מסע הצלב של הילדים (1212) הוא השם שניתן לניסיון יוצא דופן וייתכן בדיוני "לשחרר" את ארץ הקודש אשר הונע על ידי הילד הצרפתי בן ה-12 סטפאן דה קלואה. קיימים כמה הסברים מנוגדים לאירוע זה, והעובדות לגבי האירוע עודן נושא לוויכוח בין היסטוריונים.
על פי גרסה אחת של סיפור מסע הצלב של הילדים, סטפאן דה קלואה החל להטיף בסן-דֶנִי, ובדרשותיו טען כי ישו ביקר אותו ואמר לו להוביל את מסע הצלב הבא לירושלים. באמצעות סדרה של נסים ואותות, הוא השיג חסידים רבים, וייתכן כי למעלה מ-30,000 ילדים הצטרפו אליו. הוא הוביל את חסידיו דרומה לעבר מרסיי, ונאמר כי האמין שהים ייקרע עם בואו, כך שהוא וחסידיו יוכלו לצעוד לעבר ירושלים. במרסיי שני סוחרים אספו ילדים ככל יכולתם בשבע סירות, ומכרו אותם לעבדות לסרצנים של צפון אפריקה ומצרים.
לפי גרסה אחרת, מסע הצלב של הילדים התחיל בגרמניה וכלל 20,000 משתתפים באותה שנה, אך הגיע עד איטליה בלבד.
יש מקורות הטוענים שהסיפור הוא על איחוד של שתי תנועות קטנות יותר של ילדים מצרפת ומגרמניה, בתחילת המאה ה-13. נאמר שניקולס, ילד גרמני שהיה רועה, הוביל קבוצה של כ-20,000 ילדים דרך הרי האלפים לאיטליה (רובם מתו מרעב, חטיפות, רציחות וכדומה). בכל מקרה, תקוותיהם להגיע לארץ הקודש לא התגשמו וגם המעטים מאוד שאולי הגיעו לשם נלקחו ככל הנראה לעבדות או לזנות.
כמה היסטוריונים משערים כי מסע צלב זה בדיוני, היות שאין הוכחות שאירוע כזה התרחש. היסטוריונים אחרים סבורים כי מקור שם האירוע בטעות תרגום, שכן אין מדובר בתנועות דתיות של ילדים, אלא של כפריים עניים, ובטעות תרגום שאירעה במהלך המאה ה-12 בתרגום המילה הלטינית "pueri" שמשמעה "נערים" ב"ילדים". המשמעות של "נערים" הייתה למעשה "אנשים חסרי חשיבות" (במובן הביטוי התנ"כי המופיע בספר שמואל) ולא גיל הנעורים.
מחקר שנערך בתחילת שנות השמונים טוען שמסע הצלב של הילדים יצא לדרכו כתוצאה מפרשנות מוטעית שהייתה בקרב עניים חסרי אדמה, באשר למהותה של תנועה דתית מסוימת.
בתרבות
כותרת המשנה של הספר "בית מטבחיים חמש" של קורט וונגוט, המספר על החוויות שלו כשבוי מלחמה בגרמניה בזמן מלחמת העולם השנייה, היא "מסע הצלב של הילדים". וונגוט מסביר את הנימוק לכך בתוך עלילת הספר. אשת חברו הטוב, שהיה שבוי אף הוא, התעמתה עם וונגוט, מתוך מחשבה שהספר יהיה פרו-מלחמתי. וונגוט מסביר כי ספרו, אף שלא יהיה אנטי-מלחמתי במוצהר (משום שאין טעם בכך), יציג גם את הצדדים הנחמדים פחות של המלחמה ושל החיילים. לפי וונגוט, כל המלחמות הן מלחמות של ילדים, משום שרוב המעורבים בהם הם אנשים צעירים שאינם מבינים עדיין את משמעות החיים והמוות.
בשירו Children’s Crusade סטינג מתייחס למלחמת העולם הראשונה וכן להתמכרות לסמים בתקופה בה נכתב השיר (שנות ה-80) כדוגמאות למקרים בהם צעירים משמשים ככלי במשחקים של אחרים. בראיון איתו התייחס סטינג למסע הצלב של הילדים, שרק נזכר בכינויו בשיר, כרקע והשראה.[1]
