מקאם שיח' (נֶבִּי, וַּלִיּ) נוּרַאן, הוא מבנה בעל כיפה עגולה, שנבנה באתר הקשור לקדוש מוסלמי, לכבודו של "השיח' הצדיק" שיח' נוראן שידע לרפא חולים חשוכי מרפא. כפי המסופר בפי הבדואים.
המקאם נמצא על גבעת כורכר, בגובה 135 מטרים מעל פני הים, בתחומי קיבוץ מגן שבמועצה האזורית אשכול, נ"צ 0790-0952;[2] בעבר המקאם היה במטה השבט הבדואי תראבין. בסמוך לו נמצאת באר בשם ביר אבוּ גֻ'רָיְדֶה. ליד מקאם שיח' נוראן, לפי פרסומי "אגודת מַעִין אבו סיתה" מרפיח, היה בית-עלמין לילדים.[3][2][4] סביבו שרידי רצפות פסיפס ושרידי בניינים מהתקופה הביזנטית.[5] במלחמת העצמאות נכבש המקום מידי הצבא המצרי, בראשית דצמבר 1948, במהלך מבצע אסף על ידי גדוד 89 של חטיבה 8, היא חטיבת יצחק שדה.
במרגלות המזרחיים של הגבעה עליה מוצב המקאם, בתאריך בתאריך 16 באוגוסט1949 עלה על הקרקע גרעין קיבוץ מגן, שהתיישב על שרידי משלט שיח' נוראן. גבעת השיח' היא הנקודה הגבוהה ביותר באזור ומשמשת נקודת תצפית אל עבר יישובי המועצה האזורית אשכול ודרום רצועת עזה.[3]
תיאור
בניין המקאם הוא גדול מהרגיל בארץ. החוקר עארף אל-עארף מתאר בשנת 1933 את המקאם כמבנה-קבר מונומנטלי.[6] קירותיו עבים ובנויים מאבנים שסותתו כנראה בימי הביזנטים, שהובאו מחוץ לאזור.[7][8] האתר נמצא במרחק 40 קילומטרים ממערב לבאר שבע, בנקודה הגבוהה ביותר בחבל הבשור בגובה של 135 מטרים מעל פני הים,[9][10] בראש שלוחת כורכר המשתרעת מצומת גבולות (מפגש הכבישים, כביש 222 וכביש 232) לכיוון שיח' צוּלֵיבּ שמצפון לצומת מעון. לכן מבנה המקאם נראה ממרחק. בשנים 1917–1918 נסלל קו הרכבת בין רפיח לבאר שבע. באותם ימים הועברה המסילה במעקף רחב מצפון לגבעה שהיוותה מכשול טופוגרפי. קו הרכבת פעל בין השנים 1917–1927,[11] סביב מקאם שיח' נוראן היו שתי תחנות רכבת משני צדי רכס הכורכר. התחנה המערבית נקראה תחנת שיח' נוראן והתחנה המזרחית באזור נחל הבשור נקראה תחנת שלאלה.[12]
בצילום אווירי משנת 1919 אפשר להבחין במדרונות שמסביב למקאם בציוני קברים, בשרידי תעלות קשר טורקיות, בבורות מים ובגדרות צמחי חצב וצבר התוחמות שטחים באזור. בצפון מערב נראה מנחת מטוסים בריטי [13] ובשיפולי הגבעה חונה קרון של "הצלב האדום". מדרום מערב לגבעה קיימים שרידים מהתקופה הביזנטית. [14][15]
היסטוריה
לוח זיכרון על קיר המקאםהבתים הראשונים של קיבוץ מגן על רקע מקאם שיח' נוראן בספטמבר 1949
קיימות מספר לא מועט של ידיעות על תולדות היישוב העתיק במקום עוד מימי לימס פלשתינה הרומי. השליטים הביזנטיים במאות ה-5–6 הבינו את ערכה הביטחונית של הגבעה והקימו עליה יישוב. במקום נתגלו חרסים שאפשרו לשחזר כדים וקערות בשלמות. אודות בניינים מפוארים שעמדו על הגבעה מעידים שרידי רצפות פסיפס צבעוניות, לוחות שיש מגולפים, כותרות עמודים ביזנטיים ובסיסי עמודים משיש לבן.[7]
החל ממחצית השנייה של המאה ה-18 החלה חדירה מסיבית של בדואים לאזור הנגב המערבי, ובאופן טבעי נבחרה הגבעה כאתר קבורה, שאליה הובאו למנוחת עולמים "בצילו של השיח' הצדיק". כפי המסופר בפי הבדואים שיח' נוראן ידע לרפא חולים חשוכי מרפא. לפי סימנים שונים אפשר לקבוע שאותו נוראן "המרפא" חי בסוף המאה ה-15.[7][16]
בשנת 1863 חצה את האזור (חבל הבשור) החוקר הצרפתי ויקטוֹר אונורה גֵרֵן, שעבר בקרבת הגבעה אך הוא אינו מזכיר כלל את קיומו של המבנה הבולט הזה. יודעי דבר, מתארים את גרן כחוקר חד-עין שידע לפרט היטב את מה שראה. מאחר שלא תיאר את המבנה יש לשאר שהוא לא היה קיים באותה שנה.[9]
בשנת 1933 החוקר עארף אל-עארף מתאר את המקאם בספרו "שבטי הבדואים במחוז באר שבע". כקבר קדוש (מקאם) בשטח אדמת אלדַוַּאבְּחַה במרחק 40 קילומטרים ממערב לבאר שבע. הטורקים הרסו את המקאם בימי המלחמה, כגְּזֵרָה שמא ישמש מטרה לתותחים של האנגלים. המקאם הוקם שנית על ידי ממשלת בריטניה לאחר הכיבוש הבריטי. אל-עארף ממשיך בספרו ומתאר: באים הבדואים לביקור בחגים ובכל זמן שרוצים לקחת ממנו ברכה. מאמינים הם שהוא נמנה עם הצדיקים והקדושים, ולכן הם נודרים לו נדרים ומקריבים קורבנות במקום. יש בדואים המביאים שמה את הילודים, מתוך אמונה כי ביקור במקום יביא להם אריכות ימים.... יש המאמינים כי מנביאי ישראל הוא; ויש האומרים שחי אחרי תקופת ישו. אולם רובם אומרים שהוא נביא "לא שָׁלוּחַ" (לא מדרגת השליחים). [17][2][18][15]
במלחמת העולם הראשונה בוצר כל הרכס עליו היה מקאם נוראן, על ידי הטורקים, בתעלות קשר ובונקרים. ממזרח לרכס באזור שלאלה (נחל הבשור) הם הקימו מחנה צבא. באפריל 1917 נכבש המקום על ידי "חיל המשלוח המצרי" (יחידה בצבא הבריטי וניספחיו) שהתקדמו ממערב מאזור עזה, במטרה לתפוס את מעיינות השלאלה (נכון לשנת 2021 המעיינות נמצאים בפארק אשכול). מפקד חיל המשלוח המצרי היה הגנרל הבריטי אלנבי. בעיניו מיגור הטורקים ששלטו בארץ ישראל הייתה כמעט מלחמת קודש. בשעה שאלנבי התקדם מדרום הוא הרעיש את מקאם שיח' נוראן וגרם להריסתו החלקית. בהמשך להרס שנגרם למבנה בהפגזות הבריטים הטורקים בעצמם הרסו את המבנה עד היסוד על מנת שלא ימשיך לשמש כנקודת טיווח לתותחנים הבריטים. אחרי הכיבוש גנרל אלנבי בנה מחדש את הבניין, כדי לא לפגוע ברגשות המסורתיים של הבדואים. [19]
בשנת 1918 לאחר הצהרת בלפור, ההסתדרות הציונית החלה בתוכניות להקמת הבית הלאומי לעם היהודי. היה ברור שרק רכישת קרקעות בשטחים גדולים וקליטת עליה נרחבת יסיעו במימוש היעד להקמת הבית הלאומי. בהכנת התוכנית היו מעורבים חיים ויצמן, אהרן אהרנסון ונציגים שונים מהיהדות העולמית. במסגרת תוכנית זו יצאה משלחת לבדוק שטחים בנגב ובמסע של שבוע ימים נכלל גם סיור באזור מקאם שיח' נוראן. התוכניות לרכישת קרקעות בנגב לא התממשו בסופו של דבר בגלל הספר הלבן.[20]
במלחמת העצמאות בחודש נובמבר 1948 נתפסה הגבעה על ידי המצרים ובין התאריכים 5–7 בדצמבר 1948 שוחררה במסגרת מבצע אסף לאחר שלושה ימי קרבות קשים, על ידי גדוד 13 של חט' גולני, גדוד 89 של חטיבה 8, חטיבת יצחק שדה. גם בימי הקרבות האלה שימש מקאם שיח' נוראן כנקודת טיווח לארטילריה.[18][21][22][23]
בתאריך 16 באוגוסט1949 עלה על הקרקע גרעין קיבוץ מגן, שהתיישב על שרידי משלט שיח' נוראן.[24][20]
300 מטרים דרומית מערבית למקאם שיח' נוראן נמצאו בחפירות שנערכו בשנת 1977 שרידי כנסייה נוצרית. בין היתר נחשפו, רצפות פסיפס מעוטרות בציורים בדגמים גאומטריים ובכתובות הקדשה. בספרות הנוצרית ביזנטית מוזכר בסביבה יישוב בשם "ליכנוס" שפרושו "מנורה" או "נר" בדיוק כשמו של השיח' נוראן (בערבית נוּר = אור).
יש המציעים לזהות את המקום ביישוב עֶצֶם שבנחלת שבט שמעון (יהושע י"ט:3) מהמילה "עוצמה", הנותנת ביטוי לעוצמת המקום כתוצאה מכך שהמקום שלט בגובהו על כל האזור.
בשנת 1924 הארכאולוג האמריקאי ויליאם פוקסוול אולברייט, מגדולי הארכאולוגים של ארץ ישראל, הציע לזהות את שיח' נוראן עם בתואל (דברי הימים א', ד':30 ) שבנחלת שבט שמעון. הצעה זו נעשתה משיקולים גאוגרפיים מבלי שהארכאולוג היה במקום ולכן ההצעה לא הייתה מקובלת. [25][26]
החוקר מוסיל זיהה את שיח' נוראן עם המקום שנקרא ביתיליון או ביתוליה מקום שהיה בתקופה הביזנטית ונמצא במפת מידבא[10] מסוף המאה השישית לספירה בסביבת רפיח על שפת הים. אף על פי שהארכאולוג אולברייט מסכים עם הצעתו של מוסיל רוב החוקרים והארכאולוגים אינם מסכימים עם הצעות אלה. בשלב הנוכחי לא נמצאו חרסים מתקופת ישראל במקום. דבר שהיה יכול לבסס את השערתו של הארכאולוג אולברייט.[5][7]
מבנה המקאם
מבנה המקאם אופיינית למבנים שנבנו בשיטות הבניה שהיו נהוגות בארץ ישראל לקראת סוף המאה ה-19: כיפה דמוית כדור סימטרי, קשתות כפולות במפתחים ומילוי עבה של אבנים גסות בלתי מסותתות ("דֶּבֶּשׁ") בתוך ציפוי אבני גזית שנאספו מאתרים עתיקים בסביבה שהותאמו לנדבכים בבניה יבשה. ארכיטקטורה דומה ניתן למצוא במבנים אחדים בצפון הנגב שנשתמרו מאותה תקופה כגון "מצודת אופקים" קבר שיח' נבהאן, המסגד בחורבת כּוֹפָחָהּ, קבר אַבּוּ הוּרֵירָה, באר אופקים ועוד. יש המייחסים בניה זו לגל הגירה שהגיע לאזור ממצרים ומרצועת עזה של בדואים יושבי קבע למחצה שעסקו בחקלאות, החל משנת 1882, בעידודו של הממשל העותמאני ששיאו היה בבניית העיר באר שבע (1901) ועוג'ה אל-חפיר (ניצנה, 1912).[26][27]
מבנה מקאם שיח' נוראן המקורי הופגז על ידי הבריטים ונהרס עד היסוד על ידי הטורקים. בתום מלחמת העולם הראשונה הבריטים (הגנרל אלנבי) בנו אותו מחדש. במלחמת העצמאות המקום היה מוקד קרבות והופגז פעם נוספת.
נכון לשנת 2021 המבנה מתפורר וקיימת במקום סכנת מפולות. כיפת המבנה הרוסה בחלקה הגדול ועליה עמדת תצפית ושמירה. בשנות החמישים של המאה ה-20 הותקן מעל העמדה זרקור, כדי לסייע בשמירה בלילות מפני חדירות "פדאיונים" מרצועת עזה. חלק מקירותיו הדרום מערביים הרוסים ומתפוררים כתוצאה מההפגזות שספגו. על כן רשות העתיקות גידרה את המקום כדי למנוע כניסה למבנה. [28]
קבר, מתקופת הברונזה התיכונה מהמאות 16–17 לפני הספירה.
חרסים מתקופת הברזל מהמאות ה-11–12 לפני הספירה.
פסיפסים צבעוניים וחרסים מתחת למבנה ובקרבתו מהתקופה הביזנטית מהמאות 5–7 לספירה.
קברים מוסלמים מהתקופה העותמאנית מהמאות ה-19–20 לספירה.
בקרבת האתר נמצאו לוחות שיש מגולפים, כותרות ובסיסי עמודים. כמו כן ידוע על כתובת ביוונית ששובצה בשימוש משני באחד מקירות המקאם.
לאור ממצאים אלה הוכרז המקום כ"אתר עתיקות מוכרז". (ילקוט הפרסומים 1091 מיום 18.5.1964 עמוד 1478).[26][29]
שילוב האתר בתיירות קיבוץ מגן
מקאם שיח' נוראן ממוקם בתחומי קיבוץ מגן מיום הקמת הקיבוץ בשנת 1949. בשנת 1998 הכין הקיבוץ פרוגרמה ראשונית לאתר כדי לשלבו במסגרת אתרי התיירות של הקיבוץ. הפרוגרמה הוכנה עבור היחידה לפיתוח כלכלי אשכול במסגרת פרויקט שותפות 2000 אשכול, שכלל את אגד הקהילות היהודיות מאמריקה הלטינית. [30]
קהל היעד
פיתוח המקום יועד לקהל יעד מתוך האוכלוסייה הבוגרת יותר המבקרת באתרי התיירות במועצה האזורית אשכול, כגון פארק אשכול, נחל הבשור עם הדרך הנופית "דרך הבשור" העוברת לאורכו, אתרי פריחת הכלניות ואתרי התיירות של קיבוץ בארי. התוכנית פונה גם לקהל המבוגר יותר המגיע לאתר התיירות של קיבוץ מגן, כגון פינה החי ( ZOO חוויה) בריכת השחיה של הקיבוץ הסמוכה למקאם, מגדל/בריכת המים המהווה אתר תצפית בסמוך ומעל המקאם, על רצועת עזה ויישובי המועצה האזורית אשכול, האנדרטה לזכר מבצע אסף הנמצאת ממזרח למקאם ועוד.
ממטרות התכנית
שיקום ושימור האתר.
שימור מורשת האתר על פני התקופות השונות.
הכשרת מקאם שיח' נוראן לקליטת מבקרים.
קיבוץ מגן בחן שתי תוכניות לשילוב המקום באתרי התיירות שלו.
הפעלת האתר כיחידה עצמאית, כאתר נפרד מיתר אתרי התיירות הקיימים בקיבוץ.
שילוב האתר במערכת אתרי התיירות הקיימים.
ההמלצה שנתקבלה להפעיל את המקום במשולב עם יתר אתרי התיירות של הקיבוץ.
אי ביצוע השיפוץ
סביב שנת 1999, כשנה לאחר הכנת הפרוגרמה הראשונית היו מחשבות לשיפוץ המבנה על ידי קיבוץ מגן. תוך כדי המאמצים להשגת המימון לפרויקט, מזכיר הקיבוץ באותה שנה מספר שקיבל שיחת טלפון אישית ממפקד פיקוד דרום ובו הוא מזהיר את הקיבוץ שיש ידיעות על כוונת גורמים אסלמים (לא ישראליים?!) לתרום למימון שיפוץ המבנה. אלוף הפיקוד הודיע למזכיר, "שלא נחשוב כלל על קבלת הצעה כזו". בעקבות הנחיה זו בוטל שיפוץ המקום.[31]
נכון לנובמבר 2021 כ־23 שנים מיום כתיבת הפרוגרמה הראשונית המקום מוזנח, מגודר הרמטית כך שמבקרים לא יוכלו להיכנס למבנה ועל הגדרות שילוט המזהיר על סכנת הידרדרות אבנים ומפולות.
מפולות אבנים בצידו הדרומי של שיח' נוראן מפולות אבנים בצידו הדרומי של שיח' נוראן
מפולות אבנים מצידו המערבי של שיח' נוראן כולל גידור ושילוט המזהיר ממפולות אבנים מפולות אבנים מצידו המערבי של שיח' נוראן כולל גידור ושילוט המזהיר ממפולות אבנים
^דן גזית, שייח' (נבי) נוראן, כתב יד של המחבר, 1990, עמ' 1,3
^ 12מיכל שצקי, חברת קיבוץ מגן, שייח נוראן, פרוגרמה ראשונית לאתר ובחינת שילובו במסגרת אתרי התיירות של קיבוץ מגן, היחידה לפיתוח כלכלי אשכול במסגרת פרויקט שותפות 2000 אשכול, נובמבר 1998, עמ' 3
^רבקה דרור, קיבוץ מגן, "מגן - לקט תולדות המקום", קיבוץ מגן, 16.8.1985, עמ' 10-9
^עארף אל-עארף, שבטי הבדואים במחוז באר שבע, 1933, עמ' 179
^ 12דן גזית, שייח' (נבי) נוראן, כתב יד של המחבר, 1990, עמ' 2
^רבקה דרור, קיבוץ מגן, "מגן - לקט תולדות המקום", קיבוץ מגן, 16.8.1985, עמ' 10
^ 12רבקה דרור, קיבוץ מגן, "מגן - לקט תולדות המקום", קיבוץ מגן, 16.8.1985, עמ' 13
^רבקה דרור, קיבוץ מגן, "מגן - לקט תולדות המקום", קיבוץ מגן, 16.8.1985, עמ' 19-15
^מיכל שצקי, חברת קיבוץ מגן, שייח נוראן, פרוגרמה ראשונית לאתר ובחינת שילובו במסגרת אתרי התיירות של קיבוץ מגן, היחידה לפיתוח כלכלי אשכול במסגרת פרויקט שותפות 2000 אשכול, נובמבר 1998, עמ' 3
^ישראל זמיר, לכבות את השמש, אסטרולוג, 2004, עמ' 154–166
^דן גזית, שייח' (נבי) נוראן, כתב יד של המחבר, 1990, עמ' 4-3
^ 123מיכל שצקי, חברת קיבוץ מגן, שייח נוראן, פרוגרמה ראשונית לאתר ובחינת שילובו במסגרת אתרי התיירות של קיבוץ מגן, היחידה לפיתוח כלכלי אשכול במסגרת פרויקט שותפות 2000 אשכול, נובמבר 1998, עמ' 4
^דן גזית, שייח' (נבי) נוראן, כתב יד של המחבר, 1990, עמ' 3-2
^מיכל שצקי, חברת קיבוץ מגן, שייח נוראן, פרוגרמה ראשונית לאתר ובחינת שילובו במסגרת אתרי התיירות של קיבוץ מגן, היחידה לפיתוח כלכלי אשכול במסגרת פרויקט שותפות 2000 אשכול, נובמבר 1998, עמ' 7
^דן גזית, שייח' (נבי) נוראן, כתב יד של המחבר, 1990, עמ' 3
^מיכל שצקי, חברת קיבוץ מגן, שייח נוראן, פרוגרמה ראשונית לאתר ובחינת שילובו במסגרת אתרי התיירות של קיבוץ מגן, היחידה לפיתוח כלכלי אשכול במסגרת פרויקט שותפות 2000 אשכול, נובמבר 1998, עמ' 17-1
