מנדל קרמר נולד במינסק שברוסיה הלבנה, בתחום המושב היהודי של רוסיה (כיום בירת בלארוס). עלה לארץ עם משפחתו בילדותו, בשנת 1873 והתחנך בישיבת 'עץ חיים'.[2] השתכן בשכונת מאה שערים בירושלים וב-1890 פתח בקומת הקרקע של ביתו בית מרקחת.[3] במקביל לעבודתו כרוקח, היה מקורב לראשי השלטון הצבאי העות'מאני בירושלים, ועבד כסוכן עבור המשטרה העות'מאנית.
במהלך ביקורו של בנימין זאב הרצל בארץ ישראל בשנת 1898, מונה קרמר להיות מלווהו מטעם השלטונות, כאשר בכיסו היה צו מעצר כנגד הרצל לשימוש במקרה שיתעוררו מהומות. הרצל לא התקשה לזהות את הסוכן שעקב אחריו, והוא מזכיר אותו ביומניו. עם זאת, כפי הנראה קרמר סייע להרצל יותר מאשר הפריע למטרותיו. לאחר המפגש בין הרצל והקיסר בירושלים, כאשר מנעו חיילים טורקים מהרצל להמשיך במסעו, שוחח עמם קרמר ובעקבות זאת ניאותו החיילים לאפשר את המשך המסע. מאוחר יותר אף העניק קרמר מתנת מזכרת להרצל.[4]
החל משנת 1903 שימש כתב עבור העיתון "השקפה", בו היה ממונה על הטור "השבוע", שתיאר אירועים בירושלים, ובמיוחד ידיעות על ראשי השלטון העות'מאני בעיר, ומאוחר יותר שימש כתב "הצבי". במסגרת תפקידו היה ממונה על תרגום העיתונים היהודיים עבור השלטון העות'מאני. העיתונאי איתמר בן-אב"י כתב אודותיו: "לדעתי, לא היה איש רע בטבעו, ולפעמים עשה גם טובות. לפעמים ניסה גם להחביא ולהסתיר מעיני הרשות דברים שעלולים היו להמיט אסון על כותבי המאמרים... תביעתו העיקרית של סוכן זה בעד ידידותו היתה, לפרסם את ידיעותיו בעיתון בשמו המלא או בראשי תיבות".[5]
קרמר המשיך לשמש כסוכן עבור המשטרה במהלך מלחמת העולם הראשונה. עם זאת, היה מוסר מידע גם בכיוון ההפוך, כלומר על תנועות וכוונות של השלטונות העות'מאנים ביחס ליישוב היהודי.[6] כך לדוגמה, כאשר נודע לו על כוונת המושל אחמד ג'מאל פאשה לאסור את מנהל בנק אפ"ק, פנה אל המנהל באישון לילה, והבריח אותו ליריחו. בכך, ככל הנראה, הציל את חייו.
לאחר מלחמת העולם הראשונה עבד עבור המשטרה הבריטית,[7] עד כשנה לפני מותו.[8]דוד תדהר[9] כותב שבתקופת המנדט הבריטי לא היה קרמר פקיד רשמי אך היה מקבל 6 לא"י לחודש ל'הוצאות שונות של המשטרה'. תדהר מציין ש"כדי שהקהל ידע ויקבל את הרושם שהוא פקיד "חשוב" היה יושב בכל בוקר על כיסא, שהיה מעמיד על המדרכה ליד חנות הבגדים "ספיר את ווייט" ברחוב יפו בירושלים, ושם היה מעיין בעיתונים, כדי שהקהל העובר שם יראה איך הוא מסמן בעיפרון האדום את הכתוב בעיתון... כאילו כל המשטרה הייתה תלויה בו... בו בזמן שבמרכז המשטרה במגרש הרוסים, ישב מתרגם מומחה, צבי רוזן, עם עוזרים...".
תדהר גם מציין שזמן מה לאחר מינוי של תדהר כמפקד המשטרה בעיר החדשה בירושלים (1921) הוא עצר את מנדל קרמר, שהיה אז "כבן שבעים ומעלה - אדם נמוך בעל כרס גדולה", בעברות של שחיתות ומירמה, ואולם בלחץ קצינים אנגלים בכירים קרמר שוחרר. קרמר אף תואר כ"שומר ראש" של הנציב העליוןהרברט סמואל, תפקיד שלא תאם את גילו ומבנה גופו העגלגל.
בזיכרון הקולקטיבי של היישוב וישראל נודע קרמר כאישיות שלילית – כ"מוֹסֵר", בעיקר בזכות אזכורו ביומניו של הרצל, וכן בשל שמועות אודות סחיטת יהודים שהועמדו לשירות צבאי בצבא העות'מאני בזמן מלחמת העולם הראשונה, בתמורה לדמי שתיקה מצדו. מאידך ידוע גם שקרמר פעל במספר מקרים בהשתדלות לטובת יהודים אל מול השלטונות העות'מאניים. קרמר עצמו טרח לעטוף את דמותו ופעילותו במעטה מסתורין, וכפי הנראה חרושת השמועות סביבו שירתה את מטרותיו.
השער הסמוך לביתו בשכונת מאה שערים זכה לכינוי "השער של מנדל קרמר".[10]
בנו נתן קרמר היה קצין משטרה, אשר שימש בין השאר מפקד משטרת תל אביב ומשטרת אזור פתח תקווה.
^שמו הפרטי נכתב גם כמנדיל, מענדעל או מענדיל, ושם משפחתו נכתב גם כקרעמער.
^ 12אמנון מיכְלין, "מי היה מנדל קרמר? איש מסתורין בתקופה הטורקית - ידען, עיתונאי, מוכתר ובולש אחרי הרצל", עת־מול, כרך כ', גלי 4 (120), אפריל 1995, 19–20, אוניברסיטת תל אביב, עמ' 56. שם מובאת טענתה של קרובת משפחתו, לפיה נולד בשנת 1864 והיה נכדו של ר' משה מפשגלובה, אחיו של ר' אליהו קרמר, הגאון מווילנה.
^שמעון רובינשטיין, ואף על פי כן – משה מלל ויוסף אמוזיג הינם ׳הרוגי המלכות הראשונים׳ במאה העשרים: נספחים, 2000, עמ' 29.
^מרדכי (מוטי) פרידמן, הסנה בוער ואוכל: המסע הציוני של בנימין זאב הרצל, הוצאת הספרייה הציונית תשע"ו, עמ' 164.
^בזכרונותיו כותב יהודה אהרן וייס שקרמר "היה הנאמן על הממשלה המחוזית ופקידיה. כן היה נאמן על הציבור, שאפשר לדבר איתו גלויות, וכל קשה-לב היה פונה אליו ועל ידו יושרו כל ההדורים, וב"דמי לא יחרץ" שמסרו על ידו בשביל הפקידים הטורקים - הפך כל חייב לזכאי" (בשערייך ירושלים, ירושלים תש"ט, עמ' 94 הערה 2).
