צ'ו נולדה למשפחה קוריאנית בסן פרנסיסקו, קליפורניה. היא גדלה בשכונה מעורבת בשנות ה-70 וה-80, בקהילה שהיא מתארת כמורכבת "מהיפים זקנים, נרקומנים לשעבר, שרופים משנות ה-60, מלכות דראג, סינים, וקוריאנים. לומר שזה היה כור היתוך - זה החלק המינורי. הייתה זו תקופה מבלבלת, מאירה, ומופלאה".[1]
הוריה של צ'ו, יאנג-הי וסונג-הון צ'ו, ניהלו חנות ספרים. אביה כתב ספרי בדיחות וכתב טור בעיתון בקוריאה הדרומית.[2]
בתיכון, צ'ו נזרקה מבית הספר בגין ציונים גרועים. לאחר שהביעה עניין בבידור, היא נבחנה והתקבלה לבית הספר לאמנויות בסן פרנסיסקו, שם הצטרפה לקבוצת אימפרוביזציה, יחד עם השחקנים סם רוקוול ואעישה טיילר.[3]
תחילת קריירה
צ'ו התחילה להופיע במועדון קומדיה ליד החנות של הוריה, ופיתחה קריירת סולו. היא הופיעה בתוכניות טלוויזיה ובאוניברסיטאות, והתחילה לעשות לעצמה שם. ב-1994 היא זכתה בפרס הקומדיה האמריקאי לקומיקאית הטובה ביותר. היא החלה לתור כהופעה הפותחת לג'רי סיינפלד, והוזמנה להשתתף בספיישל של בוב הופ וכן הייתה אורחת קבועה בתוכניתו של ארסניו הול.
טלוויזיה
צ'ו עושה סטנדאפ
ב-1994, פיתחה רשת ABC תוכנית סיטקום בשם All American Girl, המבוסס על הסטנדאפ של צ'ו, ובכיכובה. זו הייתה אחת התוכניות הראשונות שהתמקדו באנשים ממוצא אסייתי בארצות הברית. התוכנית וצ'ו סבלו מבעיות רבות בהפקת התוכנית. הבעיה הראשונה הייתה שהמפיקה הראשית של הסדרה, גייל ברמן, ביקרה את מראיה של צ'ו, וטענה כי פניה עגולות מדי. צ'ו הרעיבה את עצמה בשבועות המובילים לצילומים, וכתוצאה מירידה מאסיבית במשקל, סבלה מאי-ספיקת כליות.[4] בעיה נוספת שהייתה לסדרה היא ביקורת מצד אמריקאים-אסייתים, שטענו שהתוכנית מקדמת סטראוטיפים שליליים. לעומת זאת, בהפקה עצמה אמרו לצ'ו בו זמנית שהיא "אסייתית מדי" וכן שהיא "לא אסייתית מספיק". ההפקה שכרה את שירותיו של מאמן ללמד את צ'ו להיות יותר "אסייתית". בעיות אלה ואחרות גרמו לשינויים רבים בתכני הסדרה במהלך העונה היחידה שהיא הייתה באוויר, והסדרה בוטלה בסיום העונה.[5]
צ'ו עברה משבר בעקבות ביטול הסדרה, והתמכרה לסמים ואלכוהול.
משנת 1994 ועד שנות האלפיים, צ'ו הופיעה בתפקידי אורח במגוון סדרות, ובשנות האלפיים חזרה לשחק בתפקידים קבועים במספר סדרות, כולל גדולה מהחיים ורוק 30, שם גילמה את קים ז'ונג איל, שבעבור הופעתה זו זכתה בפרס אמי. מאוחר יותר היא חזרה וגילמה גם את בנו, קים ז'ונג וון.
בשנת 2019 התארחה בסדרת הקומית "עובדי אלוהים" של רשת TBS, בתור אימו של אלוהים.
בשנת 2023 ביצעה הופעת אורח בסדרה "Not Dead Yet" מבית רשת ABC.
ספרים
I'm the One That I Want: ב-1999 צ'ו כתבה חומר חדש על המאבק שלה בסמים ואלכוהול, על הקשיים בפריצה לעולם הבידור, ועל נושאים כמו דימוי גוף שהתמודדה איתם - ופיתחה ממנו מופע יחיד שהופיעה בו אוף ברודוויי, בהצלחה מרובה. באותה שנה היא הוציאה לאור ספר באותו שם, וכן סרט של המופע.
I Have Chosen to Stay and Fight: יצא ב-2005, וכולל מאמרים ופרוזה בנושאים של פוליטיקה גלובלית, זכויות אדם, ועוד.
סרטים
ב-2004 צ'ו כתבה וכיכבה בסרט עצמאי, Bam Bam and Celeste, בו היא משחקת "פאג האג" - חברתו הטובה ביותר של גבר הומו. הקרנת הבכורה של הסרט הייתה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו ב-2005.
ביום ולנטיין 2004, צ'ו נאמה בעצרת למען נישואים חד מיניים לפני בניין הממשל בקליפורניה, ונאומה נכלל בסרט הדוקומנטרי Freedom to Marry.
ב-2002 יצאה לסיבוב הופעות עם המופע Notorious C.H.O (על משקל שמו של הראפר שנרצח, Notorious B.I.G, שעסק בילדותה בסן פרנסיסקו של שנות ה-70, ובביסקסואליות שלה.
ב-2005, יצאה עם מופע חדש, Assassin. מופע זה הפך לסרט לייב הרביעי שלה, והוא הוקרן בערוץ הלהט"בי !Here. בכרזת הסרט, הופיעה צ'ו במדים ובציוד צניחה, כשהיא מחזיקה במיקרופון כאילו הוא נשק אוטומטי, ברפרנס לצילום של היורשת פטי הרסט מ-1974.
ב-2007, השיקה צ'ו מופע בסגנון בורלסקה, "The Sensuous Woman", וב-2008 הופיעה את הופעת הבכורה של מופע נוסף, Beautiful, בפסטיבל גאה בסידני, אוסטרליה.
ב-2013 תיירה עם המופע Mother, על שם הדמות שהיא מגלמת בפני קהלים להטב"ים כבר שנים רבות.
מוזיקה ואלבומים
בין יתר המופעים הקומיים שלה, צ'ו גם מפיקה ומופיעה בקליפים של מוזיקה קומית. ב-2008 הוציאה סינגל שנקרא "I Cho Am a Woman" ב-iTunes, ואז ב-2010 יצאה עם אלבום באורך מלא בשם "Cho Dependant". האלבום היה מועמד לגראמי בתור האלבום הקומי הטוב ביותר. קליפים מהאלבום נכללו בספיישל של צ'ו בערוץ Showtime, Margaret Cho: Cho Dependant. ל-2 שירים הוכנו סרטוני וידאו על ידי ליאם קייל סאליבן כמפיק.
ב-2010, צ'ו ביימה והופיעה בקליפ לשיר "I Wanna Be a Bear" של Pixie Herculon (שם במה של ג'יל סובול).
צ'ו מכלילה במופעיה הרבה חומר על יחסיה עם אימה, במיוחד על הפערים בין המנטליות של אימה כמהגרת לבין חוויותיה של צ'ו כילידת ארצות הברית. במופעים, צ'ו מחקה את המבטא הכבד של אימה. מופעיה של צ'ו ידועים כבוטים מבחינה מינית, והיא גם מדברת בפתיחות על נושאים כמו גזענות, התמכרות לסמים ואלכוהול, הפרעות אכילה, ביסקסואליות, האובססיה שלה לגברים הומואים, סטראוטיפים על אמריקאים-אסייתים, ועוד.
פלח משמעותי מהחומר שלה מתעסק בנושאים להט"ביים. היא גם תומכת בזכויות להט"ב מחוץ למופעים שלה - בבלוג היומי שלה, באתר הרשמי שלה, ובאירועים להט"בים. כשראש העיר של סן פרנסיסקו הורה לעירייה להנפיק אישורי נישואים לזוגות חד-מיניים ב-2004 (עד שבית המשפט העליון של המדינה פסקה נגד), צ'ו פתחה אתר מיוחד לעידוד הזכות לנישואים חד-מיניים, בשם Love is Love.[6]
במופעיה, צ'ו גם נוגעת בסוגיות פוליטיות ותרבותיות. היא דיברה באופן גלוי נגד נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ורג וו. בוש, מה שגרר תגובות נזעמות מצד קונסרבטיבים, כולל איומים בהפגנות נגד המופע שלה בטקסס. למרות שבסופו של דבר המפגינים נגדה לא הופיעו, היא קיימה הפגנה נגדית מחוץ למועדון בו התקיימה ההופעה, עד שאנשי הביטחון דרשו ממנה להיכנס פנימה. ב-2004, באמצע הופעה באירוע תאגידי, נקטע המיקרופון של צ'ו, והתזמורת קיבלה הוראה לנגן. לדבריה של צ'ו, זה קרה כי מנהל מרכז האירועים לא אהב את הביקורת שהעבירה על בוש.[7]
באותה שנה, בוועידה הדמוקרטית הלאומית, צ'ו התבקשה לא להגיע לנאום באירוע התרמה לארגון להט"בי (היה זה ארגון שנחשב מאוד במיינסטרים, ה-HRC) למרות שהיא הוזמנה על ידם מראש, מחשש שהרטוריקה האנטי-בוש שלה יגרום למחלוקות.
כשנישואים חד-מיניים נהיו חוקיים בקליפורניה, ב-2008, צ'ו הוסמכה על ידי עיריית סן פרנסיסקו לבצע טקסי נישואים.[9]
באוקטובר 2023, צ'ו, יחד עם עוד קבוצה של 54 אמנים ואישים בתעשיית הבידור חתמה על מכתב פתוח לנשיא ג'ו ביידן. המכתב קורא לנשיא ביידן לקרוא להפסקת אש בעזה ובישראל. המכתב הדגיש את הצורך בעצירת הסלמה מיידית והפסקת אש בעזה ובישראל ומזכיר שלמעלה מ-5,000 בני אדם נהרגו בשבוע וחצי האחרונים באזור. המכתב מדגיש את המשבר ההומניטרי בעזה, שם נטען כי אזלו לתושבים אספקה חיונית כמו מזון, מים, חשמל ותרופות, וקורא לשחרור בטוח של בני הערובה ולהקל על סיוע הומניטרי להגיע לנזקקים.[10]
2000: תוכנית פרופיל של צ'ו בערוץ !E זכה בפרס גרייסי אלן של אגודת הנשים בטלוויזיה וברדיו, בשל "איכות מעולה והצגה יעילה של התפקידים המשתנים והחששות של נשים".
2000: GLAAD (האגודה לזכויות הלהט"ב) העניקה לה את פרס הגולדן גייט, עבור "פריצות דרך והשפעה משמעותית בקידום שוויון זכויות לכל, ללא קשר לנטייה מינית או זהות מגדרית".
2001: זכתה בפרס קרן למדא על עבודתה אשר "מאלצת אותנו לראות כיצד קונסטרוקציות כוזבות של גזע מיניות ומגדר פועלות באופן דומה לטשטש ולבזות זהות".
2003: הקרן המשפטית האמריקאית-אסייתית העניקה לה את אות ה"צדק בפעולה".
2003: NOW, ארגון הנשים הלאומי, העניק לצ'ו את פרס "Intrepid" (ללא חת).
2004: האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות העניק לצ'ו את The First Amendment Award (אות התיקון הראשון לחוקה - זה שנוגע לזכויות לחירות וזכות הביטוי).
2007: המופע הקומי המצטיין בטקס פרסי הצטיינות אסייתיים של ערוץ AZN.
ה-30 באפריל 2008 הוכרז כ"יום מרגרט צ'ו" בעיר סן פרנסיסקו[12].
Episode: "Everything Sunny All the Time Always" Episode: "The Return of Avery Jessup" Episode: "What Will Happen to the Gang Next Year?" מועמדות - פרס אמי לשחקנית אורחת בסדרה קומית
.png)
.svg){kind=logo}
