רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים, שמות, מכונות לתרגום.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף.
המנזר נמצא בדרומה של גורה הומורולוי בעמק הנחל וורונץ. האגדה על יוזמת בניית המנזר מתייחסת לשתי דמויות חשובות במסורת ההיסטורית של העם הרומני: מייסד המנזר, שליט הנסיכות מולדובה, שטפאן הגדול (1457–1504) והאב הראשון של המנזר, דניאיל המתבודד, קדוש של הכנסייה האורתודוקסית הרומנית. קברו של דניאל נמצא בתוך המנזר.
הכנסייה היא אחת מהכנסיות המצוירות של מולדובה שנבחרו ברשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו.
היסטוריה
בימי נסיכות מולדובה
המנזר וורונץ נבנה במקום שבו פעלה בעבר כנסייה מעץ.
אגדה המופיעה בספרו של הכרוניקןיון נקולצ'ה O samă de cuvinte ("שורה של דברים", מבוא ל"כרוניקת ארץ מולדובה")[1]
מספרת כי בעת משבר במהלך מלחמתו בעות'מאנים, ביקר השליט שטפאן הגדול אצל הנזיר המתבודד דניאל בכוך שלו ("סקיט") בוורונץ וביקש את עצתו. דניאל עודד אותו ויעץ לו לא להרים ידיים. אחרי שינצח יהיה על שטפאן לבנות מנזר המוקדש לגאורגיוס הקדוש.
בנרתקס של כנסיית המנזר נמצא שריד של הכניסה לכנסייה המקורית ומעליה כתובת בה ניתן לקרוא:
אני הוויווד שטפאן, שליט מולדובה בחסד האל, בנו של בוגדאן, התחלתי לבנות את מנזר וורונץ לכבוד גאורגיוס הקדוש והידוע, המרטיר הגדול והמנצח, בשנת 6996 במאי ב-26, ביום שני, אחרי חג הפנטקוסט וסיימתי אותו באותה שנה, בספטמבר 1488
הכנסייה נבנתה לפי תוכנית תלת אפסידיאלית (טריקונכית) עם קנצלה, ספינה עם צריח ואכסדרה.
בשנת 1547 בנה המיטרופוליט גריגוריה רושקה אקסונרתקס (פורטיקו או פרידבור) בקצה המערבי של הכנסייה והוסיף ציורים על הקירות החיצוניים. תרומתו מוזכרת משמאל לכניסה:
ברצון האב ובעזרת הבן והשלמת רוח הקודש ועל ידי העמל הרב של הנאמן קיר גריגוריה, מיטרופוליט כל ארץ מולדובה, התווסף פורטיקו זה וצויירו הקירות החיצוניים של כל הכנסייה, לגאולת נשמתו, בשנת 7055 (1547)
[2]
במנזר נמצאים קברותיהם של דניאל המתבודד, גריגוריה רושקה וכמרים ואצילים אחרים.
כבר בימי שטפאן הגדול הפך המנזר למרכז דתי חשוב. דניאל המתבודד הגיע לכאן ממנזר פוטנה והפך לרוח החיה של המקום. ב-1490 הוקמה במנזר סדנה להעתקת ספרי הדת הדרושים. נזיר מקומי בשם פחומיה העתיק בשנת 1490 את הספר ה"טטראאוונגליון"( ארבעת האוונגליונים). יש סבורים שהוקם במנזר בית ספר לשפה סלאבית כנסייתית שבו למדו, כמו במנזרים אחרים ילדי אצילים ופרחי כמורה, כתבנים ומעתיקי ספרים, פקידי ממשל, מורים בבתי הספר ובכנסיות. בבית הספר למדו גם קליגרפיה, קריאה, כתיבה ותרגום של טקסטים דתיים.
בשנת 1871 נתגלה קודקס וורונץ וב-1882 ספר התהלים (פסלטריון) מוורונץ. פריטים אלה נשמרים עד היום באקדמיה הרומנית.
המנזר ידע פריחה בתקופתו של האגומן[3] מקאריה (1756–1782); נבנו תאים חדשים, הכנסייה עברה שיפוצים שכללו גם שיפוץ של נכסי המנזר, נרכשו ספרים ומספר הנזירים גדל. בשנת 1775 נערך קודקס נכסי המנזר (תורגם ושופר על ידי ברתולומיי מאיריאנו).
בימי השלטון ההבסבורגי (1774–1918)
אחרי סיפוחה של בוקובינה לאימפריה ההבסבורגית הקתולית בשנת 1774, איבדו המנזרים והכנסיות האורתודקסיות הרומניות באזור את הפריבילגיות שלהם. ב-13 בנובמבר1782 התכנסו אבות שבעת המנזרים שנפגעו מכך ובחרו בשני נציגים כדי להציג את בקשותיהם בפני הקיסר יוזף השני וכן בפני הבישוף האורתודוקסי של צ'רנוביץ. בסופו של דבר הושגה פשרה, לפיה הוסכם על צמצום מספר הנזירים, סגירת המנזרים הקטנים (ה-"סקיטים") והקמת קרן כנסייתית שתפקח על הכנסות הכנסיות והמנזרים. אדמות המנזרים, כולל של מנזר וונורץ, הופקעו.
החל מ-1785 מנזר וורונץ הפסיק להתקיים כמנזר גברים למשך 206 שנה. פעילות כנסיית גאורגיוס הקדוש (גאורגה) נמשכה ככנסייה פרוכית. רוב השרידים הקדושים שבה הועברו למנזרים דרגומירנה, סוצ'ביצה ופוטנה.
בימי השלטון הרומני המחודש
בשנת 1918 בוקובינה חזרה לשלטון רומניה במסגרת ממלכת רומניה הגדולה (1918–1940). המנזר וורונץ לשעבר הוכרז כמונומנט היסטורי של רומניה ב-1918, מעמד אותו הוא שומר עד היום.
בתקופת השלטון הקומוניסטי ברומניה (1947–1989) נערכו באתר חפירות ארכאולוגיות ומספר שיפוצים.
אחרי מהפכת 1989
בעקבות הדחת המשטר הקומוניסטי, ב-1991 הוקם מחדש מנזר וורונץ כמנזר נשים. הצו לשם כך נחתם ב-14 במרץ 1991 על ידי פימן, הארכיבישוף הרומני של סוצ'אבה ורדאוץ. בהמשך נבנו מגורים לנזירות, קפלה חדשה, בארות, אורוות ואסמים וכמו כן אכסניה לעולי רגל.
המבנה והאמנות
הקתוליקון - הכנסייה המרכזית - על שם גאורגיוס (גאורגה) הקדוש בוורונץ היא אחת הכנסיות המפורסמות ברומניה. נודעה בעולם הודות לציורי הקירות החיצוניים - פרסקואות בצבעים בוהקים עם מאות תמונות של דמויות, שנשמרו היטב, על רקע כחול.
חלונותיה הקטנים, עם מסגרות מלבניות ממוטות צלובים, וקשתותיהם הנסוגות המחודדות או הכתפיות של המשקופים הפנימיים נוצרו בסגנון גותי.
לדלתות הצפוניות והדרומיות של האקסונרתקס משנת 1547 מסגרות מלבניות, כמין מעבר בין סגנון גותי לסגנון רנסאנס. על כל קיר יש חלון גבוה עם קשת גותית מצועצעת. החזית המערבית נעדרת פתחים כלשהם, מה שמעיד על כוונת המיטרופוליט רושקה בזמנו לשמור אותה עבור ציורי הקיר.
בחזית הצפונית עדיין נראה הקישוט המקורי של הכנסייה, שורות דיסקים מקרמיקה מצופה אמאיל בצבעים צהוב, חום וירוק, והמעוטרים בתבליטים. הקישוט כולל מוטיביםהרלדיים כמו אריה מתפרע וראש ביזון (סמל מולדובה) ויצורים בהשראת ספרות ימי הביניים מערבית כמו בתולות ים דו זנביות. המגדל מעוטר באחת עשרה גומחות, ארבע מהן עם חלונות. מעליהן שורת נישות קטנות המקיפות את המגדל. הגג המקוטע נבנה, ככל הנראה, לפי הגג המקורי.
הציורים
הציורים הפנימיים של הכנסייה נוצרו רובם בשנת 1496 בימי שטפאן הגדול. בתמונות המזבח והספינה שאף האמן להעביר את המשמעות התאולוגית של הסצנות, תוך יצירת מכלול מהודר, בעל צביון מונומנטלי. במזבח בולטות מיוחד תמונות "הסעודה האחרונה", "הקומוניון של השליחים", "רחיצת הרגליים" ובספינה - "מחזור הייסורים" ותמונתו של השליט שטפאן הגדול.
הציורים על הקירות החיצוניים של הכנסייה, הם מימי שלטונו של פטרו רארש וימי כהונתו של המיטרופוליט גריגורה רושקה, ונחשבים לפסגה של האמנות המולדובית בימי הביניים. הדמויות מכתבי הקודש נראות ריאליות, טבעיות. ציורי הקיר מתאפיינים בצבע בוהק, קרוב לזה של הטבע מסביב ושולטים בהם הצבעים ירוק וכחול.
בחזית המערבית נראית סצנה מרשימה של יום הדין המורכבת מארבעה מרכיבים: סביב ציר המרכזי נראה השילוש הקדוש של הנצרות, אלהים האב, ישו ורוח הקודש.
בחלק העילי מתחת לקרניז נראה אלהים האב, הבד של הזמן, ארבעה מלאכים והארכימלאכים מיכאל וגבריאל וסימני המזלות המסמלים חלית הזמן. במרכז החלק השני נראית תמונת ה"דאיסיס" (Cinul) שבה יושב על כיסא מלכות ישו "שליט העולם" כשופט החיים והמתים, כשמצדיו אמו מרים ויוחנן המטביל. הוא מחזיק בידו את "מאזני הצדק" מסביבו שליחים היושבים על ספסלים בסגנון עממי רומני. מרגלי ישו יוצא נהר של אש שבו מתענים החוטאים. במרכז המרכיב השלישי של הציור נראים אדם וחוה המשתחווים בפני ה"הטימסיה" (ה"הכנה") של רוח הקודש, אותה מסמלת יונה, עם "אוונגליון הקדוש" המבשרים את חזרתו של ישו כמשיח רואים בצד גם "האבות הקדמונים של האומה הרומנית". בכיוון צפון - מתוארת קבוצת מאמינים בהדרכת השליח פאולוס ההולכים אל גן עדן ובכיוון הדרומי - קבוצות של כופרים כולל טטרים, טורקים, יהודים, ארמנים הננזפים על ידי משה בדרך אל הגיהנום. במרכיב הרביעי - באמצע נראים המאזניים השוקלים את המעשים הטובים והרעים, והמאבק בין המלאכים לשדים על הנשמות, בכיוון צפון - גן העדן ובכיוון דרום - הגיהנום.
הציירים הכניסו ביצירות יסודות מההווי הרומני, למשל כשמציגים את הארכימלאכים (ארכאנגלים) צופרים בבוצ'ום, כלי נשיפה אופייני לרועי הצאן בהרי רומניה. בפנים הכנסייה בולטים הכיסאות ועמדות המוזיקה עם מדפי הספרים (ה"קלירוס" או ה"סטראנה") מהמאה ה-16 וכן כורסה מלכותית, מלאכת מחשבת של הפיסול בעץ.
ניתן לראות גם את קברו של המטרופוליט גריגוריה רושקה בפורטיקו ("פרידבור") ואת קברו של דניאל המתבודד בפרונאוס.
גלריה
כנסיית גאורגיוס הקדוש (ספנטול גאורגה) במתחם המנזר וורונץ
כנסיית גאורגיוס הקדוש (ספנטול גאורגה)
כנסיית גאורגיוס הקדוש (ספנטול גאורגה)
כנסיית גאורגיוס הקדוש (ספנטול גאורגה)
כנסיית גאורגיוס הקדוש (ספנטול גאורגה)
ציור חיצוני על הקיר הדרומי של הכנסייה
פרסקו עם ייצוג ה "דאיסיס" (Cinul) על אפסיס המזבח
ציור קיר על יום הדין
ציור הקיר על "יום הדין". משמאל נראה גן עדן שבו נמצאים הקדושים ולמטה משמאל עץ החיים והצלב האורתודוקסי. מימין נראה הגיהנם עם השדים והאש היורדת במעמקי האדמה. למעלה תמונה מהורהרת של ישו הכל-יכול המביט אל שני העולמות ומימינו ומשמאלו - המזלות.
_-_part_2.jpg)
_-_part_3.jpg)
