מנו (עמנואל) קוני (במקור קוֹהְן הגרסה ההונגרית-אוסטרית לכהן עד 1866[1], בהונגרית: Kónyi Manó; קאפושוואר, 9 באוקטובר 1842[2] – בודפשט, 24 בדצמבר 1917)[3] היה חלוץ הקצרנות בהונגריה, עיתונאי, עורך עיתון יהודי-הונגרי.
ביוגרפיה
מנו קוני נולד במשפחה יהודית כבנם של ברנאט קוהן (הגרסה ההונגרית-גרמנית לכהן), סוחר בדים ושל של יוזפין זוהְר (Sohr). הוא למד בבית הספר בגימנסיה גרמנית בפשט (למדו בה בשפה הגרמנית) ואחר כך בווינה, שם למד את הקצרנות בסגנון סטולזה, שהוא הפך לאחד מחלוציו באימפריה האוסטרו-הונגרית יחד עם אדולף פניבשי (מקודם: גרינבאום). הוא עבד כקצרן באסיפות הלאומיות (כינוסי פרלמנט) של פשט בשנת 1861, בסיביו בשנים 1863–1964 ובקלוז'-נאפוקה בשנת 1865 והשיג הצלחה רבה בכתיבה הקצרנית הרב-לשונית שלו. בין השנים 1865 עד 1885 היה ראש לשכת הקצרנות של הפרלמנט. לאחר פרישתו כתב מספר מאמרים וזכרונות, בעיקר עבור כתבי העת ה"לאום" (Nemzet) ו"הסקירה של בודפשט" (Budapesti Szemle). הוא ערך את נאומיו של הפוליטיקאי הדגול פרנץ דיאק, צירף אליהם הסברים ופרסם אותם ב 6 כרכים (בודפשט, 1882-1898). במשך תקופה מסוימת היה העורך של כתב העת "הקצרן ההונגרי" (Magyar Gyorsíró) שהקים.
חייו הפרטיים
אשתו הייתה יוליה רכניץ, אותה נשא בפשט ב-2 בפברואר 1870.[4] ילדיו:
- ד"ר יוז'ף קוני (1871-1904)[5] היה עורך דין, שופט קמא. אשתו הייתה גיזלה וייסבורג (1873-1945).
- צציליה קוני (1872-1900).[6] בעלה, מיקלוש היינל (הניגספלד), היה המפקח הכללי של רכבות המדינה.
- הוגו קוני (1876-1949) היה מנהל בנק, אספן אמנות. אשתו הייתה אילונה קמילה סטוצ'ק.[7]
- ינקה קוני (1879-1940). [8] בעלה היה ד"ר ארנולד באלוג (בלייר) עורך דין.
הנצחה
לכבודו של מנו קוני, שנפטר בבודפשט בדצמבר 1917, הוצג לוח זיכרון על קיר מלון ארז'בט בקאפושוואר ב-1 ביוני 1924.
עבודתו העיקרית
- בוסט ואנדראשי ב-1870 וב-1871 (בודפשט, 1890)
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
