מסור שולחן הוא מסור עגול לעיבוד עץ וחומרים אחרים, המורכב מלהב מסור עגול ומונע על ידי מנוע חשמלי (לעיתים ישירות ולעיתים על ידי רצועה או גלגלי שיניים) ומורכב בשולחן. הלהב בולט דרך חריץ בחלק העליון של השולחן, שמספק תמיכה לחומר הנחתך.

ברוב מסורי השולחן המודרניים, משתנה עומק החיתוך על ידי הזזת הלהב למעלה ולמטה: ככל שהלהב בולט גבוה יותר מעל השולחן, כך החיתוך עמוק יותר. בעבר, הלהב היה קבוע, והשולחן הוזז למעלה ולמטה כדי לקבוע מה לחשוף מהלהב. ישנם מסורי שולחן שניתן להטות בהם את הלהב על מנת לחתוך בזווית.

מסורי שולחן נפוצים הם קלים וניתן להציב אותם על שולחן או תמיכה אחרת לצורך תפעול. בדרך כלל המסור נמצא בשימוש חובבני וביתי. המסור מונע בדרך כלל באמצעות מנוע השראה או מנוע אוניברסלי בעל הנעה ישירה (הלהב מונע ישירות על ידי המנוע). ניתן להרים את רוב המסורים המודרניים על ידי אדם אחד, מה שתורם לקומפקטיות שלו. למסורים אלו יש לרוב חלקים עשויים פלדה, אלומיניום ופלסטיק והם מתוכננים להיות קומפקטיים וקלים.

מסורי שולחן יכולים להציע יכולת חיתוך ודיוק נאותים עבור רוב המשימות. המנוע אינו עמיד או שקט כמו מנועים אחרים, אך הוא מציע יותר כוח ביחס לגודלו ולמשקלו. החלק העליון של מסור שולחני צר יותר מאלה המקצועיים, כך שרוחב החומר שניתן לחתוך מוגבל. מסורי שולחן כאלו הם קלים ועובדה זו עלולה לגרום לרטט מוגבר במהלך העבודה.

מסורי שולחן של מקצועיים הם מעט יותר גדולים, ובדרך כלל מונחים על מעמד מתקפל או נייח במהלך העבודה. מסורים אלו משמשים בעיקר נגרים, קבלנים ובעלי מקצוע באתר העבודה. מסורים אלו יקרים יותר בדרך כלל ממסורים ביתיים. לרוב המסורים בקטגוריה זו יש מנועי השראה של 15 אמפר. הם בנויים בצורה קשוחה יותר ובדרך כלל מדויקים יותר. המנועים, ההילוכים והמארזים מתוכננים לעמוד טוב יותר בעבודה מאומצת באתרי בנייה.

סוגי מסורים קטנים בהם קוטר הלהב של מסורי מיני ומיקרו הוא 100 מ"מ ומטה. הם משמשים בדרך כלל לחיתוך קטן למטרות בניית דגמים ואומנות, אם כי הדגמים הגדולים מבין מסורי שולחן הקטנים זכו לפופולריות מסוימת גם ברמה המקצועית - במקרה בו צריכים לחתוך חתיכות קטנות (כגון עיטורי עץ).

מטבע הדברים מסורים אלו יהיו הרבה יותר קלים לנשיאה ולהובלה. עקב גודלם וגודל הלהב, נחשבים לבטוחים יותר לשימוש בעת החיתוך.

בארצות הברית, הפטנט המתועד הראשון על המסור העגול הונפק ב-1777 לסמואל מילר. קטלוג של WF & John Barnes Co., Rockford, Il. משנת 1885 מציג בבירור מסור שולחן קלאסי והוא מתואר כ"מסור עגול המופעל ביד"^[1].

מסורי שולחן הם כלים מסוכנים במיוחד מכיוון שהמפעיל מחזיק את החומר הנחתך, במקום המסור, מה שמעלה את הסיכון לטעות של דחיפת הידיים לתוך הלהב. בשונה ממסורים אחרים בהם החומר הוא נייח והמסור הוא נייד. מוט דחיפה וכיסוי מגן מעל המסור המסתובב יכולים להפחית את הסיכוי לתאונה.

קיק-בק הוא תיאור למקרה בו חתיכת עץ עפה לעבר המפעיל במהירות גבוהה. שתי הפציעות העיקריות נגרמות על ידי פגיעה של עץ בראש, בחזה או בפלג גופו העליון של המפעיל, או שידיו של המפעיל נשארות על העץ הנותר ועפות על להב המסור.

קיימת המלצה להתקין שואב אבק על המסור במקרה שנסורת נוטה להצטבר מתחת ללהב החיתוך. שכן קיימת סכנה שבאמצעות חיכוך הלהב הנסורת תדלק במהירות ותגרום לשריפה. השואב גם מפחית את כמות האבק באוויר ותורם לסביבת עבודה בריאה יותר.

באופן אידיאלי, הלהב של מסור השולחן צריך להיות גבוה יותר מהלוח הנחתך בכ-7.5 מ"מ; במצב כזה הסיכון להחלקה ופציעות אחרות יורד. ישנן עוד דעות בעניין - אחת הטוענת להנמיך את הלהב ככל הניתן כדי למנוע פציעות והשנייה טוענת להגביה את הלהב למקסימום על מנת להשיג חסכון באנרגיה, זמן עבודה קצר יותר (מכיוון שהעץ נחתך מהר יותר) ופחות פציעות.

מדיה וקבצים בנושא מסור שולחני בוויקישיתוף

• דו"ח של הנציבות האמריקאית למוצרי צריכה על פציעות הנגרמות משימוש במסורי שולחן.