האתר התגלה באקראי עקב מעבר טנק בסמוך לו, ונחקר בידי אורה יוגב ועוזי אבנר, מטעם רשות העתיקות, בשנים 1980 ו-1982. המקדש בנוי מחצר מעוינת מוקפת בקו אבנים כפול עשוי אבנים שקועות, ואורך כל אחת מצלעותיה הוא כ-12 מטרים. בחצר ארבעה מזבחות שקועים מתקופות שונות, העשויים מבורות בקרקע אשר דופנו באבנים. שרידי הפחמים שהתגלו במזבח הקדום ביותר תוארכו בעזרת פחמן-14 וגילם מוערך בכ-7,500 שנים. בצידה המערבי של החצר המעוינת שוכן מתקן שמפורש על ידי חופרי האתר כ"קודש הקודשים" - תא מוארך מוקף באבנים ובו 17 מצבות העשויות מאבנים ניצבות בלתי מעובדות, אשר ייתכן שייצגו אלים ואבות קדמונים.
ממזרח לחצר התגלה ממצא ייחודי של 16 דמויות בעלי חיים, העשויות מאבנים קטנות שננעצו בקרקע, ואשר נערכו בטור באורך של 15 מטרים. כל הדמויות זוהו כנמרים, על פי זנבם המורם ואבנים כהות המייצגות את חברבורותיהן; למעט דמות אחת שזוהתה כראם. נראה כי המדובר בנמרות נקבות אשר ייצגו אלות הפריון והן פונות מזרחה, לעבר מקום זריחת השמש בחורף. הראם הנטרף מתואר ללא ראשו, והוא מייצג את המוות.
בשנת 1988 נפגעו המקדש וציורי החיות על ידי טנקים בעת תרגיל של צה“ל. לאחר מכן הם שוקמו בעזרתו של בסיס חיל האוויר הסמוך, ודמויות החיות הושלמו באבנים קטנות ומרווחות, כך שהמבקר יכול להבחין בין המקור והשחזור. בשנת 2011 הוכשר המקום לביקור בידי רשות הטבע והגנים.
גלריה
מראה כללי של המקדש: בקדמת התמונה האזור המקודש, וברקע האזור בו נראות דמויות הנמרים כשהוא מוקף בגדר מלבנית נמוכה