מְרָרִית מצויה (שם מדעי: .Picris rhagadioloides (L.) Desf) מין צמח עשבוני חד-שנתי זיפני, זקוף, גובהו 40 עד 100 ס"מ וצהוב פרחים ממשפחת המורכבים[1][2]. היא נפוצה בכל ישראל ובעיקר באזורים לא מדבריים בגינות, באשפתות, בצדי דרכים ובשדות בור. פריחתה מאמצע מרץ עד תחילת יוני והבשלת הפרי מסוף אפריל[3].
שמות הצמח
שמות נרדפים בספרות (Heterotypic Synonyms):
השם המדעי Picris altissima Delile מצוי באתרים הישראלים ובמגדיר של זהרי מיכאל ומגדיר הצהוב[4].
השם "מררית" ניתן למין Picris sprengeriana, המוכר בימינו כמררית מצויה, במילון "ילקוט הצמחים" (הערה 435) משנת 1930[6] בהתאם להמלצתו של אפרים הראובני, וניתן כשם הסוג במילון "צמחי ארץ ישראל – שמות המשפחות והסוגים" משנת 1946 בסעיף 696[7]. השם המלא "מררית מצויה" אושר ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל משנת 2003.
השם המדעי של הסוג Picris משמעותה ביוונית מרירות משום הטעם המר בחלק ממיני הסוג.
מורפולוגיה
תקריב קרקפת של מררית מצויה
מררית מצויה היא מין צמח עשבוני חד-שנתי זיפני, זקוף, גובהו 40 עד 100 ס"מ ממשפחת המורכבים. מין זה מכוסה בזיפים מאונקלים בראשם (בשונה משן-ארי)[4].
הגבעול עגול ומסתעף בדלילות בחלקו העליון.
העלים מסורגים פשוטים (אינם מחולקים) מרוכזים בבסיס הגבעול ופזורים גם לאורכו (בשונה משן-ארי). עלי הגבעול חסרי פטוטרות, מפורצים בבסיסיהם לזוג אוזניות שחובקות את הגבעול; זקופים וצידם העליון מפונה וצמוד אל הגבעול ושפתם משוננת. אורך הטרפים 20 עד 60 מ"מ לעיתים רחוקות 90 מ"מ ורוחבם 5 עד 20 מ"מ ויותר.
בחלקו העליון של הגבעול ישנם חפים אחדים, קרובים לקרקפת, אך מחוצה לה[8].
הקרקפת נפתחת במלואה וכל פרחיה דו-מיניים, צהובים, לשוניים ונראים היטב מבחוץ. לשון הכותרות מסתיימות ב-5 שיניים. אורך הקרקפת 10 עד 15 מ"מ ורוחבו 6 עד 9 מ"מ והם גדלים עם הבשלת הפרי.
המצעית חשופה.
המעטפת דמוית גביע, עם הבשלת הזרעים ניכר כיווץ באמצעה[5].
הזרעונים קירחים, מקומטים מאוד לרוחבם, חסרי מקור ובקודקודם ציצית של זיפים. וצבעם בעת ההבשלה חום. הזרעונים ההיקפיים שונים מהמרכזיים בצורת הציצית[8].
הציצית נשירה, עשויה 8 או יותר זיפים ארוכים, מנוצים, מורחבים בבסיסם ומאוחים לטבעת בסיסית. ציצית זרעוני ההיקף קצרה הרבה יותר מזאת של זרעוני המרכז[4][8].
