PROFILPELAJAR.COM

מעיל זנבות הוא מעיל המגיע עד גובה הברכיים וחתוך מלפנים.^[1] מקורו של מעיל הזנבות הוא במעילי רכיבה, אבל מאזור המאה ה-18 הוא נהיה בגד רשמי ובעל חזית נקייה יותר במקום מעילי היוסטאוקורפס המקושטים בכבדות.^[2]

רק שני סוגים של מעילי זנבות עדיין נלבשים:

מעיל זנבות לערב (אחרי שש בערב) שחתוך בזווית חדה מלפנים, נלבש כחלק מקוד הלבוש עניבה לבנה.
מעיל זנבות לבוקר (לפני שש בערב) שמתעקל אחורה לכיוון הזנבות, נלבש כחלק מקוד הלבוש חליפת בוקר.

לרוב שכמציינים את השם "מעיל זנבות" הכוונה היא למעיל הזנבות הראשון שנלבש כחלק מעניבה לבנה.

מעיל זנבות לערב

מעיל זנבות לערב הוא המעיל שנלבש מאז שנות ה-50 של המאה ה-19 כחלק מקוד הלבוש עניבה לבנה^[3]^[4]כמו שצוין קודם לרוב כשאומרים סתם "מעיל זנבות" הכוונה היא למעיל זנבות לערב, אבל אצל חייטים והיסטוריוני לבוש דוברי אנגלית (בריטים ואמריקאים) הוא לרוב מכונה "dress coat" כדי להבדיל אותו מסוגים אחרים של מעילי זנבות.

מעיל הזנבות לערב המודרני בא ממעיל זנבות שנלבש לכל שעות היום הוא היה מאוד פופולרי בשנות ה-90 של המאה ה-18 בנפוץ במיוחד בתקופת העוצרות באימפריה הבריטית ובאמריקה משנות ה-30 עד ה-50 של המאה-19^[5] המעיל המקורי הוחלף בשנות ה-40 של המאה ה-19 בפראק שמאוחר יותר באותה מאה הוחלף במעיל הזנבות לבוקר. בתקופת העוצרות למעיל הזנבות היו כפתורים מוזהבים והוא נלבש עם כפתורים פרופים עם מכנסיים או אברקיים בצבע בהיר, בכל שעות היום, אבל מאז התקופה הוויקטוריאנית מעיל הזנבות נלבש עם מכנסיים שחורים מאותו בד בעלי גַּלְאוֹן: פס של עיטור המורכב משני פסי משי להסתרת התפרים החיצוניים של המכנסיים, החליפה המתקבלת משני אלה מכונה של ידי חייטים דוברי אנגלית "dress suit", והיא נלבשת היום רק כחלק מקוד הלבוש "עניבה לבנה".

מעיל הזנבות לערב מגיע מלפנים ומאחור עד גובה המותניים, ושם הוא נגמר מקדימה בזווית כמעט ישרה (°80~), אבל מאחורה יש לו שני "זנבות" שממשיכים עד גובה הברכיים (הגומץ), ומעליהם בתפר המותניים יש שני כפתורים כקישוט בחלק ממעילי הזנבות יש כיס פנימי לכפפות עד שנות ה-40 של המאה ה-19 היו למעיל הזנבות כיסים בעלי דש. מאז תחילת המאה העשרים חייטים התחילו לתפור כיס ממחטה למעילי זנבות, אחרי שישים שנים שלא היו למעיל כיסים בכלל. מאז אזור שנות השלושים של המאה התשע עשרה מעיל הזנבות נתפר עם תפר מותניים כדי לתת להן מראה צר וצמוד יותר לגוף.^[6] מהתקופה הוויקטוריאנית נוספו למעיל דשים מבריקים לרוב מסאטן או גרוסגריין, למרות שיש לט חזית כפולה (שני טורים של כפתורים) מאז שנות ה-70 של המאה ה-19 הפסיקו לפרוף את הכפתורים במעיל הזנבות, ולכן הוא גם נתפר בצורה שהכפתורים הם רק קישוט.^[7] ב"זנבותיו" של המעיל נתפרו כיסים,^[8] מקור המנהג ככל הנראה בכך שהיה נהוג בקרב חלק הג'נטלמנים שלא להניח שום דבר בכיס החזה שלהם, ולא לתפור כיסים במותניים כדי לא לפגוע בצלליתו של המעיל,^[9] לרוב היו שמים בהם ממחטות או מבריחים בהם אלכוהול.

מעיל זנבות לערב נלבש כחלק מקוד הלבוש "עניבה לבנה" עם חולצה בעלת צווארון כנפיים, חפתים בודדים וחזית קשיחה מבד פיקה, ניטים לחולצה, כפתורי חפתים, עניבת פפיון לבנה ווסט לבן או שחור מבד פיקה, מכנסיים עם שני פסי גלאון, גרבי משי בגובה המגיעים עד סוף השוק ונעליים שחורות מצופות בלכה מסוג אוקספורד (סגנון שבו לשון הנעל נתפרת מתחת לחלקה העליון של הנעל) או נעלי אופרה. ניתן גם ללבוש כובע צילינדר, עיטורים, צעיף לבן, כפפות ערב, שכמיות, מקל הליכה ושעון כיס.

מעיל זנבות לבוקר

מעיל זנבות לבוקר הוא מעיל עם כפתור אחד או סגירת קישור (לעיתים רחוקות יש לו שני כפתורים) שממנו המעיל מתעקל אחורה לכיוון הזנבות שמעליהם בתפר המותניים, כמו במעיל הזנבות לערב יש שני כפתורים כקישוט, יש לו כיסים "בזנבות". למעיל יש דשים מחודדים ולא דשי מדרגה בגלל שדשים מחודדים הם רשמיים יותר, בתקופה הוויקטוריאנית כשהתחילו ללבוש את מעיל הזנבות לבוקר, תפרו אותו גם עם דשי מדרגה, כי הוא נלבש כבגד חצי רשמי, כאשר הפראק הוא הבגד הרשמי. מעיל הזנבות לבוקר הוא לרוב בצבע שחור, אבל נהוג לתפור מעילי בוקר בצבעים דומים. ובקוד הלבוש חליפת בוקר נהוג ללבוש אותו עם מכנסיים תואמים, מכנסי פסים או משבצות.

מעיל הזנבות לבוקר משמש כבגד הראשי בקוד הלבוש חליפת בוקר. מקור השם הוא במנהג של ג'נטלמנים במאה התשע עשרה לרכוב על סוס בבוקר עם מעיל זנבות. עם הזמן מעיל הזנבות לבוקר התחיל להחליף את הפראק כלבוש הרשמי בשעות היום, ומאז המאה ה-19 חליפת בוקר נלבשת באירועים כמו חתונות, מרוצי סוסים במסלול המרוצים אסקוט והלוויות, אבל לעיתים קרובות בארוחות צהריים רשמיות. חברי ממשלת יפן לובשים חליפות בוקר בהשבעת הממשלה.

חליפת בוקר אינה נפוצה בארצות הברית אחד המקומות הבודדים שבהן היא נלבשת הוא בטקס קבלת התארים בהווארד. לפעמים היא נלבשת בחתונות בעלות אופי מסורתי ואירועים פוליטיים רשמיים. למרות שהנשיא האחרון שלבש חליפת בוקר לטקס השבעתו לנשיאות היה ג'ון קנדי. אבל בווירג'יניה המושל הנבחר צריך ללבוש חליפת בוקר לטקס השבעתו.

פרקליט המדינה של ארצות הברית צריך ללבוש חליפת בוקר עם מכנסי פסים (אם הוא זכר) כשהוא נושא טיעון בפני בית המשפט העליון של ארצות הברית, וגם סגנו לובש חליפת בוקר כשהוא בבית המשפט העליון.^[10]

סוגים אחרים של מעילי זנבות

קואוטי

מ-1790 בערך עד מלחמת קרים, מעיל זנבות אדום וקצר בשם "קואוטי" (coatee) היה חלק ממדי חיל הרגלים הבריטי. הצאוורון והחפתים היו בצבעי הגדוד, ועליהם, בתחתית המעיל ובחזיתו של המעיל היה קישוט מרצועת בד לבן.^[11] ליחידות חיל רגלים עיליות תפרו מעילים קצרים יותר בצבע ירוק בשביל הסוואה, ולא להגביל את טווח התנועה של החיילים.

לצבא ארצות הברית היו מעילים כחולים דומים ממלחמת 1812 עד 1833,^[12] קצינים בצבא המשיכו ללבוש מעילי זנבות עד סוף מלחמת מקסיקו ב־1848, עד שפראק הפך לסטנדרט

וייזלבלי

גרסה מסוימת של מעיל הזנבות שנלבש לפעמים ברכיבה על סוסים בשעות היום נקראת וייזלבלי (weaselbelly), הוא יותר דומה במראהו למעיל שממנו באו שני מעילי הזנבות המוכרים מאשר לאחד מהם. וייזלבלי לנשים נקרא שאדבלי (Shadbelly).

לווה

לֵוֵוהֵ הוא סוג של מעיל זנבות מעוטר בכבדות שנלבש בדרך כלל בבתי משפט עד אמצע המאה ה-20, הוא עשוי מקטיפה שחורה. לתקופה קצרה הייתה גרסה מבארטהאה (תערובת של צמר, משי וכותנה) נלבשה באירועים דיפלומטיים. למעיל זנבות מסוג לווה יש טור אחד של כפתורים, צווארון זקור, חפתים מקופלים^[13] שישה כפתורים, כיסים בעלי דש בחזית ושני כפתורים כקישוט מאחור כמו במעיל זנבות טיפוסי. המעיל היה מרופד במשי שחור והזנבות היו מרופדים בלבן. הוא נלבש עם אברקיים, גרביים גבוהות ממשי, עניבת פרפר לבנה כפפות בצבע תואם ונעלי אופרה עם אבזמי פלדה (לרוב נראות בקריקטורות ישנות על בריטים). המעיל חתוך מלפנים כמו מעיל זנבות לערב.^[14]

מעיל חיל הרגלים

מעיל חיל הרגלים דומה ללווה אך הוא פחות מקושט ממנו הוא הגיע עד לגובה הברך כמו מעיל זנבות טיפוסי, והוא מתעקל אחורה לכיוון הזנות כמו מעיל זנבות לבוקר היו לו כיסים עם דשים מחודדים בקצוות. הוא לרוב נלבש על ידי משרתים.

היילנד קואוטי

נלבש כחלק מלבוש סקוטי מסורתי עם לרוב עם חצאית טיפוסית, והוא חתוך מלפנים כמו מעיל זנבות לערב, אבל הוא הרבה יותר קצר ממנו.

בבילוגרפיה

Antongiavanni, Nicholas: The Suit, HarperCollins Publishers, New York, 2006. ISBN 0-06-089186-6
Ashelford, Jane: The Art of Dress: Clothing and Society 1500-1914, Abrams, 1996. ISBN 0-8109-6317-5
Byrd, Penelope: The Male Image, Men's Fashion in England 1300-1970. B.T. Batsford Ltd, London, 1979. ISBN 0-7134-0860-X
Croonborg, Frederick: The Blue Book of Men's Tailoring. Croonborg Sartorial Co. New York and Chicago, 1907
Cunnington, C. Willett; Cunnington, Phillis (1959): Handbook of English Costume in the 19th Century, Plays Inc, Boston, 1970 reprint
Devere, Louis: The Handbook of Practical Cutting on the Centre Point System (London, 1866) revised and edited by R. L. Shep. R. L. Shep, Mendocino, California, 1986. ISBN 0-914046-03-9
Doyle, Robert: The Art of the Tailor, Sartorial Press Publications, Stratford, Ontario; 2005. ISBN 0-9683039-2-7
Druessedow, Jean L. (editor): Men's Fashion Illustration from the Turn of the Century Reprint. Originally published: New York: Jno J. Mitchell Co. 1910. Dover Publications, 1990 ISBN 0-486-26353-3
Flusser, Alan: Dressing the Man, Harper-Collins, 2002. ISBN 978-0-06-019144-3
Mansfield, Alan; Cunnington, Phillis: Handbook of English Costume in the 20th Century 1900-1950, Plays Inc, Boston, 1973
Minister, Edward: The Complete Guide to Practical Cutting (London, 1853) Vol 1 & II. Edited with notes by R.L. Shep, Mendocino, California, 1993. ISBN 0-914046-17-9
Peacock, John: Men's Fashion: the complete sourcebook, Thames and Hudson Ltd, London, 1996. ISBN 0-500-01725-5
Roetzel, Bernhard: Gentleman: a timeless fashion. Könemann, Köln, 2004. ISBN 3-8331-1061-9 *Salisbury, W. S.: Salisbury's System of Actual Measurement and Drafting for all Styles of Coats upon Geometric Principles. New York 1866. Reprinted in Civil War Gentlemen: 1860 Apparel Arts and Uniforms by R. L. Shep, Mendocino, California, 1994. ISBN 0-914046-22-5
Tozer, Jane and Sarah Levitt, Fabric of Society: a century of people and their clothes 1770-1870. Laura Ashley Press, Carno, Powys ISBN 0-9508913-0-4
Unknown author: The Standard Work on Cutting Men's Garments. 4th ed. Originally pub. 1886 by Jno J. Mitchell, New York. ISBN 0-916896-33-1
Vincent, W. D. F.: The Cutter's Practical Guide. Vol II "All kinds of body coats". The John Williamson Company, London, circa 1893.
Waugh, Norah: The Cut of Men's Clothes 1600-1900, Routledge, London, 1964. ISBN 0-87830-025-2
Whife, A. A. (ed): The Modern Tailor Outfitter and Clothier. The Caxton Publishing Company Ltd, London, 1951