על פי הסקר הגאולוגי של ארצות הברית, בארגנטינה קיימים משאבי ליתיום מזוהים בגודל של כ-14.8 מיליון טון, בבוליביה קיימים משאבי ליתיום מזוהים בגודל של כ-9 מיליון טון, בעוד שבצ'ילה גודל המשאבים המזוהים עומד על יותר מ-8.5 מיליון טון[5].
האנדים נחשבים לרכס צעיר שנוצר בתקופת הפלאוזואיקון. את צורתם הנוכחית הם קיבלו בתקופת הקרטיקון. האורוגנזה (בניית ההרים) של האנדים מקורה בתהליך של קימוט והעתק בשל תנועת לוחות טקטוניים. לוח נסקה הימי נע מזרחה ועובר הפחתה מתחת ללוח הדרום-אמריקאי. עד היום האנדים ממשיכים להתרומם בתהליך זה. לפני 70 מיליון שנים התגברה הפעילות הטקטונית מערבית לאזור המכונה כיום אגני פונה (Cuencas de Puna). תהליכי העתקים שכיוונם צפון דרום יצרו הרים (הורסט) ועמקים (גראבן). השינוי החד בטופוגרפיה האיץ תהליכי סחיפה ואגני פונה התמלאו במשקעים של גרגרים גסים תוך זמן קצר. לפני 25 מיליון שנים התחדשה הפעילות הטקטונית. לחצי דחיקה גרמו לרכסי ההרים ממזרח וממערב לאגני פונה להתרומם. אגני הניקוז של מדרונות ההרים פונים אל אגני פונה, וההשקעה לתוכם התגברה והתחיל שלב שני של מילוי אופקי.
במהלך 5 מיליון השנים האחרונות הצטמצמה הפעילות הטקטונית באגני פונה וחלו תנודות חריפות בתנאי מזג האוויר שהתבטאו בתקופות צחיחות ובתקופות גשומות. האקלים הצחיח השכיח ותנועת המשקעים המוגבלת (שנבעה מכך שהאגנים היו מלאים), צמצמו את הסחיפה, על אף המשך תנועת המים באזור. תנועת מי התהום והמים על הקרקע אפשרה למוצקים מומסים להצטבר באגנים הסגורים. כיוון שהמים באזור לא התנקזו לים, והניקוז התרחש אך ורק באמצעות אידוי, נוצרו תמלחות עשירות במינרלים כמו ליתיום, אשלגן ובורון. תמלחות עשירות אלו הצטברו בתחתית מדבריות המלח. העלאתן על פני השטח באמצעות שאיבה גורמת לחדירה של מים טהורים המצויים בשולי האגן. התמלחות אינן מתערבבות במים טהורים ולכן שאיבת התמלחות אינה מורידה מריכוז המינרלים[11].
עד שנות ה-80, כמעט כל תפוקת הליתיום בעולם נעשתה באמצעות כרייתעפרה. תהליך כריית העפרה דרש השקעת אנרגיה רבה, כלל הוצאות שינוע רבות והניב כמויות קטנות, מה שהפך את התהליך ללא כלכלי. בשנת 1974 החלה הסוכנות הממשלתית הצ'יליאנית CORFO בשיתוף פעולה עם חברת Foote Minerals האמריקנית, על מנת לפתח שיטה לכריית ליתיום בסלאר דה אטקמה. לאחר שפותחה השיטה, הקימו שתי השותפות חברה מסחרית שנקראה SCL, שבשנת 1984 החלה להפיק ליתיום מתמלחת בסלאר דה אטקמה יחד עם חברת SQM (אנ')[13].
ב-2015 נבחר מאוריסיו מאקרי לתפקיד נשיא ארגנטינה, ולאחר שנכנס לתפקיד ביצע מספר רפורמות ביחס החקיקתי אל חברות הכרייה, אשר הוגדרו "פרו-שוק", וכללו הפחתת מסי היצוא וביטול האיסור על חברות להוציא את רווחיהן מהמדינה[7]. בדצמבר 2017 העביר הקונגרס בארגנטינה חוק המעניק החזרי מע"מ על השקעות זרות בתחום הכרייה במדינה. בנוסף, בכנס שנערך בוונקובר ב-2018 ציין מרקו אוסוולדו קפלו, תת-שר במשרד האנרגיה והכרייה הארגנטינאי, כי מס החברות, שעמד ב-2018 על 35%, צפוי לרדת עד 2020 ל-25%[1].
כריית הליתיום
בשנת 1997 החלה חברת FMC (אנ') האמריקנית בהפקת ליתיום באופן מסחרי בסלאר דל הומברה מורטו (ספ'). החברה הייתה החברה היחידה שהפיקה ליתיום במדינה עד 2015, כשחברת אורוקובר (אנ') האוסטרלית החלה גם היא להפיק ליתיום במדינה[19]. בין השנים 2013–2016 הייתה ארגנטינה המייצאת השנייה בנתחה של ליתיום לעולם, עם נתח שוק בסך 48 אחוז[20]. נכון ל-2016 נמצאו במדינה 11 מרבצי ליתיום[21]. על פי הפייננשל פוסט, בארגנטינה מחסור במהנדסים ובכורים בכמויות הנדרשות לתפעול כל המכרות[19]. בעקבות כך, מכרות ליתיום במדינה לא ממצים את מלוא יכולת התפוקה שלהם[19].
התנגדויות ונזק סביבתי
בשנת 2010 הגישו שתי קהילות ילידיות מפרובינציות חוחוי וסלטה עתירה לבית הדין האינטר-אמריקאי לזכויות אדם, בדרישה לכבד את זכותם שלא להסכים לכריית ליתיום בתחום הקהילה. נכון ל-2019, הדיונים בנושא העתירה לא תמו אך פעולות הכרייה החלו. מקומיים הגרים בסביבת סלאר דה הומברה מורטו התריעו כי מבצעי הכרייה זיהמו נחלים המשמים להשקייתמקנה וגידולים חקלאיים[22]. בפברואר 2019 חסמו חברי הקהילה את הגישה למכרה בלגונת גוואיטאיוק. לטענת התושבים, הכרייה מייצרת מחסור במי שתייה ומאלצת אותם לעזוב את מקום מגוריהם[23].
בוליביה
מדיניות הממשלה
בשנת 2005, לאחר שאוו מוראלס נכנס לתפקידו כנשיא בוליביה, הלאימה הממשלה את חברות הגז והנפט תוך כדי שימוש בכוח צבאי[24]. בשנת 2009 דווח כי הממשלה מתכננת לפתוח את השוק לתאגידיכרייה, אך תאגידים רבים הביעו חשש רב מהלאמה, ונמנעו מלחתום על חוזה עם הממשלה[25][26].
כריית הליתיום
בשנת 2009 בנתה ממשלת בוליביה תחנה להפקת ליתיום מהתמלחת בעלות של 5.7 מיליון דולר[25][27]. בין השנים 2008–2014 הוציאה ממשלת בוליביה כ-115 מיליון דולר על תעשיית הליתיום, וב-2016 החלה המדינה לייצא ליתיום לסין[28]. באפריל2017 אישרה ממשלת בוליביה הקמת חברה ממשלתית בשם "Empresa Pública Nacional Estratégica de Yacimientos de Litio Bolivianos" (YLB), שמסועפת למשרד האנרגיה של המדינה, ומטרתה ניהול הכרייה, השימוש ומסחור הליתיום במדינה[29]. על פי רויטרס, על אף השקעה ממשלתית של כ-450 מיליון דולר, נכון ל-2017 מפיקה תחנת הפקת הליתיום הממשלתית 10 טון ליתיום בחודש[30]. באפריל 2018 נחתם הסכם בין YLB לבין חברת הכרייה הגרמנית "ACI Systems GmbH" המייצר שותפות בין החברות בפרויקט הכרייה בסאלאר דה אויוני, ובשנת 2021 צפויה תחילת התפוקה מהפרויקט[31][32].
נכון ל-2016, נמצאו בצ'ילה 8 מרבצי ליתיום[33]. בין החברות הכורות במדינה נמצאת SQM (אנ'), אשר ב-2015 עמד נתח השוק שלה על 23 אחוז מכלל היצור העולמי, והיא הפיקה כ-39,000 טון ליתיום[34]. ב-2018 קיבלה SQM זיכיון לכריית ליתיום עד שנת 2030, מה שצפוי לשלש את הפקת הליתיום במדינה[35].
בין השנים 2013–2016 הייתה צ'ילה המייצאת העיקרית של ליתיום לעולם, עם נתח שוק בסך 49 אחוז[20]. ב-2017 ירד נתח השוק שלה ל-32.8 אחוז[36].
התנגדויות ונזק סביבתי
בסלאר דה אטקמה שבמדבר אטקמה, שאיבת הליתיום פוגעת במינים המקומיים כמו פלמינגו האנדים, וכתוצאה מכך מצטברות כחוליות, אותן הפלמינגו אוכל, במים שהזדהמו כתוצאה ממיצוי הליתיום, ומסכנות את בריאות תושבי האזור[37]. על פי מגזין Wired, הכרייה באזור סלאר דה אטקמה צורכת כ-65 אחוז ממשאבי המים באזור, ותושבי הכפרים הסמוכים נאלצים להביא מים ממקורות אחרים[22].
Jennapher Lunde Seefeldt (באוגוסט 2020). "Lessons from the Lithium Triangle: Considering Policy Explanations for the Variation in Lithium Industry Development in the "Lithium Triangle" Countries of Chile, Argentina, and Bolivia". Politics&Policy. 48 (4): 727–765. doi:10.1111/polp.12365. {{cite journal}}: (עזרה)
