מעגן מיכאל II הוא שמה של ספינת מפרש שנבנתה כהעתק משוער (אנ') ('רפליקה') לספינת סוחר עתיקה מסוף המאה החמישית לפנה"ס, על בסיס שרידים שנמצאו בחופי קיבוץ מעגן מיכאל. פרויקט בניית הספינה החל בשנת 2014 בשטח בית הספר לקציני ים עכו, בהובלתם של פרופ' יעקב כהנוב וד"ר דבי צויקל, מהחוג לציוויליזציות ימיות באוניברסיטת חיפה ואבנר הילמן מרשות העתיקות. טקס השקת הספינה התקיים ב-17 במרץ 2017 בנמל הקישון.

ערך מורחב – הספינה העתיקה ממעגן מיכאל

שרידי הספינה התגלו ב-1985 במרחק של כ-70 מטר מחוף קיבוץ מעגן מיכאל בעומק של 1.5 מטר על ידי חבר הקיבוץ אמי אשל. אשל יצא לצלילה והבחין בערימה של כלי חרס אבנים ולוחות עץ קבורים בשכבה עבה של חול, תחתיהם נמצאו שרידי גוף הספינה, כשחרטומה פונה מזרחה לכיוון החוף. האזור בו נמצאה הספינה מוקף בשוניות כורכר בסביבת אי היונים, בסביבה אנוקסית (חסרת חמצן) דבר העשוי להסביר את השתמרותה הטובה לאורך השנים. ממצאי הספינה כללו בין היתר את שדרית הספינה, לוחות עץ, צלעות, בסיס התורן, עוגן, כלי חרס ועוד. מקורה של הספינה לא ידוע עד היום, אך ההשערות סוברות כי מוצאה הוא מאזור מערב טורקיה, או מזרח יוון מסוף המאה ה-5 לפנה"ס. החפירות באתר נערכו בשלוש עונות חפירה בין השנים 1988–1989 על ידי צוות של ארכאולוגים ימיים מהארץ ומחו"ל, ובסיוע צוות המכון ללימודי ים ע"ש ליאון רקנאטי באוניברסיטת חיפה, בראשות הארכאולוג הימי ד"ר אלישע לינדר. עקב מצב השימור הטוב וחשיבות הממצא הוחלט בסיום החפירה להוציא את הספינה בשלמותה ולשמרה במוזיאון לדורות הבאים. לצורך כך הספינה פורקה לחלקים, הוצאה מהמים וחלקיה הוכנסו לתהליך שימור קפדני שנערך כשבע שנים. משנת 1999 מוצגת הספינה במוזיאון הכט באוניברסיטת חיפה, באגף שנבנה במיוחד עבורה.

כבר מיום גילוי הספינה עורר הממצא עניין רב בקרב חוקרי ארכאולוגיה ימית, אשר ראו בה הזדמנות להבין לעומק את שיטות הבנייה ויכולות השייט בעולם העתיק. פרופסור כהנוב ליווה את הפרויקט כבר משלביו הראשונים כסטודנט צעיר ובעל חזון, וביקש למצות את הפוטנציאל המחקרי הרב הטמון בממצא ייחודי זה. במקביל לתהליך הוצאת הספינה מהמים תוארו ונחקרו פרטי מבנה גופה, מטענה וממדיה. מחקר רחב התמקד גם בטכנולוגיית הבנייה, במרכיבי החומרים ששימשו לבנייתה, בתפירת קורות העץ, כלי העבודה שחלקם נמצאו בין השרידים ובניסיון להתחקות אחר נתיבי ההפלגה האפשריים. האדריכלית עדינה בן זאב הציעה בעבודת התזה שלה לשחזר את חלקה העליון של הספינה על סמך מקורות איקונוגרפיים כמטבעות, לוחות פסיפס, ציורים וכדומה. על סמך בסיס הידע הנרחב שהצטבר ביקש פרופ' כהנוב להעלות את המחקר מדרגה על ידי בניית רפליקה, זהה בגודלה לספינה המקורית, ובכך להגשים את חזונו של ד"ר אלישע לינדר שהיה ראש הפרויקט הארכאולוגי. השראה רבה לפרויקט הגיעה מתוך ממצא דומה שהתגלה בקירניה שבקפריסין בשנת 1967. ספינה דומה המתוארכת לתקופה קרובה לספינה ממעגן מיכאל, על פיה נבנו 3 רפליקות שבין היתר צלחו מסעות לגרמניה, ניו-יורק ויפן. לצורך הפרויקט גויסו כשני מיליון שקלים מתרומות שונות.

פרויקט בניית הספינה, הראשון מסוגו בישראל, החל בשנת 2014 במטרה להבין לעומק את שיטות הבנייה, ההפלגה והאחזקה של כלי שיט מהעת העתיקה. צוות הבנייה הורכב ממתנדבים, והונהג על ידי פרופסור כהנוב שהנחה את כללי והרגלי העבודה. אחד המאפיינים הייחודיים של פרויקט זה הוא בהתנסות בשיטות בנייה, כלי עבודה וחומרי גלם קדומים, כחלק מהניסיון ללמוד ולהבין טוב יותר את יכולות הבנייה מאותה תקופה, בכל שלב בבנייה נעשתה חלק מהעבודה בדרך המסורתית על מנת להבין את המאמצים הנדרשים והאמצעים אשר שימשו את נגרי העבר, מירב העבודה נעשתה בשיטות מודרניות.

הספינה נבנתה בצריף בשטח בית הספר לקציני-ים עכו שהוקצה על ידי מנהל בית הספר לצורך הפרויקט ובחדר המלאכה של בית הספר, בחלקים מתהליך התכנון והבנייה לקחו חלק תלמידי בית הספר הלומדים במגמת מדעי הים.

גוף הספינה בנוי ברובו מעצי אורן קפריסאי אשר נכרתו ביערות בצפון הגליל, ביער דלתון וביער ביריה, בתיאום עם קק"ל. כיפוף קורות העץ הארוכות נעשה על ידי השרייתם בתוך תנור פחמים באורך עשרה מטרים שנבנה במיוחד לצורך הפרויקט. בתוך התנור הושרו גזעי העץ במים רותחים במשך 24 שעות, ולאחר מכן הוצאו ועוצבו בהתאם לצורך. קרשי העץ הורכבו זה לזה על ידי מגרעות וכפיסי עץ, כך שלא היה צורך בברגים או מסמרים, חלק מהחיבורים החשובים חוזקו על ידי תפירת הקרשים בחבל. הרווחים בין לוחות העץ נאטמו באמצעות סיבי חבלים וגוף הספינה נצבע בשרף אורנים. בנוסף עסק צוות הבנייה ביצירת ועיצוב כלי עבודה, חבלים, אביזרי סיפון, מסמרי נחושת ואפילו משאבת מים ידנית מעץ בשיטות בנייה מסורתיות.

חבלי העבודה הם מהמרכיבים החשובים בעבודות ימאות ומפרשנות בכל כלי שיט. למרבית מהשימושים ב"מעגן מיכאל II" יועדו חבלים המיוצרים מחומרים טבעיים על מנת לשמור על נאמנות לחבלים שנמצאו בין שרידי הספינה. זאת בניגוד לגישה הנפוצה בענפי הימאות והשייט המודרניים, בהם נעשה שימוש בעיקר בחבלים העשויים מחומרים סינתטיים בעלי תכונות המתאימות לשימושים ייעודיים והם חזקים ועמידים יותר לאורך זמן. רוב מערכי החבלים בספינה מיועדים לשליטה בהנפת, קיפול וכיוון המפרש, קשירת העוגן והגה הספינה. החבלים שמשמשים לקשירת הספינה לרציף הם חבלי היקשרות סינתטיים מודרניים.

השאלות הנוגעות לתכנון מפרש הספינה העסיקו רבות את צוות העבודה, שכן חלק חשוב משאלות המחקר אשר להן קיוו למצוא מענה, נגענו ביכולת התמרון וההפלגה של כלי שיט מתקופה זו. על מנת לאשש או להפריך אפשרויות לנתיבי שייט משוערים על צוות התכנון היה להתאים לספינה מפרש אשר יישאר נאמן למקור ע"פ עדויות ארכאולוגיות (בעיקר ממחקר איקונוגרפי על בסיס ציורים פסיפסים, כדים וכדומה), ולבחון האם יוכל לענות על צורכי ההפלגה השונים. המפרש המתאים לנתיבי השייט השונים אמור לספק מספיק כח להנעה יעילה של כלי השייט, ובמקביל לאפשר הפלגה בכיוונים שונים ביחס לרוח. אחת משאלות החוקרים הייתה לבחון האם נמצאו בעת העתיקה שיטות הפלגה גם בזוויות המנוגדות לרוח (בעזרה כח עילוי), ולא רק הפלגה עם כיוון הרוח, הנחשבת פשוטה ופרימיטיבית, אך מוגבלת מאוד. לצורך כך תוכנן מפרש מרובע המתאים להפלגה עם הרוח, היכול להתקפל לצורת משולש היעילה בהפלגה ברוח "חדה" יותר. על אף שמרבית המפרשים בעת העתיקה יוצרו מבדים טבעיים כגון פשתה, הוחלט להזמין מפרש מודרני ממתפרת מפרשים מקצועית.

קביעת גובה התורן נעשה באמצעות מחקר סטטיסטי אשר אמד עשרות מקורות ומיצע מכולם יחסי אורך ספינה-גובה התורן, על מנת לתכנן את גובה התורן הסביר לכלי שיט מסוג זה.

לצורך היגוי הספינה נבנו שני "משוטי הגה" ארוכים, ידית המשוט מחוברת למוט אופקי הנמצא בסיפון ירכתי הספינה, בזמן ההפלגה להב המשוט מוכנס למים וסיבוב זוויתו במים יוצר לחצים המטים את כיוון הפלגת הספינה.

בנוסף נבנו כשישה משוטי עץ בצריף העבודה בעכו המשמשים בעיקר לתצוגה ולניסויי תימרון, אך אינם פרקטיים להנעת הספינה בים.

בנוסף שוחזר עוגן הספינה על פי העוגן שנמצא בין השרידים, העוגן עשוי ברובו מקורת עץ אחת העשויה מאותו עץ ממנו נבנתה הספינה, מוט העוגן מולא עופרת על מנת להגדיל את משקלו, ובעיקר כדי לדאוג לכך שה"ציפורן" תנחת ראשונה בקרקע ותינעץ בה ביעילות.

על אף השאיפה לבנות העתק נאמן לספינת המקור, בספינה המשוחזרת נעשה שימוש במספר אמצעים מודרניים, בעיקר למטרות בטיחות, שימור ונוחות. מלבד חומר המפרש שנתפר כאמור במתפרת מפרשים מקצועית, נעשה שימוש גם בצבע מסוג "אנטי-פאולינג", לצביעת החלק בתחתית הספינה אשר נמצא במגע קבוע עם מי הים על מנת לשמור על חלקי העץ מהצטברות אורגניזמים מזיקים כגון "בלוטי-ים" (Barnacle). האופן בו שומרה תחתית הספינה בעת העתיקה עדיין אינו ברור, אך הסברה היא כי נעשה שימוש בצבע טבעי אשר עורבבו בו מתכות שונות כמו נחושת. לספינה הותקנו משאבות שיפוליים, המשמשות לריקון מים מגוף הספינה המצטברים מגשם ומנזילות. על מנת שכלי השייט יוכל לקבל ממשרד התחבורה רישיון "כושר שייט" ואישור להפלגה בשעות החשיכה, הורכבו אורות ניווט כנדרש בתקנות השייט לכל סירת מפרש – אור לבן המופנה לכיוון הירכתיים, ירוק המסמן את דופן ימין ואדום לדופן שמאל. בנוסף צוידה הספינה בציוד בטיחות נוסף אשר החוק הישראלי מחייב כגון גלגלי הצלה, ציוד פירוטכני ועוד.

בתאריך 13 בדצמבר 2016 תמה מלאכת הבנייה לאחר עבודה של כשנתיים, ובאופן טרגי ימים בודדים אחרי פטירתו של פרופסור כהנוב, אשר ליווה את הפרויקט מתחילת דרכו בשנות ה-'80. הספינה הועלתה על מתקן תמיכה מפלדה באמצעות מנוף, ואיתו הועמסה על עגלה נגררת, כך הובלה באופן יבשתי עד למתחם מספנות ישראל בנמל הקישון שבחיפה. בחיפה הוכנסה הספינה לראשונה למי הים לצורך בדיקות ציפה והרטבת העץ החיצוני והפנימי על מנת לשפר את אטימותו למים, לאחר הניסוי הוחזרה הספינה לעכו. טקס ההשקה הרשמי נערך בתאריך 17 במרץ 2017 במעגן הדיג "שביט" בחיפה, בנוכחות פרופסור רון רובין נשיא אוניברסיטת חיפה, ומאות אורחים נוספים.

כבר מרגע ההשקה החל צוות הספינה לתכנן אימוני הפלגה מסוגים שונים. האימונים היוו קרקע פורייה לניסויים והתנסויות במטרה להבין את אופני התמרון והשליטה בספינה, לאמן את הצוות בשימוש במערכות ובכלים השונים (עגינה, היגוי, כיוון המפרש וכדומה) ולהתנסות במצבי ים שונים.

אחד האתגרים העיקריים בהשטת כלי מסוג זה הוא בהיעדר אמצעי הנעה משני הנוח לתימרון במעגנות, בהן רוב הסירות עושות שימוש במנוע. על כן הוצאת והכנסת הספינה לרציף ההיקשרות שלה מותנה בהיעזרות בספינה נוספת אשר תגרור אותה באמצעות מנוע עד ליציאה לים פתוח. בראשית האימונים התמקד הצוות בתרגול השליטה במפרש, פרישתו, קיפולו וכיוונו בהתאם לרוחות המשתנות, ולכן הקפידו לצאת לים רק בימים בהם התחזית הייתה רגועה במיוחד ולהפלגות קצרות בתחום מפרץ חיפה.

עם הניסיון וצבירת הביטחון והאמון בכלי השייט שברשותם החל הצוות למתוח את גבולותיו כל הזמן.

לאחר מספר חציות של המפרץ בין חיפה ועכו, אימוני שייט בהפלגה ברוחות חזקות ותרגולי עגינה ולינה בספינה, צוות הספינה צבר ביטחון בהשטת הספינה והחל לתכנן פרויקטים בני מספר ימים, כשבאופק הוצב כיעד פרויקט הפלגה לקפריסין. הספינה יצאה לשני מסעות לאורך חופי הארץ, בהם בין היתר ביקרה בנמל יפו, בהרצליה, אשדוד, אשקלון ובמעגן מיכאל.

לאחר תהליך צבירת הידע והניסיון החל צוות הספינה לתכנן מסע הפלגה לקפריסין. אימוני השייט השונים חיזקו את ההשערה כי טווח כושר ההפלגה היעיל של הספינה הוא בשייט עם הרוח, בלי יכולת "לחדד" יותר מ-90̊ לרוח, ועל כן יש לתכנן יציאה לים על פי הכרת משטר הרוחות בים התיכון, ועל פי תחזיות מזג אוויר מתאימות, כדי לוודא שהרוח תהיה עם כיוון ההפלגה הכללי. הספינה יצאה מישראל לקפריסין ב-26 בנובמבר 2018, בליווי יאכטה שהפליגה לצידה לצורכי בטיחות, ובשימוש ברוחות ה"שרקייה" המזרחיות האופייניות לתקופה. לאחר 72 שעות של הפלגה הגיע הצוות למעגן בלימסול, בערך פי 3 ממשך הזמן שלוקח ליאכטה מודרנית לצלוח מסע מסוג זה. חוויית ההפלגה בספינה מסוג זה הייתה לא שגרתית אף לשייטים מנוסים. בספינה אין חדרים סגורים ("קבינות") ואין מטבח, מקרר או שירותים. מזג האוויר החורפי רק הוסיף לאתגר, שכן מרבית הארוחות תוכננו על בסיס בישול על גז, ואנשי הצוות ישנו בשקי שינה פתוחים בין המשמרות תחת כיפת השמיים. ההגעה לקפריסין לוותה בטקס חגיגי, עבודות תחזוקה ומנוחה, משם חזרו אנשים הצוות בטיסה לישראל. ב-26 בדצמבר, חזר הצוות לספינה על מנת לנצל "חלון זמן מטאורולוגי" של רוח מערבית קלה שתוכל להחזיר אותם בבטחה לחיפה. לאחר 24 שעות של הפלגה השתנתה הרוח והספינה המשיכה את דרכה לישראל בגרירה על ידי ספינת הליווי.

בסיום ההפלגה נקשרה הספינה במרינה שביט הסמוכה לנמל הדיג בקישון.

כיום הספינה עוגנת במרינה הרצליה .

היא משמשת בעיקר כהדגמה ימית למסגרות לימודיות שונות ומחקר נתיבי שיט בתקופתה.

ספינות עץ דורשות עבודות תחזוקה רבות למניעת ריקבון ונזק, על כן העבודה על הרפליקה לא הסתיימה עם השלמת הבנייה, אלא ממשיכה להיעשות כל הזמן. אחת לתקופה הספינה עולה להספנה, לייבוש, ניקוי התחתית וצביעה מחדש. תהליך אשר עשוי להיות מסורבל ומעלה שאלות נוספות לגבי האופן בו עבודות מסוג זה נעשו בעת העתיקה. מלבד זאת יש להקפיד לצבוע את חלקי העץ החשופים על מנת לשפר את עמידותם, ולאתר חלקים רקובים שיש להחליף.

פרויקט "הספינה ממעגן מיכאל" על כל שלביו, ממציאת השרידים, הוצאתם, שימורם, חקירת הספרות והממצאים, תכנון ובניית ההעתק, אימוני השייט וההפלגות, ביססו ידע מחקרי רב על מגוון נושאים ארכאולוגיים והיסטוריים הנוגעים לאותה תקופה. הספרים והמאמרים שנכתבו על הספינה בעקבות הפרויקט שופכים אור חדש על יכולות הבנייה, השייט והסחר אשר היו קיימות לפני כ-2,400 שנים. תהליך הבנייה ואתגרי שימור אחזקת הספינה הדגישו נקודות למחשבה הנוגעות לאתגרים והקשיים הרבים שהזדמנו לנגרים היוונים, לכוח העבודה שהיה נחוץ לבניית ספינת סחר מעץ ולשיטות העבודה הייחודיות שהועברו מדור לדור. פרויקט מסוג זה היווה אתגר הנדסי עצום אפילו בשימוש בכלי עבודה מודרניים, שנפרש על פני יותר משנתיים. העובדה שבים התיכון נבנו אלפי ספינות דומות מעידה על חוזקן הטכנולוגי של מעצמות התקופה. ניסויי השייט בספינה מספקים מספר מסקנות מדעיות גם כן, לדוגמה, הופרכה ההשערה כי ניתן לשיט ספינה מסוג זה, עם מפרש מרובע, במעלה הרוח כפי שעושות סירות מפרש מודרניות. מסקנה זו מכריעה כי שייטי העבר הסתמכו באופן מוחלט על הבנת משטרי הרוחות ותופעות אקלים עונתיות על מנת לתכנן ולבצע הפלגות לכיווני סחר שונים. עדיין לא ברור כיצד הוכנסה והוצאה ספינה מסוג זה לנמלים שונים, והאם היה שימוש יעיל במשוטי עץ להזזת כלי שיט בעל מסה כה רבה. צוות הספינה צלח מיילים רבים הבאים לידי ביטוי בניסיון ויכולת הפלגה טובה בספינה יוונית עתיקה.

כיום הספינה מוצגת בסמוך למוזיאון המזגגה בקיבוץ נחשולים.

מדיה וקבצים בנושא מעגן מיכאל II בוויקישיתוף

• הספינה ממעגן מיכאל באתר רשות העתיקות
• הספינה העתיקה ממעגן מיכאל באתר אוניברסיטת חיפה (באנגלית)
• עדי חשמונאי, אלי אשכנזי‏, יום לפני שפרויקט חייו קם לתחייה - הפרופ' הנערץ הלך לעולמו, באתר וואלה, 14 בדצמבר 2016
• יגאל מוסקו, ‏"המשוגעים" ששחזרו ספינה עתיקה, באתר ‏מאקו‏, 6 בינואר 2017
• גבריאל קונפינו, טקס חגיגי להשקת הרפליקה של הספינה העתיקה ממעגן מיכאל, שנערך ביום ו' 17/3 במרינה שביט חיפה. כתבה באתר חי פה, 22 במרץ 2017.
• שי שמש, הספינה העתיקה ממעגן מיכאל, באתר מדע גדול, בקטנה, 22 ביוני 2017.
• ירון כרמי, תיאור של קברניט הספינה יוחאי פלצור - שיט הרפליקה ליוון וחזרה 'חי פה' 25 בדצמבר 2018.
• משה גלעד, לשוט על ספינה שטבעה לפני 2,400 שנה, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2017