מרים וינברגר

מרים וינברגר, 2020
לידה	20 באוגוסט 1954 (בת 70) ירושלים
מדינה	ישראל
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים המכונים הלאומיים לבריאות
מעסיק	אוניברסיטת תל אביב, המרכז הרפואי שמיר

מרים (מירי) וינברגר (נולדה ב-20 באוגוסט 1954, כ"א באב ה'תשי"ד) היא מומחית ברפואה פנימית ומחלות זיהומיות. מנהלת המחלקה למחלות זיהומיות ומנהלת מרפאת מטיילים במרכז הרפואי שמיר (לשעבר אסף הרופא), לשעבר יושבת ראש האיגוד למחלות זיהומיות וחוקרת בתחום האפידמיולוגיה של מחלות זיהומיות, בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב שם היא מכהנת כפרופסור חבר.

וינברגר נולדה וגדלה בירושלים. הוריה הם שורדי שואה. אביה פאול דוד וינברגר בוגר תואר ראשון במדעי המדינה מאוניברסיטת סורבון, עסק בנדל"ן וחיבר 3 ספרים שעסקו בקשרים בין כלכלה ופוליטיקה. אימה חוה אוה וינברגר בוגרת סמינר למורים על שם ג. סליגסברג בירושלים ועסקה רוב שנותיה בהוראת מלאכת יד. כשהייתה בת 7 בערך עברה וינברגר להתגורר עם משפחתה בראשון לציון. למדה בבית הספר התיכון הגימנסיה הריאלית בראשון לציון במגמה המתמטית-פיזיקלית אותה סיימה בהצטיינות יתרה ואף יצאה ב-1972 לבריטניה במסגרת משלחת נוער שוחר מדע מטעם מכון ויצמן למדע^[1].

שירתה בצה"ל בחיל הלוגיסטיקה. בשנת 1974 החלה וינברגר בלימודי רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1984 החלה להתמחות בלימודי רפואה פנימית. היא עוסקת בפועל בתחום המחלות הזיהומיות מאז שנת 1985^[2] וקיבלה את הסמכתה כמומחית למחלות פנימיות בשנת 1988. לאחר מכן החלה וינברגר את ההתמחות שלה במחלות זיהומיות בהמכונים הלאומיים לבריאות שבמדינת מרילנד בארצות הברית, מפני שבתקופה זו לא היה ניתן להתמחות בתחום מחלות זיהומיות במדינת ישראל. בשנת 1992 היא קיבלה את הסמכתה כמומחית למחלות זיהומיות. בשנת 2015 קיבלה תואר פרופסור חבר מאוניברסיטת תל אביב. בשנת 2019 מרים סיימה בהצלחה שתי תעודות נוספות של Talkmaster ותעודה נוספת של כתיבת חוות דעת רפואית משפטית^[3]. בשנת 2018 ועד 2022 הופיעה ברשימת הרופאים הכי טובים של מגזין פורבס ישראל^{[4][5][6][7][8][9]}.

בשנת 1991 היא שבה לישראל ועבדה בבית החולים הדסה עין כרם כרופאה יועצת מומחית למחלות זיהומיות.

בשנת 1995 עברה לפתח תקווה והחלה לעבוד במרכז רפואי רבין כיועצת בכירה למחלות זיהומיות. לאחר מספר שנים התמנתה לראש השירות לזיהומים באנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת^[10]. בשנת 2005 החלה לנהל את היחידה למחלות זיהומיות במרכז הרפואי שמיר (אז אסף הרופא)^[11]. בשנת 2010 ייסדה את מרפאת המטיילים במרכז הרפואי שמיר ועמדה בראשה. וינברגר פרשה מעבודתה במרכז הרפואי שמיר בסוף נובמבר 2022.

בשנים 2016 עד 2021 כיהנה כיו"ר האיגוד הישראלי למחלות זיהומיות, ובכך הפכה לאישה הראשונה שעמדה בראש האיגוד הזה. בשנות כהונתה קידמה את נושא הטיפול המושכל באנטיביוטיקה, לרבות כתיבת ניירות עמדה, ארגון כנסים וימי עיון והבאה להכרה ציבורית של חשיבות הנושא^{[12][13][14][15][16]}. עם פרוץ מגפת הקורונה בתחילת 2020, מומחי האיגוד למחלות זיהומיות מילאו תפקידים קריטיים בייעוץ למשרד הבריאות במדיניות ההתמודדות עם הקורונה, לרבות ארגון מחלקות הקורונה בבתי החולים, עקרונות ההתמגנות והבידוד, תיקוף בדיקות המעבדה, מדיניות הטיפול התרופתי, מדיניות החיסונים והובלה בנושא חיסון הבוסטר שאומצה גלובלית. בזמן מגפת הקורנה וינברגר חיזקה את הקשר בין חברי האיגוד לשיתוף מידע ומחקר, הובילה קו של עידוד ההתחסנות וכן יזמה כינוסים וירטואליים עם מומחים מהארץ ומהעולם^{[17][18][19][20][21][22]}.

בנוסף, וינברגר נלחמה ונלחמת לשיפור צפיפות האשפוז בבתי החולים, שהיא רואה בה גורם מכריע להתפשטות זיהומים עם חיידקי-על עמידים ולשיפור בטיחות העבודה של הצוות הרפואי^[23][24].

וינברגר רכשה בהתמחותה במרכז הסרטן במכונים הלאומיים של ארצות הברית תחום התמחות שהיה ייחודי בזמנו – זיהומים בחולים מדוכאי חיסון, שהם קבוצת חולים חשופים במיוחד לזיהומים מסכני חיים. במשך שנים רבות הובילה תחום זה בישראל והנחילה את עקרונות הטיפול לדורות רבים של רופאים בעבודתה במרכזים הרפואיים השונים. מחקריה עסקו בזיהומים בחולים עם דיכוי היכולת לייצר תאי דם לבנים (אנמיה אפלסטית, חולי לאוקמיה וממאירויות המטולוגיות שונות) וכן בזיהומים פטריתיים חודרניים ומסכני חיים. מחקריה בישראל נתמכו בין השאר על ידי מענקי מחקר מטעם האגודה למלחמה בסרטן. המחקר שפרסם אותה בתחום זה היה אפיון הזיהומים בסדרה גדולה של חולים עם אנמיה אפלסטית, מחלה נדירה בה מח העצם מפסיק לייצר תאי דם, שבו הראתה לראשונה שהגורם המוביל בתמותה היה זיהומים פטרייתיים פולשניים ובראשן העובש אספרגילוס.

וינברגר היא גם חוקרת בתחום האפידמיולוגיה של מחלות זיהומיות, בדגש על מחלות המועברות באוכל ומבעלי החיים^[25] ובנוסף שותפה לסגל האקדמי הקליני ברפואה פנימית בפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר באוניברסיטת תל אביב^[18].

וינברגר כתבה והייתה שותפה לכתיבה של למעלה מ-90 מאמרים^[26] שהתפרסמו בכתבי עת בביקורת עמיתים. המחקר פורץ הדרך שלה התפרסם בשנת 2000, בנושא של נגיף מערב הנילוס. היא הייתה בין הראשונים שאפיינו את התחלואה מהנגיף וגורמי הסיכון לתמותה. וינברגר הראתה שתמותה עולה עם הגיל, ושמעל גיל 60 התמותה יכולה להגיע לשיעורים משמעותיים, מעל 17%^[27][28].

וינברגר מתמקדת במחקרה בזיהומים נוזוקומיאליים ועמידות לאנטיביוטיקה. הזיהומים שהיא חקרה באופן מיוחד היו סלמונלה וקמפילובקטר.

בתחום מחלות המועברות באוכל חקרה בין היתר מגמות, סיכונים, אוכלוסיות בסיכון, השפעה עונתית, השפעת שינויי אקלים, אפידמיולוגיה מולקולרית ועוד. בתחום מחלות המועברות מבעלי חיים היא חקרה: מגמות, אפימדיולוגיה, גורמי סיכון, תוצאות ורפואת מטיילים.

בשיתוף צוות מחקר מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל אביב והמעבדות המרכזיות של משרד הבריאות בירושלים, וינברגר הובילה מחקרים שהראו שכיחות גבוהה של התחלואה בגילאים הרכים, ובמיוחד בתינוקות בני שנתיים ופחות. כמו כן חקרה את הסיבוכים הזיהומיים מחוץ למעי של המחלה, כגון אלח דם, והראתה כי בקשישים עם אלח דם מסלמונלה, שעורי התמותה גבוהים ועלולים להגיע אף ל-30% ויותר^[29].

מחקר אחר בתחום הסלמונלה בדק הבדלים משמעותיים בשיעורי החולים באזורים שונים בישראל. במסגרת מחקרה נמצא כי שיעורי התחלואה גבוהים בעיקר באזורים המאופיינים באוכלוסייה עירונית ונמוכים משמעותית באזור צפון ישראל המתאפיין באוכלוסייה כפרית.

ממחקריה עולים מספר הסברים אפשריים:

1. קיימת נטייה באוכלוסייה הכפרית לאכול פחות במסעדות ולכן הם נדבקים פחות בסלמונלה.
2. קיימת נטייה באזור צפון הארץ לרכוש מזונות במרכולים קטנים ולא בסופרמרקטים גדולים בניגוד לאוכלוסייה במרכז הארץ אשר מפחיתה את הסיכון לסלמונלה.
3. הרמה הסוציו-אקונומית במרכז הארץ גבוהה יותר מאשר בצפון הארץ ולכן האוכלוסייה במרכז יכולה לקנות מזונות יקרים יותר כמו פירות ים שלא בושלו עד הסוף וחלב לא מפוסטר ממחלבות בוטיק וכדומה^[30].
4. דפוסי צריכה שונים של שירותים רפואיים באזורים השונים, ייתכן כתוצאה מזמינות לא אחידה.

במסגרת מחקריה בתחום מעלה וינברגר טענה שייתכן והחיידק מגיע ממזונות מן החי הנפוצים בישראל במיוחד בשר עוף ולעיתים בשר בקר. זאת בהסתמך על שיטות מולקולריות מתקדמות, ובראשן ריצוף של גן החיידקים ממקור הומני וממקור וטרינרי. מחקרה בתחום נתמך על ידי מענק מחקר מטעם הקרן הלאומית למדע^[31].

במחקריה הראתה וינברגר עליה חדה בזיהומי הקמפילובקטר בישראל החל מסוף שנות ה-90 של המאה הקודמת, עם שיעורי תחלואה מן הגבוהים בעולם. כמו כן הראתה את הנטל הגבוה של התחלואה על תינוקות בני פחות משנתיים שאצלם שיעורי התחלואה היו עד פי 26 מאשר אצל מבוגרים בגיל הוריהם^[32][33].

בנוסף, במחקריה נמצא שזן מסוג קמפילובקטר ג'ג'וני הוא הגורם השכיח לתחלואה בישראל, והוא התגלה בשיעור גבוה כגורם תחלואה בקרב תינוקות עד גיל שנתיים. כמו כן, התגלה במחקריה, שלחיידק הקמפילובקטר יש שיעור גבוה של עמידות לאנטיביוטיקה. המשמעות היא שלא ניתן כמעט ולהשתמש בסוגי האנטיביוטיקות היעילות הקיימות הניתנות לנטילת כדורים דרך הפה. עוד נמצא מניתוח העונתיות של זיהומי הקמפילובקטר, ששיא התחלואה הוא בקיץ ובאופן משמעותי בקרב תינוקות עד גיל שנתיים. ממצא זה מעלה השערה כי ההדבקה של תינוקות עד גיל שנתיים היא מבני המשפחה המבוגרים יותר, אשר אצלם סימני המחלה קלים יותר, ולכן אינם מגיעים לבתי החולים^{[31][32][34][35][36]}.

• מרים וינברגר, באתר האינטרנט של המרכז הרפואי שמיר
• הגדרת חיידק קדחת המעי על ידי מרים וינברגר, באתר האינטרנט של אינפומד
• הגדרת המחלה ספורוטריכוזיס על ידי מרים וינברגר, באתר האינטרנט של אינפומד
• הגדרת הפטרייה אלטרנריה על ידי מרים וינברגר, באתר האינטרנט של אינפומד
• אדיר ינקו, טיילו בנחלים ואושפזו מחשש לעכברת, באתר ynet, 10 בספטמבר 2020
• מרים וינברגר, דף שער בספרייה הלאומית

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "מרים וינברגר".