מפלגת הירוקים היא מפלגת מרכז ישראלית המדגישה במצעה את איכות הסביבה ואת איכות החיים.
מפלגת הירוקים הוקמה בשנת 1997 בעקבות אסון המכביה בה נהרגו ארבעה מחברי המשלחת האוסטרלית למכביה ועשרות נפצעו כתוצאה מהתמוטטות גשר המכביה וכתוצאה ממחלות שנגרמו ממי נחל הירקון המזוהמים. המפלגה פועלת בנושא איכות החיים ומציעה דרכי חשיבה ועשייה ידידותיות לסביבה. המפלגה שואפת להביא לשיפור המדיניות הסביבתית של ישראל על ידי כך שתהיה מיוצגת בכל הרמות של מערכות השלטון בישראל, הן הארציות והן המקומיות.
במישור המוניציפלי
המפלגה התמודדה לראשונה בבחירות לרשויות המקומיות ב-1998, ושני נציגים של המפלגה נכנסו למועצת העיר תל אביב-יפו. בחיפה התמודדה רשימה בשם "חיפה שלנו-הירוקים", בראשות האדריכל והפעיל הסביבתי שמואל גלבהרט, אך רשימה זו לא הייתה קשורה למפלגת הירוקים שפעלה בתל אביב, והייתה יוזמה מקומית בשיתוף מפלגת שינוי. "חיפה שלנו-הירוקים" זכתה ל-4 מושבים במועצת העיר, כסיעה השנייה בגודלה, והייתה להפתעת הבחירות. כיו"ר הרשימה עמד גלבהרט במשך 5 שנים בראש האופוזיציה העירונית בחיפה[1].
בבחירות לרשויות המקומיות ב-2003 המפלגה התמודדדה ב-18 רשויות מקומיות[2], אך לא בחיפה, שם הרשימה הקיימת "חיפה שלנו-הירוקים" הצטרפה לרשימתו של ראש העיר יונה יהב[3]. בבחירות נציגי מפלגת הירוקים נבחרו ב-14 מרשויות מקומיות, מקריית מוצקין בצפון עד באר שבע בדרום. מפלגת הירוקים הכפילה את כוחה בתל אביב משני חברי מועצה לארבעה והחל משנת 2004 יו"ר המפלגה, פאר ויסנר, כיהן כסגן ראש העיר תל אביב-יפו. חברי מועצת עיריית תל אביב מטעם מפלגת הירוקים היו: פאר ויסנר, מרדכי וירשובסקי, הדס שכנאי, אורנה בנאי ורם דקל. לקראת הבחירות נפסלה רשמית מפלגת עלה ירוק בתל אביב בגלל הדמיון לשמה של מפלגת הירוקים[4]. בינואר 2007 מפלגת הירוקים עתרה שוב לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בבקשה להורות לרשם המפלגות לדרוש ממפלגת עלה ירוק לשנות את שמה[5].
באוגוסט 2007, מפלגות הירוקים בתל אביב, בראשות פאר ויסנר, ומפלגות הירוקים בחיפה, בראשות שמואל גלבהרט, החליטו להתאחד לקראת הבחירות המוניציפליות בנובמבר 2008[6].
בבחירות לרשויות המקומיות ב-2008 התמודדו הירוקים ב-33 רשויות מקומיות, נבחרו 48 חברי מועצה מטעם הירוקים ב-22 רשויות. בתל אביב ירדו הירוקים ל-3 חברי מועצה: פאר ויסנר, דן להט וד"ר חנה תמיר.
בין השנים 2008–2013 בראשון לציון כיהנו שלושה חברי מועצת עיר מטעם סיעת הירוקים: ליאל אבן-זהר, יפעת מאירוביץ' יפת ושלמה כוכבי. בשנת 2013 התמודד בעיר רז קינסטליך, מי שהיה שלישי ברשימת המפלגה לכנסת, כיו"ר רשימת הירוקים כסיעה מאוחדת עם רשימת הצעירים. הסיעה זכתה בשלושה מנדטים וקינסטליך מונה לסגן ראש העירייה.
ב-30 באוקטובר 2018 התמודד רז קינסטליך מטעם המפלגה לראשות עיריית ראשון לציון[7]. הוא זכה ב-21.7% מקולות הבוחרים, והלך לסיבוב שני מול ראש העירייה המכהן, דב צור. בסיבוב השני נתמך קינסטליך על ידי מועמדים בולטים אחרים, וניצח את הסיבוב השני כאשר זכה ב-52.6% מקולות הבוחרים והפך לראש העירייה הראשון מטעם מפלגת הירוקים[8].
בבחירות לרשויות המקומיות בישראל (2024) נבחר יקי בן חיים לראשות עירית מגדל העמק בנוסף ל-2 מנדטים במועצת העיר, בחיפה רץ אביהו האן לראשות ולמועצת העיר, הודח בסיבוב הראשון לראשות לאחר שקיבל 9.4% והגיע למקום השלישי ול-7.9% בבחירות למועצת העיר.
קמפיינים ציבוריים
במהלך השנים הייתה מפלגה הירוקים מעורבות בשורה של קמפיינים ציבוריים, בנושאי איכות הסביבה:
בשנת 1999, שכרה המפלגה את הפרסומאי מוטי מורל, להפקת קמפיין נגד פריסת אנטנות סלולריות בישראל, מול קמפיין משותף שהשיקו שלוש החברות הסלולריות, פלאפון, סלקום ופרטנר. זאת עקב החשש כי הקרינה האלקטרומגנטית הנפלטת מהאנטנות עלולה להזיק לבריאות[11]. במסגרת הקמפיין גם פרסמה מספר שלטי חצות בתל אביב נגד אשת העסקים גליה אלבין, שאנטנה הוקמה על גג מבנה בבעלותה במרכז תל אביב. היא הגישה תביעת דיבה נגד המפלגה שהסתיימה בפשרה[12].
בשנת 2000 הובילה קמפיין נגד הקמת קווי מתח גבוה מעל פארק הירקון[13]. באותה שנה גם עתרה לבג"ץ, בדרישה להורות לרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, שלא לאפשר שידור פרסומות המעודדות ילדים להשתמש בטלפון סלולרי, או לחלופין תהיה בכל פרסומת שעניינה שימוש בטלפונים סלולריים אזהרה כי שימוש בטלפון סלולרי עלול להזיק לבריאות[14]. בנוסף עתרה לבג"ץ, יחד עם אחרים, נגד המשרד לאיכות הסביבה, מפעלי ים המלח וכימיקלים לישראל, בבקשה להגן על מפלס המים של ים המלח ולפעול לביטול חוק זיכיון ים המלח. זאת בטענה כי חוק ים המלח נותן יד חופשית למפעלים בים המלח לעשות בים כבתוך שלהם, ומאז שנות ה-30 ירד מפלס ים המלח בכ-22 מטר וקצב ירידת המפלס מתגבר[15].
בפברואר 2007 עתרה המפלגה לבג"ץ נגד סלילת כביש 531, בטענה כי הכביש לא יתרום להקטנת עומסי התחבורה, אלא יגדיל את הגודש התחבורתי בגוש דן וייצור מזהמי אוויר נוספים[16]. בנוסף באותו חודש, פעלה המפלגה נגד הפרטת בתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד, ללא טיפול ממשלתי במתקנים המזהמים שלהם[17].
ביוני 2008 עתרה המפלגה לבג"ץ נגד הממשלה, הוועדה לתשתיות לאומיות וחברת החשמל, בבקשה להוצאת צו ביניים האוסר על קידום פרויקט הקמת תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון ("פרויקט D")[18]. פרויקט שאכן בוטל לבסוף[19].
התמודדות לכנסת
בעקבות ההצלחה בבחירות למועצת העיר תל אביב החליטה המפלגה לתמודד לראשונה בבחירות לכנסת בשנת 1999. באותה עת הקימה נחמה רונן, שכיהנה כמנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, גם מפלגה על בסיס מצע של איכות הסביבה. נעשה ניסיון לחבור אליה אך היא הקימה מפלגה נפרדת בשם "קול הסביבה" ואחר כך הצטרפה למפלגת המרכז[20]. לראש הרשימה מונה דדי צוקר, שכיהן כחבר כנסת מטעם מרצ, אך פרש מהמפלגה לאחר ששובץ במקום לא ריאלי ברשימתה[21]. בבחירות לכנסת ה-15 קיבלה 13,292 קולות ולא עברה את אחוז החסימה (1.5%).
לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה שוב ניסתה לגייס לגייס פוליטיקאים ותיקים לרשימה[22], אך לבסוף מונה פאר ויסנר לעמוד בראשה. היא קיבלה 12,833 קולות ושוב לא עברה את הסף[23]. הבחירות לכנסת ה-17 בישרו עלייה מרשימה בכוחה של המפלגה, שזכתה ל-47,595 קולות (1.52% מסך הקולות), אך למרות זאת לא עברה את אחוז החסימה, שעלה בינתיים ל-2%[24]. בקיץ 2007 התנהלו מגעים עם עוזי דיין להצבתו בראש המפלגה, אך הדבר לא יצא לפועל[25].
לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה שינתה המפלגה את שמה הרשמי מ"מפלגת הירוקים – לאיכות הסביבה והחיים בישראל" ל"מפלגת הירוקים – למען ישראל ירוקה – לאיכות הסביבה והחיים בישראל"[26]. המפלגה הודיעה על ריצה משותפת עם מפלגת חץ, שהקים השר לשעבר אברהם פורז[27]. עם זאת אחרי מספר ימים בוטל האיחוד, בעקבות מחאה של פעילי הירוקים על צירוף פורז ופעיליו, וחץ החליטה שלא להתמודד בבחירות[28]. הדס שכנאי, שכיהנה במשך שנים כמזכ"ל המפלגה, עזבה את המפלגה לקראת הבחירות עקב חילוקי דעות עם יו"ר המפלגה פאר ויסנר[29]. בנוסף הוקמה מפלגה מתחרה בשם "התנועה הירוקה", למרות הביקורת הרבה נגד מפלגת הירוקים של חלק מפעילי "התנועה הירוקה"[30][31]. נבדקה האפשרות לחבור אליהם, אך מאמצים אלה כשלו ולבסוף הם החליטו להקים מפלגה חדשה בשם המפלגה הירוקה[32]. מפלגה זו ערכה בחירות מקדימות בהם השתתפו מאות פעילי איכות הסביבה מרחבי הארץ[33]. המפלגה הירוקה זכתה ב-27,737 קולות לעומת 12,378 קולות להם זכתה מפלגת הירוקים.
בנובמבר 2011 פאר ויסנר השעה את עצמו מראשות המפלגה בשל הרשעתו בפלילים[34], הרשעה שבוטלה מאוחר יותר[35]. במרץ 2013 בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה, הרשיע את ויסנר והטיל עליו קלון[36].
לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה ערכה לראשונה מפלגת הירוקים בחירות מקדימות. הדס שכנאי חזרה לפעילות במפלגה בראש קבוצה של כמה מאות פעילים, אך טענות על אי-סדרים הביא לעיכוב בפרסום הרשימה[37]. לבסוף התמודדה מפלגת הירוקים ברשימה משותפת עם סיעות צעירים מרחבי הארץ, ברשימה בשם "הירוקים והצעירים לעתיד ירוק בישראל" את הרשימה הובילו שני פעילי סביבה ותיקים, עמיר מלצר ודרור עזרא ורז קינסטליך מסיעת הצעירים בראשון לציון[38]. הרשימה זכתה ל-8,190 קולות ולא עברה את אחוז החסימה הנדרש כדי להיכנס לכנסת.
לקראת הבחירות לכנסת העשרים הודיע המפלגה כי לא תרוץ עקב העלאת אחוז החסימה ל-3.25%[39]. בהמשך החליטה להתמודד בכל זאת, תחילה תחת השם (שלא אושר) "הירוקים- לא שמים ז"[40]. הרשימה זכתה ב-2,992 קולות בלבד.
בפברואר 2019, לקראת הבחירות לכנסת ה-21, הכריזו חברי מפלגת הירוקים בעיריית חיפה על תמיכה בבני גנץ ומפלגת חוסן לישראל, לאחר שגנץ הכריז כי הוא "שותף לחזון חדש ונקי למפרץ חיפה שסובל מסיכונים ביטחוניים וסביבתיים"[41].
