבל קמדן פרינג'[5] והציגה בתיאטרון Old Red Lion בלונדון וזכתה לביקורות חיוביות.[6][7]
באוקטובר 2019 המחזה עלה בווינה בבימויו של ברונו קרטוצ'וויל.[8]
תגובות
ההפקה הישראלית המקורית זיכתה את יונתן קלדרון במועמדות לפרס מחזאי השנה בטקס פרסי הפרינג' קיפוד הזהב לשנת 2016.[9]
כמו כן זכתה ההצגה לביקורות חיוביות. שי בר יעקב כתב על ההצגה בידיעות אחרונות כי "המשחק של שלוש השחקניות מדויק ורגיש, ומצליח להמחיש את הלחץ הנפשי שבו שרויות הדמויות בשתי התקופות". צבי גורן סבר כי מדובר ב"הצגה מרתקת של מחזה ביכורים מאת יונתן קלדרון המתמודד עם סיפור מיוחד מפרקי השואה ומוצא את המפתח לספרו במחזה בעל מבנה וסגנון מקוריים."[10] המבקרת עליס בליטנטל ציינה את "הבימוי הרגיש של רקפת בנימין" וכי "ראוי לציין הצגה זאת כיוצאת דופן באיכותה וביומרה (שהוגשמה) שהיא נושאת עליה, ולהמליץ עליה בכל פה."[11]
ההפקה הלונדונית זכתה גם היא לשלל ביקורות חיוביות.[12][13][7][6]