מנזר נֶמֶייֶשְט (ברומנית: Mănăstirea Nămăeşti, לפעמים ידוע גם בכתיב Nămăieşti)
הוא מנזרנוצרי אורתודוקסי לנשים, הנמצא ביישוב נמיישט, חלק מהכפר ואליה מארה - פראבץ Valea Mare-Pravăţ במחוז ארג'ש בחבל מונטניה ברומניה. במנזר מתגוררות בדרך כלל כשלושים נזירות, כמספר שנות חייו של ישו.
המנזר נבנה בתוך הסלע במאה ה-14, לפי השערות שונות, במקום שבו הייתה קטקומבהנוצרות בתקופה הרומית או אולי מקדשדאקי.
לפי המסורת במקום הזה נמצא בימי השליט החצי-אגדי נגרו וודה Negru Vodă או Radu Negru איקונין בעל תכונות נפלאות של מרים הקדושה, שצויר על ידי לוקאס "האוונגליסט" עצמו. הכנסייה הוקמה לכבוד התגלית ועל מנת לאכסן את האיקונין. כנסיית המנזר נבנתה מחדש בימי השליט מירצ'ה הרועה Mircea Ciobanul בשנת 1547. בשנת 1778 בתרומת ינאקה פוסטלניקו Enache Postelnicu איקונין נכרך בחוטי כסף ובשנת 1903 הוסגר בכסף מיוזמתה של אלנה רוסֶטי.
כנסיית המנזר מוקדשת ל"כניסת מרים הקדושה לכנסייה" בנחגגת ב-21 בנובמבר ול"מייען המרפא" הנחגג ביום הששי הראשון אחרי חג הפסחא
היא ניזוקה קשות בשנת 1916 בעת הפגזות הארטילריה הגרמנית בימי מלחמת העולם הראשונה והצריכה שיפוצים נרחבים בשנים 1916-1921.
מוזיאון המנזר כולל חפצי קודש מימי הביניים, דברי אומנות עממית רומנית מתקופות היסטוריות וספרים עתיקים.
לא רחוק מהמנזר נמצאים הבית -מוזיאון המוקדש למשוררג'ורג'ה טופרצ'אנו ומאוזולאום לזכר גבורי מלחמת העולם הראשונה.
היישוב ומקור שמו
היישוב נמיישט מוזכר לראשונה בתעודות מלכותיות ולאכיות משנת 1503 בימי
השליט ראדו הגדול.
מקור דמיוני לשם הכפר קשור לביקור באזור של השליח אנדריאס הקדוש. כשהזדמן במקום, הוא ראה מקדש וביקש לפגוש מישהו מכוהני הדת כדי ללמדו את בשורת הנצרות. אך משלא מצא איש בפנים אמר ב
לטינית: "נֶמו אֶסט" Nemo est כלומר "אין אף אחד". ומכאן כביכול השם "נמיישט".
האיקונין של מרים הקדושה
למרות שלדעת המומחים האיקונין הידוע של מרים הקדושה הנמצא במנזר, ציור מסוג "אלאוסה" נוצר במאה ה16, האגדה מספרת התמונה צוירה על ידי האוונגליסט לוקאס עצמו לפי המודל האמיתי, מרים הקדושה עצמה. היא התגלתה, לפי אותה אגדה, על ידי רועה צאן בימי נגרו וודה, המייסד החצי אגדי של ולאכיה, זאת אומרת במאה ה13-14. אותו רועה שלן על הסלע שמע בחלום את קולה של אמו של ישו פוקדת לו לחפור בתוך מערה סמוכה. הרועה עשה כפי שהתצטווה ומצא את האיקונין. לפי הוראת הקדושה הקים באותו מקום את הכנסייה "לזכרה ולכבודה של כניסת הבטולה מרים לכנסייה, מעיין חיים ומרפא". לכן נקבעו חגי המקום כפי שנקבעו - 21 בנובמבר - יום כניסתה של מרים לכנסייה וביום השישי של השבוע הקדוש.
האיקונין הוצב על הקיר השמאלי של הכנסייה וכל ניסיון לתלות אותו במקום מרכזי יותר נכשל: התמונה נפלה. פירשו את המקרים בכך שזה היה רצון הקדושה להיות בקיר השמאלי, יותר נגישה לקהל המאמינים.
האיקונין ידוע כיעד לעלייה לרגל במיוחד הודות לנסים ולנפלאות המיוחסים לו בתחום ריפוי ממחלות, השגת שלום בית, מציאת דברים אבודים או גנובים וכו'.
האיקונין ניצל בנס גם מהאש שפרצה בכנסייה עקב ההפגזות בשנת 1916. הוא הועבר אחר כך למקום מסתור במנזר נגרו וודה בקמפולונג לאורך שנות המלחמה.
בימי השלטון הקומוניסטי הנזירות הותרו להישאר במנזר ללא פגע, דבר שהיה נס בפני עצמו המיוחס גם כן לאיקונין הקדוש.
