פרט להנחיה של הביצוע המוזיקלי, למנצח תפקידים נוספים אפשריים והם: קביעת אופן התנהלות החזרות – אדמיניסטרטיבית ומוזיקלית, פירוש היצירה והנחלתה לכלל מבצעיה, הוספת הוראות ביצוע שאינן כתובות במקור (כגון דינמיקה, קצב וכיוצא בזאת), ועוד.
מנצח קבוע של תזמורת (בניגוד למנצח אורח), המעורב בניהול האמנותי של התזמורת או להקת האופרה, מכונה לפעמים "מנהל מוזיקלי", או, בימינו, במונח הגרמניקאפלמייסטר. מנצחי מקהלה מכונים לפעמים מנהלי מקהלה. מנצחים בכירים (כמו נגנים בכירים) זוכים לפעמים לתואר הכבוד האיטלקימאסטרו.
תורת הניצוח נלמדת באקדמיה למוזיקה, במגמה העוסקת בכך. בין המנצחים רבים העוסקים רק בניצוח, ואחרים העוסקים בניצוח במקביל לפעילותם כמבצעים (פסנתרנים, כנרים וכדומה). מוזיקאים רבים, זמרים ונגנים, מפנים את עיקר פעילותם לניצוח בשלב מסוים בקריירה שלהם, כגון דניאל בארנבוים ודיטריך פישר-דיסקאו, למשל.
מנצחים שונים מסגלים להם סגנונות ניצוח שונים – יש המרבים להתנועע על הדוכן, לנתר ולפזז בעת הניצוח, ואחרים הניצבים ללא ניע ורק ידיהם ומבטם עושים את המלאכה. אישיותו של המנצח ויכולתו ליצור קשר בכל רגע נתון עם כל אחד מהמבצעים היא הקובעת את איכות הביצוע ורמתו, זאת בנוסף לפרשנות שכל מנצח עשוי לתת ליצירה, בכל הנוגע לדינמיקה, קצב והבלטת קבוצות כלים שונות על פני אחרות. מנצחים מסוימים מצטיינים באינטנסיביות של ניצוחם, עד להזדהות מוחלטת של המנצח עם התזמורת, בעוד אחרים מנהיגים את הנגנים באחריות ובנאמנות לפרטיטורה; אלה כאלה עשויים להשיג תוצאה טובה ואף מעולה, אך רישומה על המאזין יהיה שונה לחלוטין.
במהלך הופעתה של התזמורת פונה המנצח אל נגני התזמורת, ולפיכך מפנה את גבו אל הקהל. את פניו הוא מפנה אל הקהל קודם לתחילת נגינתה של יצירה, ועם סיום הנגינה, בעת מחיאות הכפיים. לעיתים מוסיף המנצח דברי הסבר קצרים על היצירה.
בסיום יצירה, נוהג המנצח ללחוץ את יד הכנר הראשי ואת ידי הסולנים, אם היו. כאשר נכללים בפרטיטורה תפקידי סולו לנגנים מן התזמורת, המנצח מורה להם לקום לקידה ולעיתים לוחץ גם את ידיהם לאות הוקרה מיוחדת. לאחר הקמת הכנר הראשי והסולנים לקידות לפני הקהל, מורה המנצח לכל התזמורת (ולמקהלה, אם נוכחת) לקום למחיאות הכף. במקרים מסוימים יקרא המנצח אל הבמה את מלחין היצירה ואת מנצח המקהלה.
