משה ירמיהו חן (י"ז בסיוון ה'תרצ"א, 2 ביוני 1931 – כ"ו בסיוון ה'תשפ"ד, 2 ביולי 2024) היה סופר, עורך ועיתונאי ישראלי. שימש שנים רבות כעורך תוכניות רדיו בקול ישראל, מנהל הסרטייה והתקליטייה, וכתב למעלה מ־10 ספרים בנושא מסורת יהודית, עליהם זכה בשנת התשע"ד – 2014 בפרס יקיר ירושלים.
ביוגרפיה
חן נולד בירושלים למשפחת חבה הענפה, משפחת מקובלים ידועה שעלתה מעיראק. הוריו מנשה ולולו, עלו לארץ ישראל מבגדד דרך הודו, חלב שבסוריה, עד להגיעם ארצה שם קבעו את מושבם במושבה מגדיאל. מנשה היה אחד ממייסדי המושבה.
בהיותו בן שבע עברה משפחתו לירושלים והשתכנה בשכונת שמואל הנביא, שם פתח אביו חנות מכולת, מול המכולת של יעקב יוסף אביו של הרב עובדיה יוסף. חן למד בישיבה פורת יוסף שבעיר העתיקה כחמש שנים.
בגיל 16 התנדב כלוחם וכחבר בתנועה המחתרתית האצ"ל. נעצר פעמיים על ידי שלטונות המנדט הבריטי במהלך הדבקת כרוזים בעיר העתיקה, וישב בבית המעצר "הקישלה" המשמש כיום את מטה מרחב דוד של משטרת ישראל.
חן התגייס לצה"ל בגיל 17. בשנת 1948, באחת הפעולות נפצע ברגלו מיריות צלף, שעמד על החומה בצאתו מן המנהרה שליד ימין משה.
עבודתו בקול ישראל
משנת 1949 ועד צאתו לגמלאות בשנת 1997 כתב הגיש וביים מאות תוכניות רדיו בקול ישראל. בתחילה כמעטר מוזיקלי וככותב תסכיתים לבני נוער וילדים במחלקת הנוער, בעיקר בתוכנית המיתולוגית ששודרה ברשת א', בימי טרום טלוויזיה, התוכנית "לאם ולילד". חן עיטר את המוזיקה למאות תוכניות ותסכיתים ובחלקם אף השתתף.
דן כנר, מגדולי המגישים ברדיו כותב על חן כי "המוטו המרכזי בעבודתו היה ליזום תוכניות המשלבות ידע, היסטוריה של עם ישראל ומורשת ישראל אולם בשפה השווה לכל נפש כזו שתתאים גם לדור הצעיר". בהמשך, עבר לעבוד במדור להווי דתי ומסורת בקול ישראל, שהיה אז חלק בלתי נפרד מן התרבות היהודית ולא מדור נפרד לציבור הדתי והחרדי.
לצד תוכניות הדגל בנושא יהדות אותן ערך כגון: "קבלת שבת" או "מלווה מלכה" הוא החל בתחילת שנות השמונים בסדרת תוכניות שהיו אז פורצות דרך. כך למשל, התוכנית "אזמר בשבחין" שכללה תיעוד והקלטה של שירי עדות, פרקי חזנות ופיוטים ספרדיים שלא היו אז מצויים כלל בארכיון קול ישראל ולכן גם לא הושמעו ברשתות הרדיו.
חן יזם, כתב וביים תוכנית בשם "מי ומה מאחורי התשבץ", תוכנית שכולה אוסף חידונים ותשבצים בנושא מסורת ישראל, מורשת העם היהודי ופרקים בתולדות הציונות. תוכנית זו זכתה לפופולריות רבה בקרב מאזיני קול ישראל באותה התקופה ובכל שבוע קיבל עשרות רבות של מכתבי מאזינים שביקשו להודות לו וכן לבקש ממנו הרחבה והעמקה לכתבי החידה שהוצגו בתוכנית.
פרסים
עבודתו בקול ישראל זיכתה אותו בפרסים בהם פרס רשות השידור על שימור וקטלוג מאות שירים ופיוטים וכן בפרס זיו לעיתונאים על "עיתונאות חיובית".[1] חן שימש הסרטייה והתקליטייה של קול ישראל ועל עבודה זו זכה לאות מיוחד ממנהלת חטיבת התוכניות הקלות המיתולוגית של קול ישראל דרורה בן אב"י.
פעילותו הציבורית
במקביל לעבודתו בקול ישראל, חן החל להתנדב בתחילת שנות ה-80 בפעילות ציבורית הקשורה בהנחלת מורשת ישראל לדור הצעיר. הוא שימש כחבר המועצה הציבורית מטעם "מכון רננות" החוקר ומתעד את המוזיקה היהודית ממגוון העדות וכן היה שותף להקמת מרכז חיב"ה – התנועה למורשת ישראל שחרתה על דגלה ליצור דיאלוג תרבותי בחברה הישראלית.
חן כתב, תיעד והפיק עשרות שירים וקלטות וידאו ואודיו הכוללים שירים, פיוטים, וקטעי נגינה החל מן המאה ה-16 ועד לסוף המאה ה-19 ולחלקם אף חיבר מילים בעצמו וזאת כדי לשמר את הלחנים האותנטיים והנעימות המסורתיות שהפכו במהלך הזמן לנכסי צאן ברזל בהווי הספרדי הירושלמי טרום העידן האינטרנטי.
עם צאתו לגמלאות בשנת 1997 הקים חן בית מדרש לגמלאים בבית הכנסת "קהילת יעקב" בשכונת בקעה בירושלים ועמד בראש בית הכנסת למעלה מעשור.
הוא המשיך להתנדב בפורומים שונים לחיזוק המורשת היהודית ובשנת תשע"ד (2014) העניקה לו עיריית ירושלים את התואר "יקיר ירושלים".
חיים אישיים
היה נשוי ואב לארבעה ילדים, בהם העיתונאי ומנהל לשכת העיתונות הממשלתית, ניצן חן.
ספריו
פרסם מאמרים ורשימות בשבועונים וירחונים לרבות ספרים וספרונים על המורשת היהודית, מנהגי העדות והתרבות המוזיקלית הספרדית הבבלית והירושלמית. בין ספריו:
- מפי אבי – מקבץ מעשיות וסיפורים ממורשת אבות.
- אמרי חן – (שני כרכים) פרשנות לתורה בסגנון חדש תוך שימוש במושגים עדכניים.
- הפתגם ומקורו – כמאתיים וחמישים פתגמים, אמרות וביטויים מובילים בשפה העברית
- זאת ועוד – שבעה שערים ביהדות מקרבת ומסבירת פנים.
- פסוקו של שבוע – אסופת רעיונות, פרפראות, גימטרייאות ושעשועי תורה.
- סוגיות מובחרות מן התלמוד – מקבץ דילמות מהעולם היהודי הישן והחדש.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
